הקורבנות – ב'

522. כתוב, החֵפץ לה' בעולות וזבחים כִּשְׁמוֹע בקול ה'. אין רצונו של הקב"ה, שאדם יחטא ויקריב קורבן על חטאו, אלא קורבן שהוא בלי עוון, זהו קורבן שלם. ונקרא שְׁלָמים. וג"כ קורבן תמיד הוא שלם, אע"פ שהתמיד מכפר על עוונות, מ"מ הוא קורבן שלם.

523. כתוב, זבחי אלקים רוח נשבָּרה, לב נשבר ונִדְכֶּה אלקים לא תִבְזה. פסוק זה ביארו, שרצון הקב"ה הוא, שאינו רוצה שאדם יביא קורבן על חטאו, אלא רוצה רוח נשברה. ובני אדם אינם יודעים מה שאומרים. כשאדם בא להיטמא בעוונותיו, הוא ממשיך עליו רוח מצד הטומאה, והרוח מתגאה על האדם, ושולט עליו לכל רצונו. וצד הטומאה ההוא, שהרוח נמשך ממנו, מתגבר בכוחו ומתחזק ושולט עליו לרצונו. בא אדם ושולט עליו להיטהר, מטהרים אותו מלמעלה.

524. בזמן שהיה ביהמ"ק קיים, החוטא מקריב קורבנו. כל כפרה שלו תלויה עליו, עד שמתחרט ושובר מגאוותו את הרוח מצד הטומאה, שמשך עליו בחטאו, ומשפיל אותו. וזו השבירה לאותה מדרגת הטומאה, שהרוח נמשך ממנה. וכשנשבר אותו רוח הטומאה, ומקריב קורבנו, זהו קורבן המקובל ברצון כראוי.

525. ואם אותו רוח הטומאה אינו נשבר, אין קורבנו כלום, והוא נמסר לכלבים. כי קורבן זה אינו של הקב"ה, אלא של הכלבים.

ומשום זה זבחי אלקים כראוי, הוא רוח נשברה, שיישבר אותו רוח הטומאה, ולא ישלוט. וע"כ מי ששובר אותו כראוי, עליו כתוב, רוח הולך ולא ישוב. אותו איש יהיה בטוח, שלא ישוב אליו לעולם. כמ"ש, ולא ישוב.

לב נשבר ונדכה, אדם זה שאינו מתגאה, ואינו מתענג בתענוגי העולם, אלקים לא תבזה, כי הוא בכבוד אצלו.

526. צו את בני ישראל ואמרת אליהם, אֶת קורבני לַחְמי לאישַיי. צו, זהו עבודה זרה, שלא יכניס עצמו להיטמא ברוח הטומאה, שהוא עבודה זרה ממש.

528. הקב"ה אמר, באתי לגני אחותי כלה. באתי לגני, משום שכל הקורבנות שבעולם כשעולים למ"ן, כולם נכנסים בתחילה לגן עדן, לכנ"י, המלכות. ואיך הוא התחלת הקורבן, שנכנסים בתחילה לגן עדן? בשעה שאדם מתוודה על חטאיו בקורבן, ובשעת שחיטה וזריקת הדם על המזבח, אז עולה הקורבן למ"ן לגן עדן. ואז הקב"ה, ז"א, אומר, באתי לגני, לגן עדן מלכות. כי המ"ן של הקורבן מעוררים הזיווג.

529. עתה יש להסתכל, איך אלו הרוחות הקדושים נהנים מעליית מ"ן של הקורבן? ומהו הטעם שהקורבן מבהמה? האם לא היה חשוב יותר שישבור אדם אותו הרוח, שהמשיך ע"י חטאו, וישוב בתשובה? מהו הטעם של השחיטה של הבהמה ושריפתה באש המזבח?

530. יש בהמה הרובצת על אלף הרים, המלכות, הוי"ה במילוי אותיות ה' שבגי' בהמה (52). ואלף הרים היא אוכלת בכל יום. כל אלף ההרים הם מדרגות החכמה, הנמשכות משמאל, כי החכמה מכונה אלף, כמ"ש, וַאֲאַלֶפְךָ חכמה. ונקראים בהמות בהַרְרֵי אלף. בהמה שאוכלת בהמות.

