[ג' קלין דלא אתאבידו לעלמין]
215. אדם הנותן קול בשדה או במקום אחר, וחוזר קול אחֵר אחריו, ולא ידוע מאין הוא בא. על דבר זה כמה קולות התעוררו, וכמה דקדוקים היו.
216. שלושה קולות הם שאינם אובדים לעולם. לבד מקולות תורה ותפילה, שהם עולים למעלה ובוקעים רקיעים. אבל קולות אחרים יש, שאינם עולים ואינם אובדים.
217. והם שלושה קולות, כל אחד הולך ומשוטט באוויר מסוף העולם עד סוף העולם:
א. קול חיה, בשעה שהיא על האבנים,
ב. קול האדם, בשעה שהנשמה יוצאת מגופו,
ג. קול הנחש, בשעה שפושט עורו.
218. לאיזה מקום נכנסים ושורים אלו הקולות, שהם של צער? הולכים ומשוטטים באוויר, והולכים מסוף העולם עד סוף העולם, ונכנסים לתוך הבקעים ומחילות העפר, ומסתתרים שם. וכשאדם נותן קול, הם מתעוררים כלפי הקול ההוא. רק הקול של הנחש אינו מתעורר כלפי קולו של אדם. ואיך הוא מתעורר? בהכאה.
כשאדם נותן הכאה באיזה דבר, מתעורר כלפי קול ההכאה קולו של נחש, שמסתתר שם במקום הריק או בשדה, ולא לקול אחר של אדם.
קול מתעורר אחר קול, אבל מין הולך אחר מינו. שב' הקולות הראשונים, שהם של אדם, מתעוררים אחר קול אדם, והקול השלישי, שהוא של הנחש, מתעורר אחר קול הכאה.
219. ע"כ ביום רה"ש, קול שופר מעורר קול שופר אחר, קול הבינה. מין הולך אחר מינו. דרך הנחש הוא לרע, להרוג ולהכות. וע"כ בקולו של אדם ממש, אין מתעורר קול הנחש, אלא אחר מינו. וזהו כשאדם מכה במקל בארץ, שהקול הזה קורא את מינו, אז מתעורר קול הנחש לענות אל מינו. וסוד זה הוא נסתר.
220. אמר רבי שמעון, ודאי דבר זה הוא דבר סתום. ותמה אני, איך שלמה המלך לא ידע דבר זה, שאמר, שלושה הֵמה נפלאו ממני וארבעה לא יְדָעתים, דֶרך הנשר בשמיים, דרך נחש עלֵי צוּר. אלא, שלמה המלך ידע, ולא כל כך. אבל מה שלא ידע, הוא שלא ידע הקול ההוא, איזו תועלת יש בו, ואיך הוא מתיישב.
221. דקדוק זה לא ידע שלמה המלך, אשר הקול ההוא כלול מרוח, נפש, והבל העצמות מעיצוב הבשר של הגוף. והקול משוטט באוויר, וכל אחד מאלו השלושה נפרדו זה מזה. וכשהקול מגיע למקום ההוא שנכנס בו, הוא יושב כמת.
וכל אלו המכשפים והקוסמים יודעים מקומות אלו בכשפיהם, ומכופפים עצמם לארץ ושומעים קול זה, שרוח נפש והבל העצמות מתחברים בו. וזהו אוב מארץ. וע"כ רדף שלמה לדעת מה שנעשה מהקול הזה, ולא ידע.
222. כשאדם מעורר קול, מיד מתעורר קול החיה או קול יציאת נשמה, ואין לו רשות להאריך יותר, אלא בשווה, כעין אותו הקול שעורר האדם, ולא יותר.
ואם האדם מאריך קולו, הוא אינו מאריך כל כך עימו, אלא מתעורר לסוף הקול של האדם, משום שאינו יכול להאריך. כי כשיצא בתחילה, התארך מסוף העולם עד סוף העולם, ועתה שנכנס שם, אינו יכול להאריך הקול, כי אין לו מקום להתפשט שם כבתחילה.
223. שלושה מיני אורות יש שמאירים ואח"כ מתבטלים. ויש להבין אותם, אם דרכם להתבטל, למה האירו בכלל. ועליהם סובב כל המאמר הזה, לבאר שאינם אובדים, אע"פ שמתבטלים.
