ושכבתי עם אבותיי

294. ושכבתי עם אבותיי. אשרי חלקם של האבות, שהקב"ה עשה אותם מרכבה קדושה, וחפץ בהם להתעטר עימהם, כמ"ש, רק באבותיך חשק ה'. יעקב היה יודע, כי העיטור שלו באבותיו, כי עיטורם של האבות עימו, והוא עימהם.

ועל זה לומדים באותיות חקוקות, שיש באות ש' שלושה קשרים, שני קשרים מימין ומשמאל, וקשר אחד שכולל אותם, האמצעי. כמ"ש, והַבריח התיכון בתוך הקרשים, מבריח מן הקצה אל הקצה, כי קשר שבאמצע אוחז הימין והשמאל. ועל זה כתוב, ושכבתי עם אבותיי.

כי קו ימין אברהם. וקו שמאל יצחק. וקו אמצעי יעקב. ג' ראשים שבאות ש'. ב' הקווים ימין ושמאל אינם יכולים להאיר, אלא בכוח קו אמצעי, המכריע ביניהם ומייחד אותם. וכן קו אמצעי, ז"א, אין לו מוחין מעצמו, אלא בשיעור שמכריע וגורם הארה שלמה לימין ולשמאל, ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם.

ולכן נאמר, שיעקב היה יודע, כי העיטור שלו באבותיו, שהמוחין של יעקב הם באבות. משום שהוא מכריע ביניהם, הוא מקבל מהם מוחין. והוא עימהם. שלולא היה עימהם, לא היו האבות מאירים, כי אינם יכולים להאיר אלא ע"י קו אמצעי. וזהו, ושכבתי עם אבותיי, כי הם צריכים לו והוא צריך להם.

295. וכמ"ש, החֵרשים שְׁמָעוּ והעיוורים הַביטו לראות. החרשים שמעו, אלו הם בני אדם שאינם מקשיבים לדברי תורה, ואינם פותחים אוזניהם לשמוע למצוות אדונם. והעיוורים, שאינם מסתכלים לדעת על מה הם חיים, כי בכל יום ויום יוצא כרוז וקורא, ואין מי שישגיח עליו.

296. אלו הימים של האדם משעה שנברא, הנה באותו יום שיצא לעולם, נמצאים כבר כולם בקיומם, שהם הארות ממשיות, שמהן נמשכים ימיו של האדם, והולכים ומשוטטים בעולם, יורדים ומזהירים את האדם, כל יום ויום בפני עצמו. וכאשר היום בא ומזהיר את האדם, והאדם עושה ביום ההוא עבירה לפני אדונו, היום ההוא עולה בבושה ומעיד עדות עליו, ועומד בחוץ לבדו.

297. ואחר שעומד לבדו בחוץ, יושב ומחכה עד שהאדם יעשה תשובה על החטא. זכה ועשה תשובה, שב היום למקומו. לא זכה, שלא עשה תשובה, אותו יום אחד יורד ומשתתף עם הרוח שבחוץ וחוזר לביתו, ומיתקן בצורת אותו אדם ממש, כדי להרע לו. והיום יושב עימו בביתו. ואם הוא זוכה ועושה תשובה, מגוּרו עימו לטוב. ואם לא זכה, מגורו עימו לרע.

298. בין כך ובין כך נמנו הימים של אותו אדם, והם חסרים. ואלו שנשארו מחמת חטאים, אינם נכנסים במניין, אוי לאותו אדם שגרע ימיו לפני המלך הקדוש, ואין לו למעלה ימים להתעטר בהם בעולם ההוא, ולהתקרב עימהם לפני המלך הקדוש.

299. כשהימים האלו קרבים לפני המלך הקדוש, אם אדם שנפטר צדיק, עולה ונכנס בימים האלו, והם לבושי כבוד, שנשמתו מתלבשת בו. ואלו הימים היו, משום שזכה בהם ולא חטא בהם.