הבהמות הן מאש. ואת כולן לוחכת הבהמה הזו, המלכות, בלחיכה אחת. כמ"ש, כי ה' אלקיך אש אוכְלָה הוא, אל קנָא. וכל המים של הירדן, של יסוד דז"א, שהתמלא בשש שנים, שמקבל מחג"ת נה"י דז"א, הנקראים שש שנים, המלכות עושה אותם בליעה אחת.

531. הבהמות בהררי אלף, הארת חכמה שבשמאל, עיקר ויסוד לאלו הבהמות שלמטה, משום שרוח מתפשט מהן למטה. והרוח הזה מצטייר למטה בבהמות, שנעשה לרוח הבהמה למטה. וכשאדם חוטא, מביא בהמה לקורבן, אותו הרוח של הבהמה עולה וחוזר למקומו, לבהמה העליונה, המלכות, ומתפשט הרוח הזה בכל הבהמות שבהררי אלף.

וכל אלו שמס"א, הנמשכת משמאל, מתקרבים ובאים ונהנים מאותם חֵלב ודם, שהם הלבוש של הרוח הזה. כי מהצד שלהם הרוח הזה, מצד שמאל, וכולם נהנים וניזונים ונעשים מליצֵי יושר על אותו האדם. כי הקטגור נעשה סנגור. והמ"ן של הקורבן נכנס דרך הוֵשׁט. ומשום זה בא הקורבן מהבהמה.

532. אמר רבי שמעון לבנו רבי אלעזר, ברוך בני להקב"ה, עליך כתוב, ישמח אביך ואימֶךָ ותָגֵל יולַדתֶך. ישמח אביך שלמעלה, ז"א, ואימך, כנ"י, המלכות. ותגל יולדתך, בתו של רבי פינחס בן יאיר, אימו של רבי אלעזר.

אלעזר בני אמור, זה נכון בקורבן של בהמה, אבל קורבן העופות, מה הטעם, שכתוב, ואם מן העוף עולָה קורבנו? אמר לו, לא ראיתי, אבל אני מסתכל מדבר שנאמר בבהמה לדברי העופות, ואיני אומר, משום שלא ראיתי ועד עתה לא שמעתי.

533. אמר לו רבי שמעון, אלעזר, יפה אמרת. סוד הקורבנות נמסרו לגלוֹת לצדיקי אמת. הסוד של הקורבנות זהו הסוד של אלו החיות הקדושות ארבע צורות חקוקות בכיסא של המלך הקדוש, במלכות, כיסא לז"א, שהם: פני שור, פני נשר, פני אריה, פני אדם.

פני אדם כולל כולם. כי אריה שור נשר הם ג' קווים. ופני אדם, מלכות המקבלת אותם. וע"כ כוללת את כולם. וכל ד' הפנים מסתכלים אלו לאלו, ונכללים אלו באלו. ומהם מתפשטים לכמה צדדים, ורבבות, למעלה ולמטה, שאין להם שיעור ומניין וחשבון.

534. פני שור, השמאל, מתפשט ממנו רוח לבהמות לארבעה מינים, שנכללים כאחד, והם: פרים כבשים עתודים עיזים. ואלו עומדים לקורבן. ומשום שהקורבן מהם, אלו הצבאות הקדושים המתפשטים מפני שור, מתקרבים ע"י הקורבן אל היסוד שלהם, פני שור, ונהנים מאותו היסוד והלבוש שלהם. ואם לא היה בהם היסוד של העוה"ז, הקורבן העולה אליהם, לא היו מתקרבים שם ליסוד שלהם, פני שור.

535. כמו שיש נחת אל השכינה הקדושה מרוחות הצדיקים, העולים אליה למ"ן, והיא קרבה לקבל הרוח של הצדיק ונהנית ממנו, משום שאותו הרוח הוא נמשך ממנה. כך אלו הצבאות המתפשטים מפני שור, נהנים מצד היסוד שלהם, פני שור, ונהנים מאותו הלבוש, הקורבן, הנקרב ליסודם. כי הרוח של הקורבן הוא מהלבוש של הרוח שלהם, ומשום זה נהנים מהם.

536. מפני נשר מתפשט רוח לעופות. נשר בשני צדדים, בימין ובשמאל, כי נשר ת"ת, קו האמצעי, הכולל ימין ושמאל. כמ"ש, ועוף יעופף, המורה על שתי רוחות. ומשום כך מתפשט ויורד קורבן העוף מימין ומשמאל. כי קורבן בהמה אינו אלא מפני שור, שמאל. וקורבן העוף מפני נשר, הכולל ב' הקווים.

