זאת תורת העולה – ב'

18. אשרי חלקם של הצדיקים, בעוה"ז ובעוה"ב, שהיו יודעים דרכי התורה, והולכים בה בדרך אמת. עליהם כתוב, ה' עליהם יִחיו. עליהם, אלו הם דרכי התורה. יחיו, שיתקיימו בעוה"ז ובעוה"ב.

19. זאת תורת העולָה, היא העולה על מוֹקְדָה על המזבח כל הלילה. זאת תורת, זוהי כנ"י, המלכות. העולה, כי היא עולה ומתעטרת למעלה למעלה להתקשר, עד המקום שנקרא קודש הקודשים, בינה.

20. זאת תורת, זוהי כנ"י, מלכות. העולה, זוהי מחשבה רעה, שעולה על מחשבתו של האדם להטות אותו מדרך האמת. היא העולה, זו היא העולה ומשׂטינה על האדם, וצריכים לשרוף אותה באש, כדי שלא לתת לה מקום להשׂטין.

21. ומשום זה כתוב, על מוֹקְדָה על המזבח כל הלילה. לילה הוא כנ"י, מלכות, הבאה לטהר את האדם מאותו הרצון. על מוקדה, משום שנהר דינור הוא מקום לשרוף כל אלו שאינם נמצאים בקיומם, הס"א. כי מביאים אותם באש השורפת, ומעבירים ממשלתם מהעולם. וכדי שלא ישלוט, צריך, על מוקדה על המזבח כל הלילה. ואז נכנע ואינו שולט.

22. וע"כ כשהס"א נכנע, עולה כנ"י, מלכות, שהיא רוח הקודש, כי עולה ומתעטרת למעלה. כי העלייה שלה היא בעת שנכנע הכוח האחר הזה ונפרד ממנה. ומשום זה צריכים בקורבן, להפריד הס"א מרוח הקודש, המלכות, ולתת לה חלק, כדי שרוח הקודש יתעלה למעלה.

23. והאש על המזבח תוּקַד בו לא תִכבה, ובִיעֵר עליה הכוהן עצים בבוקר בבוקר. אש, היא דין, והכוהן בא מצד ימין, והוא רחוק מהדין. הכוהן אינו מזדמן בדין לעולם, וכאן הוא צריך להבעיר הדין בעולם, שצריך להבעיר העצים, כמ"ש, וביעֵר עליה הכוהן עצים.

24. אדם הבא לחטוא לפני אדונו, שורף את עצמו בשלהבת יצה"ר. ויצה"ר בא מצד רוח הטומאה. והרי שורה בו רוח הטומאה. ולפעמים נודע קורבנו שבא מהצד הזה, כלומר עֵז, שצריך להקריב על המזבח את הדומה לחוטא, ואינו כלֵה ואינו מתבטל אותו רוח הטומאה, בין מהאדם החוטא, ובין מאותו הצד שבא ממנו, אלא באש המזבח.

שהאש הזו מבערת רוח הטומאה ומינים רעים מהעולם. והכוהן מתכוון לזה, לתקן האש שתבער מינים רעים מהעולם. וע"כ צריכים לכוהן, שיעשה זאת, שהוא מהימין, והימין מבער השמאל.

25. וע"כ צריך, שלא יכבו אותה לעולם, אלא אש תמיד תוּקַד בו, כדי שלא ייחלשו הכוח והחוזק שבה, ויוכל לשבור הכוח האחר הרע מהעולם. וע"כ כתוב, לא תִכבה. והכוהן יסדר עליו אש בבוקר בבוקר, בזמן ששולט הצד שלו, כי בבוקר שולט צד הימין, ומתעורר בעולם, כדי לבשם העולם, ע"י עריכת האש על המזבח.

וייכנעו הדינים ולא יתעוררו בעולם. על זה יש אש אוכְלה אש, כי האש של מעלה, של המלכות, אוכלת אש אחרת. אש המזבח אוכלת אש אחרת, של הצד האחר. וע"כ אש זו לא תכבה לעולם, והכוהן מסדר אותה בכל יום.

26. מצווה לעשות העולה כמשפטה. ועליה כתוב, זאת תורת העולה. חמישה מיני אש היו יורדים על הקורבן:

א. אש אוכלת ואינה שותה,

ב. אש שותה ואינה אוכלת,

ג. אש אוכלת ושותה,

ד. אש אוכלת לחים ויבשים,

ה. אש שאינה אוכלת ואינה שותה,

כנגדם הם:

א. זאת תורת העולה,

ב. היא העולה על מוֹקְדָה,

ג. על המזבח,

ד. כל הלילה,

ה. ואש המזבח תוּקַד בו.

חמישה דינים מכונים חמש אִשוֹת. שלושה הם בחג"ת שלמעלה מחזה, הנמשכים מג' זריעות, המכונות חולם שורוק חיריק. שניים הם מחזה ולמטה: אחד, בנו"ה ויסוד, הנמשך מהמסך שבנקודת החזה. שני, במלכות.