300. אוי לאדם שגרע ימיו למעלה, וכשרוצים להלביש אותו בימיו, אלו הימים שקלקל אותם בחטאיו חסרים המלבוש ההוא, והוא מתלבש בכלי חסר. וכש"כ אם רבים הם הימים שהתקלקלו, ולא יהיה אל האדם במה להתלבש בעולם ההוא. אוי לו, אוי לנפשו, שדנים אותו בגיהינום על אלו הימים, ימים על ימים, ימים כפולים, על יום אחד מענישים אותו פי שניים.

וכשיוצא מן העולם, אינו מוצא ימים להתלבש בהם, ואין לו לבוש במה להתכסות. אשריהם הצדיקים, שימיהם כולם גנוזים אצל המלך הקדוש, ונעשה מהם לבושי כבוד, להתלבש בהם בעוה"ב.

301. ושכתוב, ויידעו כי ערומים הם, ידיעה ידעו ממש, שאותו לבוש כבוד, שנעשה מהימים, חסר מהם, ולא נשאר להם אף יום מהם להתלבש בו. כמ"ש, גולמי ראו עיניך ועל ספרך כולם ייכתבו, ימים יוּצָרו ולא אחד בהם, שסובב על אדה"ר.

ימים יוּצָרו ודאי, שנוצרו להיות לבוש. ולא נשאר לו אחד מהם להתלבש בו. עד שהשתדל אדם ועשה תשובה, והקב"ה קיבל תשובתו ועשה לו כלי ולבוש אחר. ולא מהימים שלו, כי לא תיקן בתשובתו את החטא דעצה"ד בשלמות. כמ"ש, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישֵם.

302. באברהם שזכה, כתוב, בא בימים. לכן כשהסתלק מהעוה"ז, באלו הימים שלו ממש נכנס והתלבש בהם. ולא גרע כלום מאותו לבוש הכבוד, כי כתוב, בא בימים. באיוב כתוב, ויאמר, ערום יצאתי מבטן אימי וערום אשוב שמה, כי לא נשאר לו לבוש להתלבש בו.

303. אשרי הצדיקים, שימיהם נקיים מחטא, ונשארים לעוה"ב. וכשיוצאים מן העולם, מתחברים כולם, ונעשים להם לבוש כבוד להתלבש בהם. ובלבוש ההוא זוכים להתענג בעונג עוה"ב. ובלבוש ההוא עתידים לקום בעולם ולחיות בתחיית המתים. וכל אלו שיש להם לבוש, יקומו. אוי לרשעי העולם, שימיהם נחסרו בעוונותיהם, ולא נשאר מהם במה להתכסות כשייצאו מן העולם.

304. כל אלו הצדיקים, שזכו להתלבש בלבוש כבוד מהימים שלהם, הם מתעטרים בעולם ההוא מעטָרות שהתעטרו בהן האבות, מאותו הנהר, הנמשך ויוצא לגן עדן. כמ"ש, ונָחַךָ ה' תמיד והשׂביע בצחצחוֹת נפשך.

305. אשרי חלקו של יעקב, שביטחון גדול היה לו, כמ"ש, ושכבתי עם אבותיי. שזכה בהם, ולא באחר. זכה בהם, להתלבש בימים של עצמו ובימים שלהם.

306. כתוב, וַיָרח את ריח בגדיו ויברכהו. בגדי עשיו היה צריך לומר ולא בגדיו. הרי בגדי עשיו היו אלו הבגדים, כמ"ש, ותיקח רבקה את בגדי עשיו בנה. וכאן אומר, ריח בגדיו, שמשמע, של יעקב.