537. מכל הצד הטהור שבעוף, לא נקרב אלא יונה ותורים, משום שהם נאמנים לבני זוגם יותר מכל שאר העופות. והם נרדפים ואינם רודפים. ונאמנים זה לזה, הנקבה לבן זוגה, וע"כ הקורבן מהם. ויורדים ומתקרבים אלו רוחות הקדושות, ונהנים מהיסוד והעיקר שלהם.

538. איך מתפשט המעט העולה מהיונה או מהתור, לכמה צדדים וצבאות של מעלה, שאין להם שיעור? או ג"כ העולה מבהמה אחת? אלא, נר אחד דק דולק, כל העולם מתמלא אור ממנו. עץ דק מדליק עץ גדול. כך העלאת מ"ן של האדם מזִין כל העולמות העליונים.

539. עד כאן התבאר הקורבן משני צדדים החקוקים בכיסא, מפני שור לבהמה, ומפני נשר לעוף. עתה יש לשאול, הרי ארבע צורות חקוקות בכיסא, ומהו הטעם, שאין קורבן מצורות האחרות? אלא ודאי שיש קורבן מכולם. כי האריה החקוק בכיסא, בשעה שהקורבן שלם, יורד האריה ונכנס באש, ואוכל ונהנה משם.

והאדם החקוק בכיסא, הנה אדם הוא עיקר הכול, ומקריב שָׁם לפני אדם, שהוא מלכות, את רוחו ונשמתו, ואדם העליון נהנה מאדם התחתון. וכל מין קרב למינו, ונהנה ממנו מִשלו ממש, ומהיסוד שלו.

540. לאריה אין יסוד למטה בקורבן. לפני שור יש יסוד למטה, בבהמות. לפני נשר יש יסוד למטה, בעופות. לפני אדם יש יסוד למטה, ברוח ונפש של אדם המקריב. אבל לאריה אין שום יסוד למטה.

אריה כלול בכולם, כי הוא לימין, חסד, וחסד כולל את כולם. ומשום זה הוא אוכל בכולם, שהם למטה ממנו. וכל השאר, שור נשר אדם, אינם אוכלים ממינו, משום שהוא ימין וגבוה מהם. הרי שכל ארבע צורות החקוקות בכיסא, מתקרבות אל הקורבן. ומשום זה הוא קורבן שלם. וכשהם נהנים מעיקר ומיסוד שלהם, אז יורד רוח להדליק נרות עליונים. שנעשה זיווג ז"א ומלכות.

541. כוהנים לוויים ישראלים, נותנים יסוד ועיקר למדרגות עליונות, שהם נמשכים מהן. וכל מדרגה נותנת ליסודה של מעלה. בתחילה, ארבע צורות הכיסא, כל מין הוא כנגד מינו, ומתקרבים תחילה מין למינו. פני שור, כל הפנים, הצבאות והמחנות, המתפשטים למינים, כולם מתקרבים לעיקר ויסוד שלהם. פני שור, וכן פני נשר, וכן פני אריה, וכן פני אדם המקריב, שרוחו ונשמתו מתקרבים לאדם העליון, המלכות.

542. הכוהן המייחד על הקורבן את השם הקדוש, נקרב לכוהן העליון, חסד דז"א, אותו הנכנס לבית קודש הקודשים, ליסוד המלכות, וזה מתקרב אליה, ומדליק נרות המלכות, בתיקונו בהארת הפנים, כנגד הכוהן שלמטה המקריב הקורבן.

הלוויים, המנגנים בשמחה, בהקרבת הקורבן, אותו הצד שלהם, גבורה דז"א, שמח ומאיר פנים. ישראל, המקריבים, העומדים על הקורבן בתפילה, כי התפילה הייתה על כל הקורבנות, מתעורר אליהם ישראל סבא הסתום הקדוש, ומאיר פנים.

543. כל מין נקרב אצל מינו, וכל דבר הולך אחר יסוד שלו שלמעלה. המדרגות התחתונות מעוררות מדרגות עליונות, ואע"פ שכולם מתעוררים, והמדרגות החקוקות בכיסא, ד' החיות, מתעוררות למדרגות שבארץ, שהן היסוד שלהם, פני שור לבהמות, פני נשר לעופות. וכן אלו מדרגות עליונות הנסתרות, שכולן מתעוררות ומתקרבות לסעודה של הקורבן, ומתעדנים.

