ויתרוצצו הבנים בקרבה

59. הלב והכבד התרוצצו, משום שהתבטל היצה"ר מהלב. ויתרוצצו, פירושו, שנשבר כוחם של מנהיגי הגוף, מטעם שהתבטל היצה"ר. הגוף אומר אז, א"כ למה זה אנוכי, ולמה נבראתי. מיד כתוב, ותלך לדרוש את ה'.

60. ויאמר ה' לה שני גויים בבטנך, אלו הם שני גֵאים, הכבד והלב. ושני לאומים ממעייך ייפרדו, ורב יעבוד צעיר, זהו הכבד, רב וגדול, והוא משמש לפני הלב. הכבד קולט הדם, ומשמש בו לפני הלב.

61. וייצא הראשון אדמוני. הכבד הוא הראשון והוא אדמוני. למה הוא אדמוני? על שבולע את הדם תחילה. למה נקרא שמו ראשון? על שהוא ראשון לבלוע הדם מכל מאכל. והוא ראשון לדם אבל לא ליצירה. ורב יעבוד צעיר, על שהוא רב וגדול בשיעורו מהלב, והוא עובד ללב.

הפרשה הזו באה להראות לבני העולם, שאע"פ שהשלמות ההיא תהיה בארץ, אורחו וטבעו של העולם לא ישתנו. הכבד הוא צָד ציִד, כמ"ש, ציד בפיו. והלב הוא החושב, והוא יושב אוהלים, כמ"ש, ויָזֶד יעקב נזיד, חושב מחשבות, נושא ונותן בתורה.

62. לעולם טבעו של העולם אינו משתנה. כתוב, ויזד יעקב נזיד, כמ"ש, אשר זָדו עליהם, ותרגומו: שחשבו. כלומר, הלב חושב ומהרהר בתורה, בידיעת בוראו. וכתוב, ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף. הכבד, שדרך טבעו לצאת ולצוד ציד בפיו לבלוע, ואינו מוצא, נקרא עייף.

והוא אומר ללב, עד שאתה מהרהר בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתייה, לקיים גופך. כמ"ש, ויאמר עשיו אל יעקב, הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי כך דרכי לבלוע הדם, ולשגר לשאר האיברים. כי עייף אנוכי, בלא אכילה ושתייה.

והלב אומר, תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע, תן לי בכורתך. כמ"ש, ויאמר יעקב, מִכְרָה כיום את בכורתך לי, ראשית התאווה. עד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד. שאלמלא אותם ההשתוקקות וההרהור של הלב במאכל, לא יוכלו הכבד והאיברים לבלוע. כן דרך העבדים, שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.