הילד
[הינוקא]
24. בתוך כך, רבי שמעון בא למשה, ואמר: משה, יום אחד הלכנו אני והחברים למלון אחד, והיה שם ילד אחד, קם וערך לנו, מעצמו, מנורה ושולחן, כאילו היה בן עשרים שנה, ולא היה אלא כבן חמש שנה.
וערך השולחן מכל מיני מאכל ומשתה. ואמר, הרי לומדים, שבעל הבית בוצע ואורח מברך. אבל כמ"ש, צעיר אני לימים ואתם ישישים, על כן זחלתי ואירא מחוֹות דֵעי אֶתכם, עד שאקח מכם רשות. אמרו לו, אמור בני, מלאך ה'.
25. אמר לנו, אתם רוצים לחם מעדנים בלי מלחמה, או לחם במלחמה. כי כך לומדים, שְׁעַת אכילה היא שעת מלחמה. ואם רצונכם שתהיה מלחמה עליה, לא יאכל אף אחד, אלא מי שינצח המלחמה, הוא יאכל ויִבצע לכולם.
אמרו לו החברים, אתה קטן, בני, ועוד לא תדע, איך שרים גיבורים עורכים מלחמה בחרב, ובנענוע החרב, ברומח, בקשת, בחיצי הקשת, בקלע, באבני הקלע.
26. אמר לנו, אַל יתהלל חוגר כמפַתֵח. כי ודאי בק"ש התבאר, כל הקורא ק"ש על מיטתו, כאילו אוחז חרב פיפיות. שכתוב, רוממוֹת אֵל בגרונם וחרב פיפיות בידם. ונענוע החרב, צריך לנענע אותה לו"ק, חג"ת נה"י, כדי שתמליך אותו על השמיים ועל הארץ ועל ד' רוחות העולם.
ו' דהוי"ה, ז"א, היא גוף החרב. י' דהוי"ה, היא ראש החרב. ה' ה' שבהוי"ה, שני פיות החרב. נרתיק של החרב, הוא השם אדנ"י, המלכות.
27. רומח, רמ"ח (248) מילים שבק"ש, ועם שש מילים שבייחוד שמע ישראל, הם רומח, רמ"ח עם ו'. מגן עם החרב, ג' מלאכים מיכאל גבריאל נוריאל, שהם ראשי תיבות מג"ן. משמשים של ג' אבות, חג"ת. כי מיכאל הוא חסד, גבריאל גבורה, נוריאל ת"ת. קשת, היא זורקת החיצים. וכל זרע, שאינו יורה כחץ, אינו מוליד. שרומזת על יסוד.
קלע, זו ק"ש. חמש אבני הקלע, הן חמש מילים, שמע ישראל ה' אלקינו ה', חג"ת נ"ה. כנגדן, כתוב על דוד, וייקח מקלו בידו ויבחר לו חמישה חלוקי אבנים מן הנחל, וכששם אותן בכלי הקלע, שהיא השפה, שקורא ק"ש, והיא השכינה, נעשו כל החמש אבן אחת, והרג את הפלשתי.
28. עד עתה זרקתי אבן זו לס"מ, אבן מָצור, והרסתי המצור שלו והשפלתי אותו למטה. משום זה אמרתי לכם, אל יתהלל חוגר כמפתח. עתה יתברר לכם שאני יודע, איך שרים גיבורים עורכים מלחמה בחרבות, ברומח, בקשת, בקלע.
היינו תמהים ולא יכולנו לדבר לפניו. אמר לנו, חכמים, עתה נראה, מי ירוויח לחם, שהוא לחם המוציא.
29. פתח ואמר, והיה בַּאֲכולכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'. במה מתרוממת השכינה, אות ה' של המוציא, שלומדים עליה, שכל הבוצע צריך לדייק בְּה'? אלא ודאי, הרי לומדים, מוץ ותבן פטורים מן המַעשר. כי כשהמלכות במוץ ובתבן, שהקליפות יונקות ממנה, היא בבית האסורים. ואין רשות לאות ה', השכינה, להתרומם אל המ', ז"א, להיעשות עימה מ"ה, הוי"ה במילוי אותיות א' שהיא בגי' מ"ה (45). וזהו תרומה, אותיות תורה מ', שהיא ה' של ה' חומשי תורה, שבָּה מ' (40), שכתוב, ויהי משה בהר ארבעים יום.
30. ובמוץ ובתבן של חיטה, לומדים עליה, אילן שאכל ממנו אדם הראשון, חיטה הייתה. כי ע"י אכילת עצה"ד, הקריב ח' ט', שהן הקליפות מוץ ותבן, לאות ה', המלכות, והסתלקה ממנה י', יסוד, עשור שלה.
משום זה, כשהיא במוץ ובתבן, שהם כנגד עורלה ופריעה, שהם כנגד ב' עורות המילה, שהאחד חותכים והשני פורעים, פטוּרה מהמעשר, כלומר הי'. שאין רשות לאות י' להתחבר עם האות ה', שהם איש ואישה, י' שבאיש וה' שבאישה. ומשום זה, כל הבוצע צריך לדייק בה', וצריך לבצוע ממקום שבישולו יפה. כי בישול הוא גמר פרי. וזה ו', ז"א, שגומר את ה', המלכות.