אבל אין רשות לאחד מהם לאכול, לא למדרגות עליונות ולא למדרגות תחתונות, וליהנות שום הנאה, ולא להושיט יד אל הקורבן, עד שמלך העליון, ז"א, אוכל ונהנה, ונותן להם רשות.

544. אחר שנתן להם רשות, כל אחד ואחד נהנה ואוכל. כמ"ש, אָרִיתִי מוֹרי עם בְּשָׂמִי. אלו הם מדרגות עליונות, דז"א. מורי עם בשמי אוכלים ונהנים כראוי. וזה ייחוד זרוע הימין, חסד, ביֶרֶך שמאל, הוד.

אכלתי יערי עם דִבשי. זה יעקב ברחל, ייחוד ת"ת עם מלכות. זהו אכילה כראוי, כי רק כאן כתוב אכילה. שתיתי ייני עם חלבי. זהו ייחוד זרוע שמאל בירך הימין, גבורה בנצח.

הרי כל המדרגות העליונות, שנהנה מהן המלך הקדוש בתחילה. וזהו האכילה שלו וההנאה שלו. עד כאן, מאכל מלך העליון תחילה.

שלושה מיני ייחודים של חכמה וחסדים: ייחוד הריח, וייחוד האכילה, וייחוד השתייה. ייחוד הריח בראש, בחוטם, ועיקרו חכמה. אמנם כיוון שהוא הארת החכמה שבשמאל, אינו מקובל אלא מלמטה למעלה, שהוא נה"י דראש. וע"כ הריח, שמאל שבו, הוד, מתלבש באור החסד דגוף. כמ"ש, מורי עם בשׂמי. זה ייחוד זרוע הימין בירך שמאל, חסד דגוף עם הוד דראש.

ייחוד האכילה עיקרו חסדים, בגוף. הייחוד הכולל של ז"א ומלכות. כמ"ש, אכלתי יערי עם דבשי. זה יעקב ברחל, ז"א עם מלכות. זהו אכילה כראוי, הזיווג העיקרי של ז"א ומלכות.

ייחוד השתייה ג"כ בגוף, כמו האכילה, אלא שעיקרו חכמה דשמאל, בשתיית היין. ושתיית החלב וכן המים, חסד. כמ"ש, שתיתי ייני עם חלבי. זהו ייחוד זרוע שמאל ביֶרֶך הימין, גבורה בנצח. כי היין שמאל דגוף, גבורה. חלב, נצח של הגוף.

החסדים במדרגה נמוכה מהחכמה. כי ברֵיח, החכמה בראש והחסדים בחסד דגוף. וכן בשתייה, החכמה בגבורה, והחסדים בנצח. משום שהחכמה לא תוכל להיות עיקרית על החסד, המלביש אותה, אלא א"כ, שהחסד ממדרגה תחתונה ממנה.

ולפיכך הייחוד הוא, חכמה שבהוד דראש עם חסד דגוף. וחכמה שבגבורה דגוף עם החסד שבנצח דגוף. כי הימין, חסד, במדרגה אחת עם השמאל, החכמה, תמיד עליון וחשוב ממנו. כי החסד היא כו"ח של המדרגה, והחכמה היא בינה ותו"מ שחזרו למדרגה.

545. מכאן נותן המלך, ז"א, רשות לארבע הצורות החקוקות בכיסא, ולכל המתפשטים מהן, ליהנות ולאכול. כמ"ש, אִכלו רֵעים שתו ושִכרו דודים.

אִכלו רֵעים, ארבע צורות, אריה שור נשר אדם. שתו ושכרו דודים, המתפשטים מהם. כולם אוכלים מתפשטים נהנים ופניהם מאירים. וכל העולמות בשמחה. וכל אחד, במדרגות עליונות ובמדרגות תחתונות, מתקרב ליסוד שלו, כל אחד אל הבחינה שכנגדו, חסד לפני אריה, וגבורה לפני שור, ונהנים. זהו סוד וסתר של הקורבן.