והנה הדינים שבג' קווים חג"ת שלמעלה מחזה, הם בחינות אש שאינה שורפת, אלא רק אוכלת, שממשיכה חסדים. אבל שתי האִשות שמחזה ולמטה, הן שורפות החיצוניים. ונודע, שהמשכת החסדים מכונה אכילה, והמשכת החכמה שבקו שמאל מכונה שתייה.

אש אוכלת ואינה שותה, הדינים שבקו ימין, הנמשכים מנקודת החולם, שהוא אוכל, שממשיך מוחין דחסדים, ואינו שותה, שאינו ממשיך חכמה.

אש שותה ואינה אוכלת, הדינים שבקו שמאל, הנמשכים מנקודת השורוק, שהוא שותה, שממשיך מוחין דחכמה, ואינו אוכל, שאינו ממשיך חסדים, כי השמאל הוא חכמה בלי חסדים.

אש אוכלת ושותה, הדינים שבקו אמצעי, הנמשכים מנקודת החיריק, שהוא אוכל, שממשיך חסדים, וגם שותה, שממשיך חכמה ג"כ, להיותו כלול מב' הקווים ימין ושמאל, ויש לו מעלת שניהם. ועד כאן המדובר מלמעלה מחזה.

אבל למטה מחזה, יש אש אוכלת לחים ויבשים, כלומר, הדינים שבנה"י, הנמשכים ממסך שבחזה, שאוכלת ושורפת הקליפות שבימין, שהן לחוֹת, שיש בהן איזו לחלוחית אור. ואוכלת ושורפת הקליפות שבשמאל, שהן יבשות לגמרי.

ויש אש שאינה אוכלת ואינה שותה, הדינים שבמלכות, שאינם ממשיכים שום אור, לא של חכמה ולא של חסדים. כי המלכות אין לה מעצמה שום אור, אלא רק מה שז"א משפיע אליה.

וכנגדם חמש חלוקות שבכתוב, זאת תורת העולה:

זאת תורת העולה, קו ימין, חסד, כנגד האש הראשונה.

היא העולה על מוקדָה, קו שמאל, גבורה, כנגד האש השנייה. וע"כ נזכר כאן מוקדָה.

על המזבח, קו האמצעי, ת"ת. כי המזבח הוא מלכות, על המזבח הוא ממעל המזבח, ת"ת, כנגד האש השלישית.

כל הלילה, המסך השולט מחזה ולמטה, השייך למלכות הנקראת לילה, כנגד האש הרביעית.

ואש המזבח תוּקַד בו, דין המלכות עצמה, הנקראת מזבח, כנגד האש החמישית.

27. עולה, כולה עולה לגבוה. זוהי בינה, ה"ר דהוי"ה. ונקראת כך ע"ש חמישה מראות שלה, חמש אִשות שנמשכות לזו"ן מהבינה. י' היא בת יחידה, בת עין, מלכות, שעליה כתוב, ומראֵה כבוד ה' כאש אוכלת. אמנם המלכות מבחינתה עצמה היא אש שאינה אוכלת ואינה שותה, אלא ו', ת"ת, קו האמצעי, שהוא אוכל ושותה, הוא האור של בת עין.

וכשהמלכות מקבלת מהו', גם היא אש שותה כל המים דאורייתא. ואוכלת את כל הקורבנות שבתפילה, שמקבלת מהו' כל ג' אשות דחג"ת הכלולות בה. וגם מקבלת מהאש הרביעית שבנה"י של הו' שמחזה ולמטה. וע"כ היא אוכלת לחים ויבשים, כמו האש הרביעית.

וממשיכה פְּשָׁטֵי התורה, שהם כעצים יבשים, וממשיכה סודות התורה, שהם כעצים לחים. שע"י זה ששורפת הקליפות שבשמאל, שהן יבשות, נמשכים פשטי התורה. וע"י זה ששורפת הקליפות שבימין, שהן לחות, נמשכים סודות התורה. וזוהי אש אוכלת לחים ויבשים.

28. אוכלת לחים, הם כל הקורבנות, הנקרבים על מצוות עשה, ע"י התפילה, כמ"ש, ונשַׁלְמָה פָּרים שׂפתינו. ואוכלת יבשים, כלומר, כל הקורבנות שהיו נקרבים בתפילה, על מצוות לא תעשה, שזוהי שמענישים עליה ד' מיתות, סקילה שריפה הרג חנק.

והם הקורבנות, על מצוות עשה ועל מצוות לא תעשה. אלו הם הקורבנות של השכינה, הנקראת תפילה, הבאים על מצוות עשה ולא תעשה. וכנגד חמישה מראות אלו, הנמשכים מבינה, תיקנו חמש תפילות ביוה"כ.

וכנגד בת עין, המלכות, י', הם עשרת ימי תשובה. וה"ר דהוי"ה כנגד האור של בת עין, הנמשך לה מהו'. חמישה עינויים שביוה"כ, שאינם אוכלים ואינם שותים, כנגד ה"ת דהוי"ה, המלכות מבחינתה עצמה, שאינה אוכלת ואינה שותה.