שבעים קולות היולדת

[ע' קלין דיולדת]

211. אמרה נשמת משה, בזמן קודם ביאת המשיח, אלו בעלי המשנה, בעלי החכמה העליונה, בעלי קבלה, בעלי סודות התורה, השעה דחוקה להם, שאין להם ממה להתפרנס. כמ"ש, כאייל תערוג על אפיקי מים. שבעלי החכמה הם אפיקי מים של התורה אל השכינה, כי התורה נקראת מים, ואין תורה אלא העמוד האמצעי, ז"א, קו האמצעי.

כי אלו אפיקי המים, בעלי החכמה שמהם תצא תורה, שהיא מים, הם בצער ביגון בעניות. ואלו הם חבלים וצירים של היולדת, השכינה, שכתוב בה, ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ובאלו חבלים תהיה, בצער של בעלי התורה והחכמה. שצערם נבחן לחבלי לידה של השכינה.

212. ובאלו חבלי לידה שצועקת בהם, מתעוררים שבעים סנהדרין למעלה. עד שיתעורר הקול שלה עד הוי"ה. ומיד, קול ה' יחולל איילות, שהם בעלי המשנה, כמ"ש, בתולות אחריה רֵעוֹתיה מובאות לך. לכולם יהיה חִיל כּיוֹלֵדה ממש, בדחק שהשעה דוחקת להם בכמה נשיכות של יצה"ר, של הנחש, הנושך אותם בכמה מיני דחקים.

213. בזמן ההוא היא נפתחת להוליד את המשיח, בזכות החבלים והדחק של הצדיקים, בעלי מידות, בעלי סודות התורה, בעלי בושה וענווה, בעלי יראה ואהבה, בעלי חסד, אנשי חַיל, יראי אלקים, אנשי אמת, ושונאי בצע, שהשעה דוחקת אותם. כמו שלומדים, דור שבן דוד בא, אנשי חַיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחונֵנוּ. ויראי חטא יימאסו, וחכמת סופרים תסרח, ותהיה האמת נעדרת, והגפן תיתן פִּריה והיין ביוקר.

214. ומאלו שבעים הקולות, שנותנת כנגד שבעים מילים שיש במזמור, יַענךָ ה' ביום צרה, נפתחה רחמה, שהיא ב', בית הרחם, הכלול מב' בתים, להוליד מהם ב' משיחים, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. ומביאה ראשה בין ברכיה. הראש שלה, העמוד האמצעי, ז"א. ברכיה הם ב' שוקיים נו"ה, ב' נביאים. משם נולדים ב' המשיחים. בעת ההיא כתוב, ויחשוף יערות, שתתגלה החכמה והנחש יעבור מהעולם. כי אור החכמה מכלה כל הקליפות.