546. אמרו התלמידים, אם לא הייתה נמסרת התורה בהר סיני, אלא שאמר הקב"ה, הנה רבי שמעון, שימסור לכם התורה והסודות שלי, היה די לעולם. אוי כאשר תסתלק מהעולם. מי יאיר אז נרות התורה? הכול יהיה נחשך מהיום ההוא. כי עד שיבוא מלך המשיח, לא יהיה דור כדור הזה שרבי שמעון שרוי בתוכו.

547. אמר רבי שמעון על הסוד הזה, אסור לאדם לטעום כלום, עד שיאכל מלך העליון. אכילתו היא תפילה, שבמקום קורבן. תפילתו של האדם כעין למעלה בקורבן. בתחילה מזמינים ארבע הצורות החקוקות בכיסא, שיישרו על אלו הבריות, על העופות והבהמות, שרוחות של ד' החיות מתפשטים עליהם שיהיו לקורבן. שהם בריות שיסוד הרוח שלהם בעוה"ז הוא מד' החיות. כמ"ש מה רבו מעשיך ה'.

כי הבריות שהרוח שלהן ראוי לקורבן, מתפשטות עליהן ארבע הצורות שבכיסא, המזומנות על קורבנות אלו. וזהו שאנו אומרים, והאופנים וחיות הקודש, ד' החיות שבכיסא, וכל אלו צבאות אחרים, המתפשטים מהן. שמקשרים בהן הרוח של בהמות ועופות הראויים להקרבה.

548. ואח"כ הכוהן הגדול המייחד שֵׁם הקדוש, זוהי ברכת אהבַת עולם אֲהַבְתָנו ה' אלקינו, שאהבה היא החסד, מידתו של הכוהן. הייחוד שהכוהן מייחד, זהו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד.

ואח"כ הלוויים שמתעוררים לנגן, זהו, והיה אם שָׁמוע תשמעו אל מצוותיי, הִשמרו לכם פן יִפְתה לבבכם, שפרשה זו כנגד השמאל, גבורה, זמר הלוויים. שזמירות הלוויים הן משמאל, כדי לעורר צד השמאל, בקורבן הזה, בתפילה שבמקום קורבן.

ואח"כ ישראל, ברכת אמת ויציב ונכון, רמז על ישראל סבא העומד על הקורבן, עשר מדרגות עליונות פנימיות, ע"ס הנמצא על השולחן. הם, אמת ויציב ונכון וקיים.

549. אבל אין רשות לאחד מהם לאכול ולהושיט יד אל הקורבן, התפילה, עד שמלך העליון, ז"א, אוכל, שהן שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונות שבתפילת שמונה עשרה, ששם זיווג ז"א ומלכות, שהוא אכילת המלך. כיוון שהוא אכל, נותן רשות לארבע צורות, ארבע חיות שבכיסא, ולכל הצדדים המתפשטים מהן, שיאכלו.

550. אז אדם, צורה הכוללת כל שאר הצורות, משפיל ונופל על פניו, ומוסר עצמו ורוחו אל אדם שלמעלה, העומד על אלו הצורות, הכולל כל הצורות, שיתעורר אליו כראוי. שאומר, אליך ה' נפשי אשׂא. לעורר צורות אחרות וכל המתפשטים מהן. וזהו שאומרים בתהילה לדוד, יביעו ירננו יאמרו ידבֵּרו. שסובב על הצורות המתפשטות מהן. וכולם אוכלים ונהנים מהתפילה, כל אחד כראוי לו.

551. מכאן והלאה, יאמר אדם צרות ליבו. כמ"ש, יַעַנךָ ה' ביום צרה, כמו מעוּברת היושבת בחבליה, כדי שכולם יתהפכו להיות מליצי יושר על האדם. וע"כ כתוב, אשרי העם שֶׁכָּכה לו.

552. רבי שמעון היה הולך לטבריה, פגש בו אליהו. אמר לו, שלום לאדוני. אמר לו רבי שמעון, במה עוסק הקב"ה ברקיע? אמר לו, בקורבנות הוא עוסק, ואומר דברים חדשים משמך, אשרי אתה. ובאתי להקדים לך שלום. ודבר אחד רציתי לשאול ממך, שתיישב לי. בישיבה של הרקיע שאלו שאלה. עוה"ב אין בו אכילה ושתייה, והרי כתוב, באתי לגני אחותי כלה, אָריתי מוֹרי עם בְּשָׂמי אכלתי יערי עם דִבשי. הייתכן שמי שאין בו אכילה ושתייה, הוא יאמר, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי?

