שלף איש נעלו
5. וזאת לְפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו. אם הראשונים עשו הסכמה, לקנות כל דבר ע"י נעל, בדין התורה, ובאו האחרונים וביטלו אותו, יש לשאול, למה ביטלו אותו? והרי מי שמבטל דבר של התורה, כאילו מחריב עולם שלם? ואם זה לא היה בדין של תורה, אלא הסכמה בלבד, יש לשאול, למה דווקא נעל כאן ולא דבר אחר?
6. אלא ודאי בדין התורה היה, ובסוד עליון נעשה הדבר. ומשום שהראשונים היו חסידים צדיקים, היה דבר זה מגולה ביניהם. וכשהתרבו הרשעים בעולם, נעשה דבר זה באופן אחר, כדי לכסות הדברים, שהם בסוד עליון.
7. ויאמר, אל תִקרב הלום, שַׁל נעליך מעל רגליך. ולמה כאן נעל? שציווה אותו לפרוש מאשתו ולהתחבר באישה אחרת של אור הקדוש העליון, שהיא השכינה.
8. ונעל, מעמיד אותה במקום אחר, שמי שלוקח אותה, מעביר את הנותן אותה, מעולם זה, ומעמיד אותו בעולם אחר. וע"כ כל מה שנותן המת בחלום לאדם, הוא טוב. אבל אם לקח כלי מהבית, הוא רע, כגון שלקח הנעל שלו. משום שזה מורה, שהעביר רגלו, שהוא קיום האדם, מעוה"ז, ואסף אותו לעולם אחר, אל המקום שהמת שורה בו. כי הנעל רומזת על רגלו, שהיא קיומו, שכתוב, מה יפוּ פעמייך בנְעָלים בת נדיב.
9. כשהמת לוקח אותם, מורה שמעביר אותם למקום המוות. אבל בזמן שהחי שולף נעלו ונותן לאדם אחר, כדי לקיים קניין, הוא עושה בגזרה של מעלה, שנגזר שהקניין יעבור מרשותו של זה לרשותו של זה. נעל של חליצה, היא נעל אחרת כעין של מעלה.
10. כשהמת הזה מסתלק מהעולם בלי בנים, בת הנדיב הזה, המלכות, אינה אוספת אותו האדם אליה, והולך נע ונד בעולם, שאינו מוצא מקום, והקב"ה מרחם עליו וציווה לאחיו, שיגאל אותו, שישוב וייתקן בעפר אחר, שיתגלגל, כמ"ש, ואדם על עפר ישוב.
11. ואם הגואל הזה אינו רוצה להחיות את אחיו בעוה"ז, לייבם את אשתו, כדי שיחזור ויתגלגל בבן הנולד, צריכים לקשור לו נעל אחת ברגלו, והאישה ההיא תחלוץ אותה ותקבל אותה הנעל אצלה.
ולמה נעל? משום שהנעל ההיא היא בשביל המת, שנחשב שהיא של המת, ונותן ברגל אחיו החי, והאישה היבמה מקבלת אצלה הנעל ההיא, להראות שהמת ההוא חוזר בין החיים ע"י מעשה זה. שהנעל רומזת על היבמה, כלומר, הייבום הקשור ברגל אחיו החי, כדי להביא אחיו המת בין החיים, שיתגלגל בבן הנולד.
12. והוא בהיפוך מאותה הנעל, שהמת נוטל מהחיים בחלום, שע"י לקיחת הנעל מעביר את החי מעוה"ז לעולם האחר של המת. ועתה, הנעל הזו של חליצה, לוקח החי מהמת. וע"כ בנעל ההיא הולך המת בין החיים, משום שהאישה החיה, הייתה מעבירה את המת מעולם האחר אל עוה"ז בין החיים, שהיה מתגלגל בבן הנולד מהייבום. ועתה, שאינו רוצה לייבם, והאישה לוקחת אותו אצלה, להראות שהאישה עטרת בעלה, השכינה, לוקחת אותו ומקבלת אותו אצלה.
13. וצריכים להשליך הנעל ההיא על הארץ, להראות ששקט הגוף של אותו המת. והקב"ה, בשעה זו או לאחר זמן, ירחם עליו ויקבל אותו לעולם האחר. עוד, הכאת הנעל מיד האישה לארץ, בא להראות, שאותו המת ייבנה מעפר אחר של עוה"ז, כלומר, שיתגלגל. ועתה ישוב תחילה לעפר שהיה משם. ואז האישה ההיא מותרת לעשות זרע אחר.
14. ע"כ מי שרוצה לקיים קניין, לוקח נעלו ונותן לחברו, לקיים עליו הקניין. כמ"ש, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, לקיים כל דבר. וזאת, המלכות, עמדה שלמה בכל. לפנים בישראל, כשהיו צנועים וקדושים. לקיים כל דבר, שרומז על הזיווג העליון יסוד ומלכות. כי כל הוא יסוד, דבר הוא מלכות. כי זהו קיום.
וזאת התעודה בישראל. ואין לומר, שזוהי הסכמה בעלמא, לעשות קניין עם נעל. ומדעתם עשו זה. אלא הוא קיום עליון, שיהיו מעשיהם למטה כעין הסוד של מעלה. כי רומז על זיווג יסוד ומלכות, הקיום העליון.
15. כיוון שהתרבו הרשעים בעולם, כיסו הדבר באופן אחר, שעושים קניין בכנף המלבוש. והמלבוש ההוא הוא תיקון עליון, ז"א. וכנף המלבוש, היא המלכות, שנקראת כנף, שרומזת על זיווג ז"א ומלכות, כמו הנעל. וכתוב, ולא יגלה כנף אביו. הרי שהאישה נקראת כנף.