307. אלא, וירח, שהסתכל הלאה, והרִיח ריח בגדיו שבעולם האמת, ואז בירך אותו. ועל זה כתוב, רְאֵה ריח בני כריח שדה אשר בירכוֹ ה'. זהו שדה תפוחים קדושים, הנוקבא דז"א. אמר, הואיל וזכית בלבושי כבוד אלו. ע"כ, וייתן לך האלקים מטל השמיים. משמע, שטל השמיים תלוי בלבושי כבוד. משום ששדה תפוחים זה, שלבושי כבוד נדמו לו בריח, מקבל כל היום טל ממקום שנקרא שמיים, ז"א.

308. בכל בירך אותו, כמ"ש, מטל השמיים ומשמַני הארץ. גם מהשפע של הנוקבא, ארץ. כי כמ"ש, וירח את ריח בגדיו, ובגדים אלו מקבלים גם מנוקבא. 1,500 ריחות עולים בכל יום מגן עדן, הנוקבא, שמתבשמים בהם. אלו לבושי כבוד המתעטרים מהימים של האדם בעולם ההוא. הרי שהבגדים מקבלים גם מהנוקבא.

מספר 1,500, הריח, אינו מדרגת הג"ר בשלמות, אלא רק חצי המדרגה, כי אינו מקובל מלמעלה למטה, אלא מלמטה למעלה בלבד. ומדרגת ג"ר בשלמות 3,000. וחציה הוא, 1,500.

309. כמה לבושים יש לאדם מהימים שלו? שלושה הם:

אחד, שמתלבש בלבוש הרוח שבגן העדן הארץ.

ואחד, היקר מכולם, שמתלבשת בו הנשמה, שמדוֹרהּ בתוך צרור החיים, הנוקבא, בין הלבוש שלה הנקרא בגד מלכות.

ואחד, הוא הלבוש החיצוני, הנמצא ואינו נמצא, הנראה ואינו נראה, כי להיותו מחיצוניות אין לו קיום תמידי, אלא פעם נמצא ופעם אינו נמצא, פעם נראה ופעם אינו נראה. בלבוש זה מתלבשת הנפש, והולכת ומשוטטת בעולם.

310. ובכל ר"ח ושבת, הולכת הנפש ומתקשרת ברוח שבגן עדן הארץ, העומד בין פרוכת היקרה. וממנו לומדת הנפש ויודעת מה שיודעת, ומשוטטת ומודיעה בעולם.

311. בשני קשרים נקשרת הנפש בכל ר"ח ושבת:

א. בקשר הרוח שבין ריחות הבשמים שבגן עדן הארץ,

ב. משם הולכת הנפש ומשוטטת ומתקשרת עם הרוח שבנשמה, הצרוּר בצרור החיים, ומתרווה וניזונה מאלו האורות היקרים שמימין ומשמאל. כמ"ש, ונָחַךָ ה' תמיד, להורות שמקבלת מכל הצדדים ואין לה הפסק.

312. והשׂביע בצחצחות נפשך. צח אחד היא מקבלת כשמתקשרת עם הרוח שבגן עדן התחתון. צח שלפנים מִצח היא מקבלת כשמתקשרת בנשמה של מעלה שבצרור החיים. כמ"ש, בצח-צחות. צח אחד, צחות שניים. שהם עצמם למעלה, בכבודה של הנשמה. אלא בצחצחות נאמר על מי שירש אותם. שזהו נפשך, שיורשת אותם מהנשמה. אשרי חלקם של הצדיקים.

313. אמר רבי שמעון, כשאני בין החברים מבבל, הם מתאספים אליי ולומדים הדברים בגילוי, והם מכניסים אותם בתיבה חתומה מברזל קשה, הסתום מכל הצדדים, שמעלימים אותם שלא ייוודעו לאיש.

314. כמה פעמים לימדתי אותם דרכי הגן של המלך, הנוקבא, ודרכי המלך, ז"א. כמה פעמים לימדתי אותם כל אלו המדרגות של הצדיקים שבעולם ההוא. וכולם יראים לומר דברים אלו. אלא לומדים בגמגום. משום זה נקראים כבדי לשון, שמגמגם בפיו.