553. אמר רבי שמעון, והקב"ה מה השיב להם? אמר לו, הקב"ה אמר, הרי רבי שמעון יאמר. ובאתי לשאול ממך.

אמר רבי שמעון, כמה חביבוּת חיבב הקב"ה את כנ"י, ומרוב האהבה שאהב אותה, שינה מעשיו ממה שדרכו לעשות, כי אע"פ שאין דרכו באכילה ושתייה, עכ"ז בשביל אהבתה, אכל ושתה. כי כיוון שבא אליה, עשה רצונה.

כלה הנכנסת לחופה, ורוצה לאכול, הדין שיאכל החתן שלה עימה, אע"פ שאין דרכו לעשות כך. כמ"ש, באתי לגני אחותי כלה. כיוון שבאתי אצלה ללכת עימה לחופה, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי.

554. אנו למדים מדוד, שהזמין את הקב"ה ושינה מעשיו, ממה שהיה דרכו של הקב"ה, והקב"ה קיבל ועשה רצונו. כי הזמין המלך והמלכה עימו. כמ"ש, קוּמה ה' למנוחתֶךָ, אתה וארון עוּזֶךָ. שהם המלך והמלכה יחד. וכדי שלא להפריד ביניהם, שינה הכלים, ושינה המעשים של המלך.

555. כתוב, כוהניך ילבשו צדק, וחסידיך ירננו בעבור דוד. היה צריך לומר, לווייך ילבשו צדק, כי צדק מצד הלוויים, כי מלכות משמאל נקראת צדק, ושמאל הוא הלוויים. והיה צריך לומר, לווייך ירננו, כי רינה וזמרה הן מצד הלוויים, משמאל. ודוד שינה ואמר, כוהניך וחסידיך, שהם מצד ימין.

556. אמר לו הקב"ה, דוד, אין דרכי כך. אמר דוד, בעבור דוד עבדך אַל תָשֵב פנֵי מְשִׁיחֶךָ. התיקון שאני תיקנתי, לא תשנה אותו. אמר לו הקב"ה, דוד, כיוון שהזמנת אותי, יש לי לעשות רצונך, ולא רצוני. ולמדים מזה דרך העולם, שמי שמזמן אחר, ההוא שבא אליו, יש לו לעשות רצונו, אע"פ שאין דרכו בכך.

557. כך הכתוב, וייקח מאבני המקום. כיוון שבא החתן אל הכלה, כי יעקב ת"ת, ומקום הוא מלכות, שת"ת ומלכות חתן וכלה, אע"פ שאין דרכו לשכב אלא בכָרִים וּכְסָתות, והיא נתנה לו אבנים לשכב עליהם, יקבל הכול ברצון הלב. כמ"ש, וישכב במקום ההוא, על אלו האבנים, אע"פ שאין דרכו בכך.

558. אף כאן ג"כ, אכלתי יערי עם דבשי, אע"פ שאין דרכו בכך, עשה זה בשביל אהבת הכלה. ועכ"ז רק בבית של הכלה ולא במקום אחר. במקומו אינו אוכל ואינו שותה, במקום שלה אוכל ושותה. כמ"ש, באתי לגני. גן עדן מקום של המלכות. וכן המלאכים ששלח הקב"ה אל אברהם לא אכלו ולא שתו במקומם, ובשביל אברהם אכלו ושתו.

אמר לו אליהו, רבי, חייךָ, דבר זה רצה הקב"ה לומר, וכדי שלא להחזיק טובה לעצמו לפני כנ"י, העלה הדבר אליך. אשרי אתה בעולם, שריבונך משתבח בך למעלה. ועליך כתוב, צדיק מושל יִראת אלקים.

ז"א דבוק תמיד למעלה בבינה, בעוה"ב, שאין בו אכילה ושתייה, כי אכילה ושתייה, הם מוחין דחכמה מלובשים בחסדים. ונודע שאין החכמה מתגלה אלא במלכות, ולא בשום ספירה אחרת שלמעלה ממנה. נמצא, שאין אכילה ושתייה אלא במלכות.