ואלו שלושה אורות הם ג' קולות, ההולכים מסוף העולם עד סוף העולם, שמדרגתם שלמה לגמרי. כמו שלומדים, שרואה מסוף העולם עד סופו. וכאן לא נאמר, רואה, משום שהם אורות השמאל בלי ימין, שהם אינם מאירים אלא בג"ר דו"ק, נ"ר, ונקרא ג"כ קול. אלא מפני שהם שלמים בג"ר דחכמה דשמאל, ע"כ נאמר עליהם, מסוף העולם עד סוף העולם.
שלושה קולות הם שאינם אובדים לעולם. שאינם עולים ואינם אובדים, כי להיותם הארת שמאל בלי ימין, אינם יכולים לעלות למעלה, מפני הדין שבהם. ואע"פ שאח"כ מתמעטים, מ"מ אינם אובדים.
הקול הראשון הוא קול חיה, שצועקת שבעים קולות, בשעה שהיא על האבנים. והיא רומזת על החיה העליונה, המלכות, בעת הולדת נשמות, שאז רחמה צר ואינה יכולה ללדת, מטעם שאז מגולה בה הארת החכמה שבשמאל בלי ימין.
הקול ההוא הולך ומשוטט באוויר מסוף העולם עד סוף העולם, שיש בקול הזה הארת הג"ר דחכמה, שזהו, מסוף העולם עד סופו. כי העולם, הוא מלכות, וכשהחכמה מתקבלת מקו אמצעי, שהשמאל והימין כלולים זה בזה, אין החכמה ממלאה אותה כולה, מסוף עד סוף, אלא הו"ק שלה בלבד. אבל כשמאיר השמאל בלי ימין, החכמה ממלאה אותה כולה, אפילו הג"ר שלה. וזהו, מסוף העולם עד סופו.
הקול השני, הוא קול האדם, בשעה שהנשמה יוצאת מגופו, כי אז מתגלה בו ג"כ הארת השמאל בלי ימין, בבחינת הג"ר דחכמה, וע"כ נקרא אז יום הדין הגדול. כי גדול מורה על ג"ר. וזהו שנאמר, לא נפטר אדם מהעולם, עד שרואה את השכינה. הקול ההוא הולך ומשוטט באוויר מסוף העולם עד סוף העולם, שהוא הארת ג"ר.
הקול השלישי, הוא קול נחש בעת שפושט עורו. כי בעת שפושט אורו, שהוא ממלכות, תחילה הוא עולה ונאחז בשמאל דבינה, בלי ימין, ואח"כ מעלים המלכות לבינה, והוא חוזר ומתמעט, כמו במוקש ששמים לנחש.
ונמצא, בעת שנאחז בשמאל בלי ימין דבינה, הקול ההוא הולך ומשוטט באוויר מסוף העולם עד סוף העולם, להיותו ג"ר דחכמה, הממלא את כל העולם.
אמנם כל אלו ג' הארות השמאל אינם אלא לשעתם, כי אח"כ חוזרים ומתמעטים. כי החיה על האבנים, הרי אינה יכולה ללדת מחמת הארת השמאל. וע"כ בא נחש ונושך בערוותה, והארת השמאל מסתלקת.
וכן קול אדם, בשעת יציאת נשמה, בביאת מלאך המוות, מסתלקת ממנו הארת השמאל והוא מת. וכן קול נחש, הנה תכף מעלים המלכות לבינה, והארת השמאל מסתלקת. הרי שכל אלו ג' קולות, שהיו תחילה מסוף העולם עד סוף העולם, חוזרים ומסתלקים.
כיוון שנעלמים תכף, למה יצאו מתחילה? ובהכרח שנעשה מהם דבר מה, מה נעשה מהם? אחר שהסתלקה מהם הארת השמאל, באים בנקיקי הסלעים ובמחילות העפר, ששם כמו מקום קבורתם, שהתמעטו עד לאפס, שהם שם בהסתר, במיעוט. וכשאדם נותן קול, הם מתעוררים כלפי הקול ההוא.
האדם הנותן קולו, רומז לאדם העליון, ז"א, שבקולו מייחד הימין והשמאל. ואז יש תיקון גם לג' קולות, עם שליטת קו האמצעי. אבל לא לגמרי, כמו שהיו בתחילה. וכשאדם נותן קול, הם מתעוררים כלפי הקול ההוא, שמתעוררים להידבק בקולו של אדם, שע"י זה הם מקבלים תיקון ממנו. ויש בזה ב' בחינות:
א. קולו של אדם, שמרמז על ז"א, שאע"פ שמייחד שניהם, מ"מ רק הימין שולט בו ולא השמאל.