315. אבל אני דן אותם לזכות, משום שיראים, כי אוויר הקדוש ורוח הקדוש סר מהם, להיותם בחוץ לארץ, והם יונקים מאוויר ומרוח של רשות אחרת מהקדושה. ולא עוד, אלא הקשת נראה עליהם, סימן שהם בדין, וצריכים לרחמים. ואינם ראויים לקבל פני אליהו. ומכ"ש, לקבל פנים אחרות.

316. אבל זה מועיל להם, שאני נמצא בעולם, ואני סומך את העולם, כי בחיי לא יהיה העולם בצער, ולא יהיה נידון בדין של מעלה. אחריי, לא יקום דור כדור הזה. ועתיד להיות בעולם, שלא יימצא מי שיגן עליהם, וכל פנים חצופות תימצאנה בין למעלה ובין למטה. כי גם למעלה תימצאנה פנים חצופות, שהן קטרוג הקליפות, מחמת העוונות שלמטה, והחוצפה שלהם.

317. ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזו הצלה, ולא ישובו עם איזו רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותו, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכש"כ, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.

318. אוי לדור, שנגלה ביניהם ספר תורה, שטלטלו אותו לרחובה של עיר, כדי להתפלל, ולא התעוררו עליו למעלה ולמטה. שלא התקבלה תפילתם למעלה, משום שתפילתם הייתה בלי תענית ובלי תשובה למטה. מי יתעורר עליו להתפלל, בשעה שהעולם בצער רב, והעולם צריך לגשמים, וצריכים להגלות ביותר את ספר התורה, מחמת הדוחק שבעולם?

319. כאשר העולם בצער, ואנשים מבקשים רחמים על הקברים, כל המתים מתעוררים, לבקש בעד העולם. כי הנפש מַקדימה ומודיעה אל הרוח, שספר התורה נמצא בגלות, שהוגלה מחמת דוחק העולם, והחיים באו על הקברים, ומבקשים רחמים.

320. אז הרוח מודיע אל הנשמה, והנשמה להקב"ה. ואז מתעורר הקב"ה, ומרחם על העולם. וכל זה הוא על גלות ספר התורה ממקומו, ומשום שהחיים באו לבקש רחמים על קברי המתים. אוי לדור, אם צריכים להגלות ספר תורה ממקום למקום. ואפילו מבית הכנסת לבית הכנסת כדי להתפלל, משום שלא נמצא ביניהם מי שישגיח עליהם ויתפלל עליהם. כי אין צדיק ביניהם.

321. כי השכינה כשנגלתה בגלות האחרונה, עד שלא תעלה למעלה, אמרה, כמ"ש, מי יתנני במדבר מלון אורחים, ולא לעלות למעלה. כי חפצה ללכת בגלות עִם ישראל. אח"כ, כשכבר הייתה בגלות עם ישראל, בזמן שדוחַק רב נמצא בעולם, היא נמצאת בעולם במדבר, במקום הקליפות. וכן בגלות ספר תורה במדבר. והכול מתעוררים ומצטערים עליו, העליונים והתחתונים.

322. אם אלו הבבלים הטיפשים היו יודעים דברי סודות החכמה, כגון על מה עומד העולם, ולמה מתרגשים עמודיו כשהעולם נמצא בדוחק, היו יודעים שִׁבחו של שלמה המלך בסוד העליון של החכמה. והם לא ידעו שבחו.

323. ועתה הם מחפשים אחר דברי חכמה, ואין מי שיעמוד על סודם, ואין מי שילמֵד. ועכ"ז יש ביניהם חכמים בעיבּור השנה ובקביעת החודש, אע"פ שלא ניתן להם ולא נמסר בידם לעבֵּר השנה ולקדש החודש. כי אין מעברים השנה וקובעים החודש אלא בארץ ישראל.

