בַּעַל ואֲשֵׁרה
209. כתוב, ויִיצֶר ה' אלקים את האדם עָפר מן האדמה. את האדם, כולל זכר ונוקבא יחד, דו פרצופים, ולא נפרדים זה מזה, להיות פב"פ. כתוב בהם, עפר מן האדמה, כי עתה הוא עומד להיתקן, שייפרדו זה מזה ויהיו פב"פ.
וכאן מבואר התיקון, המרומז בכתוב, עפר מן האדמה. אישה כאשר נישאת לבעלה, נקראת ע"ש בעלה, כמו איש אישה, צדיק צדק. הוא נקרא עופר, והיא נקראת עָפר. הוא נקרא צבי, והיא נקראת צבייה, כמ"ש, צבי היא לכל הארצות.
כמו שהקב"ה נקרא צבי או עופר. כי מטרם שז"א נמתק בבינה, נקרא עופר. ואחר שנמתק בבינה, נקרא צבי. כמ"ש, דומה דודי לצבי או לעופר. כן הנוקבא נקראת בשמות אלו.
ומביא ראָיה מהכתוב, צבי היא לכל הארצות. שהארץ, הנוקבא, נקראת ג"כ צבי, כמו בעלה. ועד"ז מטרם שהנוקבא נמתקת בבינה, היא נקראת עפר, כמו בעלה, שנקרא אז עופר. ובזה ביארו לנו השם עפר, שבכתוב, עפר מן האדמה.
210. לא תיטע לךָ אֲשֵׁרה כל עץ אצל מזבח. כתוב, אצל מזבח, שמשמע שרק אצל המזבח אסור לנטוע אשרה. וכי למעלה מהמזבח או במקום אחר, מי התיר לנטוע אשרה?
אלא, אשר, הוא שם בעלה, שהאישה נקראת על שמו, אשרה. כלומר, אשר הוא ז"א, כי השמות אהי"ה אשר אהי"ה, הנה ב' אהי"ה הם חו"ב, ואשר, הוא ז"א, הדעת, המכריע בין חו"ב. אשרה היא נוקבא דז"א. וע"כ כתוב, לבַּעל ולאשֵׁרה, שהם הלעומת דזו"ן דקדושה. בעל כנגד ז"א, ואשרה כנגד הנוקבא.
וע"כ כתוב, לא תיטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח. אצל, כמו בִּמְקום. לא תיטע לך אשרה של עבודה זרה, במקום מזבח ה' אלקיך. שהרי מזבח ה' עומד על זה, לבטל קליפה של האשרה. וע"כ כנגד המזבח, לא תיטע אשרה אחרת של עבודה זרה.
211. כל אלו העובדים לחַמה, נקראים עובדי הבעל. וכל אלו העובדים ללבנה, נקראים עובדי אשרה. ע"כ כתוב, לבעל ולאשרה, אשר בעל חמה, הזכר, ואשרה לבנה, הנוקבא. ונקראת אשרה ע"ש בעלה, שנקרא אשר.
אם היא נקראת ע"ש בעלה, אשר, למה ניטל מנוקבא שם זה? כי לא מצאנו שנוקבא דקדושה תיקרא אשרה. אלא שהיא נקראת אשרה בכתוב, באושרי כי אישרוני בנות, כלומר ע"ש שאחרים מאשרים ומשבחים אותה. כי עליה כתוב, יפֵה נוף מְשֹושֹ כל הארץ. ולא אישרו אותה שאר האומות, והעמידו אשרה אחרת של עבודה זרה תחתיה.
ולא עוד, אלא שזלזלו בה, כמ"ש, כל מְכַבדיה הִזילוה. ומשום זה ניטל ממנה השם הזה, כי אינם עוד מאשרים אותה. וכדי שלא יתחזקו שאר האומות, עכו"ם, קוראים לה מזבח, שהוא נעשה מאדמה.
מזבח, הוא השם, הניתן לה תחת השם אשרה, שנעשה מאדמה, הבינה, מלשון ארץ אֱדום. וע"י מיתוק דבינה, מקבלת מוחין דפב"פ, המבטל את הכוחות עבודה זרה, כמ"ש, מזבַּח אדמה תעשה לי. משום זה כתוב ג"כ באדה"ר, וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. עפר מלכות, האדמה בינה. וע"י המיתוק של עפר באדמה, זכה לקבל המוחין דנשמת חיים.
212. ואחר שהעפר נמתק באדמה, כתוב, וייפח באפיו נשמת חיים, שנכללה נשמת חיים בעפר הזה שנמתק, שהוא הגוף דאדה"ר, כמו נקבה, המקבלת הריון מזכר. כלומר, אחר שהגוף נכלל באדמה, בינה, עלה הגוף של אדה"ר לנוקבא דאצילות, המלבישה את הבינה, ועלה שם בעיבור. ושם קיבל את נשמת חיים בסדר עיבור יניקה מוחין. ומתחברים הנשמה והגוף.
כי אור הבינה נקרא נשמה. וכיוון שהגוף נמתק ונעשה לכלי דבינה, נעשה ראוי לקבל אור הבינה, ומתחברים אור וכלי. ומתמלא עפר, הגוף, מכל האורות, שהם רוחות ונשמות. ואז כתוב, ויהי האדם לנפש חיה. כי עתה נתקן האדם בגוף ובנשמה, והוא עומד לתקן ולזון את נפש חיה, הנוקבא שלו.