"אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (עיין חולין ס:), פירוש, שני מלכים, זה נשמה וגוף שבהתחברם הם שני הפכים, ומעכבים זה את זה, אז אמר לה, לכי ומעטי את עצמך, בבחינת נוקבא ב"ן, דהיינו, שתשתוה לבחינת הגוף, וכפי אשר ינקה הגוף את עצמו מהרע, כן תקבל השראת קדושה להנהיגו, עד שיהיה הגוף ראוי לה לגמרי, אז תשוב לכאשר היתה, דהיינו, לבחינת ס"ג, ותהיה אז הנפש, בבחינת נשמה, כי הגוף לא יעכב יותר כלל, ולא יהיה יותר שום הפסק ומיעוט.
וזה סוד, (אבות פ"ד כ"ט) "ועל כורחך אתה חי", כי הנשמה הקדושה, כשמתלהטת למעלה, רצתה להפרד מהגוף, כי אינו יכול לעלות עמה, ונעשה מחלוקת לשם שמים, ואז מקטרגת בעצמה, "אי אפשר לשני מלכים" וכו'. ואז נאמר לה להעשות ראש לשועלים, שהוא פקח שבחיות, (מגילה טז: זהר וישלח הסולם אות קיז) ו"תעלא בעידניה סגיד ליה", פירוש, שעל ידי המיעוט שנתרצית ונתפייסת בקב ותפלות. אז, (ויחי מז לא) "וישתחו ישראל על ראש המטה". נלע"ד וצ"ע.
כי הנפש היא עקרת הבית, אלא מחמת שירדה בבריאה, ובחינת ראש לשועלים נעשה לה מיעוט וצמצום גדול, עד אין חקר. אבל לאחר התיקון, יכירו וידעו הכל, שהיא ראש פנה באמת, ועיקר הכונה והחשק דוקא לה. אלא בחפץ הבורא, צריך הבונים בזה"ז, למאס את האבן, וז"ס (שבת קנב.) "חמת מלא צואה והכל רצין אחריה", כי קליפה נדמה לפרי, ואפשר ללמוד ממנה, כי הדמים גורמים לה יופי וחן.