324. 12 חודשים הנפש מתקשרת בגוף בתוך הקבר, ונידונים יחד בדין, חוץ מנפש הצדיק. והיא נמצאת בקבר ומרגישה בצער שלה של העונשים, ובצער החיים. ואינה משתדלת להתפלל עליהם.

325. ואחר 12 חודש, מתלבשת הנפש בלבוש אחד, והולכת ומשוטטת בעולם, ויודעת מהרוח מה שיודעת, ומשתדלת על הצער שבעולם לבקש רחמים, ולהרגיש צער של החיים.

326. ומי מעורר לכל זה, שיתפללו נפשות המתים על החיים? יש צדיק בעולם, שמודיע להם כראוי. ואותו צדיק הוכר ביניהם. כי כאשר נשאר צדיק בעולם, הוא מוכר בין החיים ובין המתים, כי כל יום מכריזים עליו ביניהם. וכשיש צער רב בעולם, והוא אינו יכול להגן על הדור, הוא מודיע להם את הצער שבעולם. והם מבקשים רחמים על החיים.

327. וכאשר לא נמצא צדיק, שמכריזים עליו ביניהם, ואינו נמצא מי שיעורר את הנפשות, בצער שבעולם, אלא ספר תורה, אז העליונים והתחתונים מתעוררים עליו, להתפלל על העולם. אבל הכול צריכים להימצא בזמן ההוא בתשובה.

ואם אינם נמצאים בתשובה, בעלי הדין מתעוררים עליהם, להענישם על טלטול ספר התורה. ולא רק הנפשות. ואפילו הרוח שבגן עדן מתעורר עליהם בשביל ספר תורה, לבקש רחמים.

328. ושכבתי עם אבותיי, שהם בגוף, בנפש, ברוח, בנשמה, כלולים במרכבה אחת במדרגה עליונה. ושכבתי עם אבותיי, סובב על הגוף וכל בחינות הנשמה, שיהיו יחד עם אבותיו.

כמה הם בני העולם אטומים מכל החושים, שאינם יודעים ואינם משגיחים ואינם שומעים ואינם מסתכלים בדברי העולם, ואיך הקב"ה מתמלא על העולם רחמים בכל זמן ועת, ואין מי שישגיח.

329. ג"פ ביום בא רוח אחד במערת המכפלה, ומנשב בקברי האבות, ומתרפאים כל עצמותיהם, ועומדים בקיומם. והרוח ההוא מושך טל מלמעלה מראש המלך, חב"ד דז"א, ממקום שנמצאים אבות העליונים, מחג"ת שנעשו לחב"ד. וכשמגיע הטל מהם, מתעוררים אבות התחתונים במערה המכפלה.

330. יורד טל במדרגות ומגיע לגן עדן התחתון. מהטל ההוא מתרחצים הבשׂמים שבגן עדן. ואז מתעורר רוח אחד, הכלול בשני אחרים. רוח מקו אמצעי, יעקב, הכלול בב' קווים, אברהם ויצחק. ועולה ומשוטט בין הבשמים ונכנס בפתח המערה. ואז מתעוררים האבות, הם ונשותיהם, ומבקשים רחמים על הבנים.

331. וכשהעולם נמצא בצער, ואינם נענים, משום שהאבות ישֵנים מחמת עוונות העולם, ואותו הטל, אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא, עד שמתעורר ספר תורה בעולם כראוי. ואז הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה.

אז יושב המלך על כיסא רחמים, ומושך מעתיקא הקדוש, שהוא א"א, המשכה מטל הבדולח, מו"ס דא"א, ומגיע לראש המלך, לחב"ד דז"א, ומתברכים האבות, חג"ת דז"א, ונמשך אותו הטל לאלו הישנים, לאבות שבמערת המכפלה. ואז מתחברים כולם להתפלל על העולם, ומרחם הקב"ה על העולם. ואין הקב"ה מרחם על העולם, עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם.

332. ורחל עשתה יותר מכל האבות, שעומדת בפרשת דרכים בכל עת שהעולם צריך לרחמים.