אע"פ שאין דרכו באכילה ושתייה, כי אין מוחין דחכמה נגלים בז"א, אלא חסדים בלבד. עכ"ז בשביל אהבתה, אכל ושתה. כי כיוון שבא אליה, עשה רצונה. כיוון שבא ומתייחד עם המלכות, הרי נכלל גם ז"א במוחין של אכילה ושתייה כמו המלכות. ועכ"ז רק בבית של הכלה ולא במקום אחר. כי אין גילוי החכמה במקום אחר חוץ ממקומה. ובמקום ז"א, אין המוחין של אכילה ושתייה נגלים.

559. בקורבן יש: עשן, ריח, ניחוח. עשן הם בעלי הרוגז, כמ"ש, כי אז יֶעשַן אף ה'. ובעלי הרוגז נהנים מעשן. עשן פירושו רוגז בחוטם. ריח הם אותם הנקראים תפוחים, כמ"ש, וריח אפךְ כתפוחים.

560. כתוב, את הכבש אחד תעשה בבוקר. בבוקר, בוקר של אברהם, אור החסד, כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר. מאין לנו שבוקר זה הוא של אברהם? כי כתוב, הבוקר אור. הבוקר כתוב עם ה' הידיעה, כי זה אור הראשון שברא הקב"ה במעשה בראשית. וע"כ כתוב, תעשה בבוקר, כלומר, בבוקר הידוע, כי כנגד בוקר של אברהם נקרב הקורבן הזה.

קורבן של בין הערביים, כנגד יצחק, ונקרב כנגד ערב של יצחק, אור הגבורה, דין, כמ"ש, וייצא יצחק לשׂוח בשדה לפנות ערב, ערב דיצחק.

561. מצווה להקריב מנחה בכל יום, ולהקריב קורבן מוסף שבת. ואחריו לסדר לחם הפָּנים, ולְבונָה, וקורבן מוסף בר"ח. בכל יום צריכים לשלוח מתנה אל המלך, ז"א, בידי המלכה. ואם היא ברשות בעלה, בזיווג של גדלות עם ז"א, צריכים לתת תוספת, המוסף בשבת ובר"ח, והמוסף של כל הימים הטובים.

562. כי המלכות היא רשות היחיד של ז"א, ועמוד האמצעי, ז"א, בעלה של הרשות הזאת. ויעקב שתיקן תפילת ערבית, המדרגה שלו היא של עמוד האמצעי, ז"א. משום זה תפילת ערבית רשות, שהתפילה, מלכות, ברשות בעלה. שאע"פ שבגלות הדומה ללילה, שהוא זמן תפילת ערבית, ששולטים שם ס"מ ונחש וכל הממונים של הגדודים שלו, והשכינה יורדת לגלות עִם ישראל, עכ"ז היא נמצאת ברשות בעלה. כמ"ש, אני ה' הוא שמי, וכבודי לאחֵר לא אתן.

563. משום זה כתוב, ויפגע במקום. שאין פגיעה אלא פיוס והתרצות. כנ"י פייסה את ז"א, שלא יזוז ממנה. כי הקב"ה, ז"א, הוא מקומו של עולם. עולם זוהי השכינה. כי תרגום עולם הוא עָלְמא, לשון עוּלֵמָא, העַלְמָה. מלכות, שהיא עלמה. וכתוב, ויָלֶן שם, שז"א התפייס עימה ללון שם בגלות עם השכינה.

ויפגע במקום, שיעקב פייס את המלכות. אבל יש לפרש ג"כ, שהמלכות פייסה את יעקב, ז"א, שלא יזוז ממנה בגלות. ומשום שבכל לילה היא בחינת גלות, ברשות בעלה, העמידו תפילת ערבית רשות. כי תפילה היא מלכות, ערבית היא גלות, שגם אז, המלכות ברשות בעלה.

ופירוש אחר על תפילת ערבית רשות, שאין חובה להתפלל, הוא תבן למאכל בהמות חומריים, בקל וחומר. קל להבין למי שהוא חומר גשמי, ולא לבעל שכל.

564. משום זה בשאר התפילות הוא חוב, כי שטר חוב הוא עליהם, לסמוך את המלכות בצדיק חי העולמים, יסוד. שבו לומדים, כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק בכל אותו היום. גאולה יסוד, תפילה מלכות. ונסמכת על יסוד בזרוע ימין, חסד. כמ"ש, חי ה' שִׁכבי עד הבוקר. עד שיאיר החסד, הנקרא בוקר.