ב. קול הכאת מקל על הארץ, שהארץ, מלכות, משמיעה קול. ומתייחדים בה ע"י הקול הזה שלה הימין והשמאל. וכיוון שרומז על המלכות, נמצא שיש בה גילוי לשמאל, כי המלכות נבנית משמאל.
ולפיכך קול אדם מספיק לתיקון ב' הקולות הראשונים, קול חיה וקול אדם לפני יציאת נשמתו. אבל לא לתיקון קול הנחש, להיותו כולו רק שמאל. ולתיקון קולו של הנחש, שהוא שמאל, צריכים לקול הנשמע מארץ, ממלכות, שבניינה משמאל.
הקול של הנחש אינו מתעורר כלפי קולו של אדם, כי אינו מינו, כי האדם רומז לז"א, שכולו ימין וחסד. והנחש כולו שמאל. וכשאדם מכה במקל בארץ, אז מתעורר קול הנחש לענות אל מינו. כיוון שקול הנשמע מארץ הוא מינו של הנחש, הוא מקבל תיקון מהקול הזה.
איך שלמה המלך לא ידע דבר זה, שאמר, שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך הנשר בשמיים, דרך נחש עלי צור, שהוא קולו של נחש, הנסתר בנקיקי הסלע. אבל מה שלא ידע, הוא שלא ידע הקול ההוא, איזו תועלת יש בו, ואיך הוא מתיישב. לא ידע איזה תיקון הוא מקבל, ואיך הוא שָׁם בנקיקי הסלע. כי אם מקבל תיקון, למה אינו יוצא משם? ואם אינו יכול לצאת משם, הרי שאינו מקבל תיקון?
הקול ההוא כלול מרוח, נפש, והבל העצמות. שמטרם שהתמעט, היה בו ג' מדרגות אלו קשורות זו בזו, כי שיעור קומתו היה עד ג"ר דרוח. וכל אחד מאלו השלושה, נפרדו זה מזה, שאחר שהתמעט, הסתלקו ממנו האורות דנ"ר, ונשאר בהבל העצמות. ונמצאו נפרדות זו מזו, והוא יושב כמת, שהבל העצמות הנשאר הוא כמו מת. כי גם במת נשאר הבל העצמות, שאינו מסתלק מקברו.
ולפיכך בעת שמתעורר ומקבל תיקון מקול ההכאה, חוזרות ג' מדרגות אלו ומתחברות, אבל לא בג"ר דרוח, כמקודם לכן, אלא בו"ק דרוח.
וכל אלו המכשפים, שומעים קול זה, שרוח נפש והבל העצמות מתחברים בו, מחמת שקיבלו תיקון מקול ההכאה בארץ. ואז הנחש מודיע להם צורכי הכשפים שלהם. וע"כ רדף שלמה לדעת מה שנעשה מהקול הזה, ולא ידע. שלא ידע מהו התיקון הזה, שנעשה מהכאה בארץ.
כיוון שג' קולות מקבלים תיקונם מקולו של אדם ומקול הכאת אדם בארץ, אין בהם יותר אריכות מקול אדם. הארת חכמה נקראת ארוך. כלומר, כיוון שקול אדם אינו מיתקן עם ייחוד ימין ושמאל, אלא ו"ק דחכמה דשמאל, ע"כ גם ג' קולות אינם מקבלים תיקונם בשלמות, כמו שהיו תחילה, מסוף העולם עד סוף העולם, אלא רק ו"ק, כקולו של אדם.
ואם האדם מאריך קולו בעת שממשיך מימין, וממשיך אותו מלמעלה למטה, הוא אינו מאריך כל כך עימו, אלא מתעורר לסוף הקול של האדם. כי להיותם משמאל לבד, ואין להם חלק בימין, ע"כ אינם יכולים להאריך, שפירושו להמשיך חכמה מלמעלה למטה. כי גם בקולו של אדם לא נמצא זה.
כי כשיצא בתחילה, התארך מסוף העולם עד סוף העולם, שהיה נמשך הג"ר דשמאל, הממלא כל העולם. ועתה שנכנס שם, שהתמעטו ובאו במחילות עפר, אין לו מקום להתפשט שם, כי המיעוט של מחילות עפר רובץ עליהם, כי קולו של אדם אינו מתקן את המיעוט הזה. וע"כ אינם חוזרים לבחינת מסוף העולם עד סופו, ונשארים במחילות עפר, ואינם יכולים להתפשט.