בכל צרתם לא צָר
509. בכל צרתם לא צָר. בכל צרתם של ישראל, כשהזדמנו להם הצרות, כתוב עליהן, לא צר. כתוב, לא, באות אלף, וקוראים, לו, באות ו', משום שהקב"ה עימהם בצרה.
לא עם א', שפירושו, שאינו מצטער, הוא במקום יותר עליון. ואע"פ שאין במקום ההוא כעס וצרה, כמ"ש, עוז וחדווה במקומו, עכ"ז מגיע שם למענה צרות ישראל. לא באות א' דומה כמ"ש, הוא עשָנוּ ולא אנחנו, שכתוב בא' וקוראים בו'.
510. ומלאך פניו הושיעם. הרי הוא נמצא עימהם בצרה, כי מתחילה כתוב, בכל צרתם לו צר. וכתוב, הושיעם, הלוא אם נמצא עימהם בצרה, עוד לא הושיעם? אלא לא כתוב שמושיעם, אלא רק שהושיעם בלשון עבר. הושיעם בזה, שנמצא עימהם באותה הצרה וסובל עימהם.
כשישראל בגלות גם השכינה עימהם בגלות, כמ"ש, ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך. שהיה לו לומר, והשיב את שבותך. ושב, ללמדך שהשכינה עימהם בגלות. ושב, שסובב על עצמו.
511. ומלאך פניו הושיעם. זוהי השכינה שעימהם בגלות. הושיעם, ואם נמצא עימהם בגלות, הרי עוד לא הושיעם? אלא אלו הצרות של ישראל הם משכנותיו של הקב"ה בגלות, שהקב"ה נמצא בכל צרה וצרה שלהם, ומשום שהשכינה עימהם, הקב"ה זוכר להטיב להם ולהוציא אותם מהגלות. כמ"ש, ואזכור את בריתי, השכינה.
הרי שהושיעם ממש, בזה שנמצא עימהם בצרה. כמ"ש, ואזכור את בריתי, שבזה שנמצא עימהם בצרה, הרי הוא הושיעם, כי הוא סובל עימהם ומקל את צערם. וכאן כתוב שהושיעם, עם מציאותו בצרה, שהבטיח להם בזה את גאולתם.
512. כתוב, הנה צעקת בני ישראל באה אליי, וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. לרבות ראייה אחרת, הראשונה לכולם, כמ"ש, ויזכור אלקים את בריתו, השכינה.
כתוב, ויזכור אלקים את בריתו, את אברהם, את יצחק ואת יעקוב. הלוא היה צריך לומר, ויזכור את בריתו לאברהם? אלא, את אברהם, זהו החיבור והזיווג של השכינה עם האבות, כי אֶת היא שם השכינה.
את אברהם, מערבית דרומית, חיבוק הימין. כי דרום הוא ימין, חסד, אברהם. מערב הוא השכינה, את. ואברהם מחבק אותה עם חסדים.
את יצחק, צפונית מערבית, חיבוק השמאל, כי צפון הוא שמאל, גבורה, יצחק. מערב הוא השכינה, את. יצחק מחבק אותה עם הגבורות.
ואת יעקב, הוא זיווג אחד, כלל אחד, זיווג שלם. כי מורה על זיווג ז"א, יעקב, עם השכינה, את. ואין זיווג אלא בקו אמצעי, יעקב. אבל באברהם ויצחק נוהג רק חיבוק. לכן נאמר ביעקב, שהוא זיווג אחד. וכתוב, ואת יעקב, שכולל אותם יחד, שזה כלל אחד. והו' הנוספת בכתוב, ואת יעקב, מורה על שלמות הזיווג.
513. כמ"ש, את השמיים, התכללות מידת לילה, הנוקבא, ביום, ז"א. ואת הארץ, מידת יום, הנכלל במידת לילה ביחד, התכללות ז"א בנוקבא. כי הו' של ואת, מורה על הזכר הנכלל בנוקבא.
כתוב, את אברהם, את יצחק, אבל ביעקב כתוב, ואת, שזה מורה על זיווג אחד, שהזכר והנקבה אינם נפרדים לעולם. ועתיד הקב"ה להכריז בכל העולם ולהשמיע קולו, כמ"ש, ויאמר אך עַמי המה בנים לא ישקֵרו, ויהי להם למושיע.