565. כשמגיע זמן תפילת המנחה, כמ"ש, בערב היא באה, כלומר הייחוד לפנות ערב. וכמ"ש, ותבוא אליו היונה לעת ערב. כי היונה המלכות. משום שכתוב, מִנחה היא שלוחה לאדונִי לעשיו. בגלות עשיו. כי ערב הוא גלות. והנה גם הוא אחרינו. שז"א בא אחרינו לגאול אותה מהגלות.

לאדוני, זהו אדון כל הארץ, צדיק, יסוד. כי משם, מזיווג המנחה שלעת ערב, כתוב על יוסף הצדיק, בְּכוֹר שוֹרוֹ הָדָר לו. כי ייחוד המנחה הוא משליטת השמאל, הערב.

וכיוון שמנחה היא שלוחה לאדונִי, ליסוד, יוסף, ע"כ נעשה גם יוסף בכור שור, קו שמאל. שעתיד לצאת ממנו משיח בן אפריים. כי משיח בן דוד ימין, ומשיח בן אפריים שמאל. ועל משיח בן אפריים כתוב, והנה קמה אלומתי וגם ניצָבה, והנה תְסוּבֶּינה אלומותיכם ותשתחווינה לאלומתי. כי משיח בן אפריים נקרא אלם בגלות. ובצדיק אמרו, כל הכורע כורע בברוך. וע"כ כתוב מצידו, ותשתחווינה לאלומתי, שהיא משיח.

566. וייקח משה את עצמות יוסף. משום שמשה ת"ת, גוף, ויוסף יסוד, ברית, וגוף וברית אחד, כמ"ש, והנה קמה אלומתי וגם ניצבה. המלכות נקראת אל בגלות. כי כך היא התפילה שבעמידה, שהתפילה היא מלכות. וכן כל הזוקף זוקף בשם, ת"ת, משה. וע"כ כתוב במשה, קמה אלומתי. ובצדיק, כל הכורע כורע בברוך. כמ"ש, ותשתחווינה לאלומתי. שמצד ת"ת הַקימה למלכות, ומצד היסוד ההשתחוות למלכות.

כי משה אחוז בימין ובשמאל, בגוף וברית, ת"ת ויסוד. והת"ת נוטה לימין, והיסוד נוטה לשמאל. ואח"כ עולה עליהם אל הבינה, לפתוח בה חמישים שערי חירות לישראל. להמשיך מוחין הגדולים דחירות, לקיים הכתוב, כימי צאתך מארץ מצרים אַרְאֶנו נפלאות. ומשום זה, תפילת שחרית היא חובה, ותפילת ערבית היא רשות.

התפילה, מלכות. בערבית, בגלות, היא ברשות בעלה. אבל אין חובה להמשיך לה חסדים, כי בגלות אי אפשר להמשיך חסדים, כי אין אור החסדים נמשך אלא רק ביום, שהוא בחינת גאולה. אבל תפילת שחרית, שהיא ביום, חובה להמשיך לה חסדים ע"י היסוד, כי אז זמן החסדים.

567. בתפילת ערבית, המלכות היא ברכת הַשכיבנו, ששוכבת בין זרועות המלך בגלות. שאין לה קימה אלא שוכבת. כי הלילה גלות. כשבא הבוקר, גאולה, אז חג הפסח, ימין, חסד דז"א, אוחז בה בימין, משפיע לה חסדים. אבל בזרוע שמאל דז"א, יצחק, בחינת תשרי, כתוב בו, ויהי הוא טרם כילה לדבר, והנה רבקה יוצאת, מן הגלות.

כי הגאולה באה מתיקון צד השמאל, יצחק. וכדי שהמלכות לא תצא מהגלות מצד הדין, כי השמאל דין, ע"כ יעקב, ז"א, שׂיכֵּל את ידיו, ונתן שור, שמאל, בימין, חסד. ואריה, ימין, נתן בשמאל, דין.

ומשום זה כתוב, נאום ה' לאדונִי שֵׁב לימיני. זהו צדיק, יסוד, כנגד משיח בן יוסף, דין. ואמר לו, שב לימיני, שהוא זרוע של אברהם, חסד, בזמן גלות ישמעאל. מטעם שיעקב שׂיכל את ידיו, אמר, לאדונִי, שהוא השמאל של היסוד, משיח בן אפריים, דין, שיישב בימין, חסד, עד אָשית אויביך הדום לרגליך.