מי יעלה בהר ה'
76. כתוב, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו. כל בני העולם אינם רואים על מה הם נמצאים בעולם, שאינם מסתכלים לדעת לאיזה מטרה הם חיים בעולם, והימים הולכים מבלי לשוב. וכל אלו הימים שבני אדם חיים בהם בעוה"ז, עולים ועומדים לפני הקב"ה, כי כולם נבראו ויש להם מציאות ממשית. ומאין לנו שנבראו? כי כתוב, ימים יוּצָרו.
77. וכשמגיעים הימים להסתלק מעוה"ז, כולם קרבים לפני מלך העליון, כמ"ש, ויקרבו ימי דוד למות, וכתוב, ויקרבו ימי ישראל למות.
78. כשהאדם בעוה"ז אינו משגיח ואינו מסתכל למה הוא חי, אלא כל יום ויום חשוב אצלו כאילו הולך בריקנות, וכאשר הנשמה יוצאת מעוה"ז, אינה יודעת לאיזה דרך מעלים אותה. כי הדרך לעלות למעלה, למקום שהארות נשמות העליונות מאירות, שהוא גן עדן, לא ניתן לכל הנשמות. כי כמו שהוא ממשיך על עצמו בעוה"ז, כך נמשכת הנשמה ללכת לאחר שיצאה ממנו.
79. אם האדם נמשך אחר הקב"ה והשתוקקותו אחריו בעוה"ז, אח"כ, כשנפטר מעוה"ז, הוא נמשך ג"כ אחר הקב"ה ונותנים לו דרך לעלות למעלה, למקום שהנשמות מאירות אחר אותה המשיכה, שרצונו נמשך אחריה בכל יום בעוה"ז.
80. אמר רבי אבא, יום אחד פגשתי עיר אחת, מאותן שהיו מבני קדם. ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימי קדם, ומצאו ספרי החכמה שלהם, והגישו לי ספר אחד.
81. והיה כתוב בו, כי כמו שהרצון של אדם מכוון בו בעוה"ז, כן ממשיך עליו רוח מלמעלה כעין אותו הרצון שמתדבק בו. אם רצונו כיוון בדבר עליון קדוש, הוא ממשיך עליו אותו הדבר מלמעלה למטה אליו.
82. ואם רצונו הוא להתדבק בס"א וכיוון בו, הוא ממשיך אותו הדבר מלמעלה למטה אליו. והיו אומרים שכדי להמשיך דבר מלמעלה, עיקר הדבר תלוי בדיבור ובמעשה, וברצון להתדבק. ובזה נמשך מלמעלה למטה אותו הצד שהתדבק בו.
83. ומצאתי בספר כל אלו המעשים והעבודות של כוכבים ומזלות והדברים שצריכים לעבודתם, ואיך צריך הרצון לכוון בהם כדי להמשיך אותם אצלם.
84. כעין זה מי שרוצה להתדבק למעלה ברוח הקודש, הנה במעשה ובדיבור ולכוון באותו הדבר, בכוונת הלב תלוי הדבר, שיוכל להמשיך אליו מלמעלה למטה ולהתדבק בדבר.
85. והיו אומרים במה שאדם נמשך בעוה"ז, כן מושכים אותו כשיוצא מהעוה"ז. ובמה שהתדבק ונמשך אחריו בעוה"ז, כן הוא מתדבק בו בעולם האמת, אם בקודש בקודש, אם בטומאה בטומאה.
86. אם בקודש, מושכים אותו לצד הקדושה והתדבק בו למעלה ונעשה ממונה משמש לשמש לפני הקב"ה, בין כל המלאכים. כל כך הוא מתדבק למעלה ועומד בין אלו הקדושים, שכתוב, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
87. כן כעין זה, אם בטומאה, התדבק בעוה"ז, מושכים אותו אל צד הטומאה, ונעשה כאחד מהם להתדבק בהם, והם נקראים מזיקי בני אדם. ובשעה שנפטר מעוה"ז, לוקחים אותו ושוקעים אותו בגיהינום, באותו מקום שדנים לבני הטומאה, שטימאו עצמם ורוחם ואח"כ התדבקו בהם. והוא נעשה מזיק כאחד מאלו מזיקי העולם.
88. אמרתי להם: בניי, הדברים שבספר קרובים לדברי תורה, אבל יש לכם להתרחק מספרים אלו, כדי שלא יטו ליבכם לאלו העבודות ולכל אלו הצדדים שאמר כאן, אולי תסורו מאחר עבודת הקב"ה.
89. כי כל הספרים האלו מתעים בני אדם. משום שבני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, כמ"ש, ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. ואח"כ נמשכו בחכמה זו לכמה צדדים.
90. אבל זרע יצחק חלקו של יעקב אינו כן, שכתוב, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זהו חלק הקדוש של האמונה שהתדבק בו אברהם, ומהגורל הזה ומהצד הזה יצא יעקב. כתוב בו, והנה ה' ניצב עליו. וכתוב, ואתה יעקב עבדי. משום זה צריך האדם להימשך אחר הקב"ה ולהתדבק בו תמיד, כמ"ש, ובו תדבק.
91. כתוב, מי יעלה בהר ה'. וכתוב, נקי כפיים, שלא עשה בידיו פסל וידיו לא הותקפו במה שאינו צריך. שלא נטמאו ידיו ולא טימא עימהם את הגוף, כאותם המטמאים את עצמם בידיהם להיטמא. וכתוב, ובר לבב, שלא המשיך רצונו וליבו לס"א, אלא להימשך אחר עבודת הקב"ה.
92. אשר לא נשא לשווא נפשו. נפשו כתוב, נפשי קוראים. נפשי, זה נפש דוד צד האמונה, הנוקבא דז"א. נפשו, זה נפש בן אדם ממש. וזה ההפרש בין הכתוב לבין הנקרא. שהרי כשאדם נפטר מעוה"ז ונפשו תסתלק במעשים כשרים, על מה שתזכה על ידיהם ללכת בין כל אלו הקדושים, כמ"ש, אתהלך לפני ה' בארצות החיים. לפיכך אומר דוד, ומשום שלא נשא לשווא נפשי, יישא ברכה מאת ה'.