מי שאינו זוכה במקום זה

[מאן דלא זכי באתרא דא]

185. בתוך כך באו ב' השליחים. מצאו אותו כשראשו בין ברכיו. אמרו לו, שלום עליך אדוני, שלום למי שעליונים ותחתונים רוצים להקדים לו שלום. קום. קם רבי שמעון ושמח בהם. אמרו לו, האם לא ראית נחת הרוח שעשה לך אדונך? האם לא ראית אור ביהמ"ק ברקיע? הארת הזיווג של מלכות בז"א, שנקרא רקיע. אמר להם, ראיתי.

אמרו לו, בה בשעה הוציא הקב"ה התהום, המסך, של ביהמ"ק, מלכות, והעביר אותו בים הגדול, בינה, ומהאור שלו, מאור המיתוק של המסך שבמלכות בבינה, הייתה מאירה ברקיע צורת ביהמ"ק, וזה הזיווג.

186. אמרו לו, ראש הישיבה דורש שלומך, והרי ידע, שאנו שליחים אליך, וכמה דברים חדשים מעתיק התחדשו בתורה בלילה הזה. אמר להם, בבקשה מכם, אמרו דבר אחד מהם. אמרו לו, לא ניתנה לנו רשות לגלות אותם לך, בזה שבאנו אליך, אלא דבר חדש אחד יש לנו אליך עתה.

187. כתוב, ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך. זהו משום שהאיר בו האור באופן זה, שע"כ אמר לו הקב"ה, לך לך. משום שהאור לא יכול להאיר בו באופן אחר, אלא באופן זה. כי מי שאינו זוכה במקום זה, ילך וייטול עצמו למקום אחר, ויזכה שם.

עץ הדולק, והאור אינו עולה ומאיר בו, ינענעו אותו ויעלה בו האור ויאיר. ואמרו השליחים, היינו מוכנים לשמוע המשך הדברים מראש הישיבה, אבל משום שהיינו צריכים לבוא אליך, לא רצינו להתעכב. שמח רבי שמעון.

188. אמרו לו, אהה חסיד קדוש, כל הדברים שלנו בתורה, דברים קצרים הם בכל דבר, שנאמרו בקיצור נמרץ. ואלו דברים קצרים, כמה הם דברים גדולים ועליונים, עד שאין להם שיעור. כי אין לנו ספקות, אלא בירורה של התורה על בוריה. ועתה ביאר ראש הישיבה דברים סתומים על עיקר הנשמה, למה אינה מאירה במקום זה, וזוכה להאיר במקום אחר, ועד עתה לא זכינו בהם, שהיינו צריכים לבוא אליך.

189. ודבר אחר זכינו לשמוע ממנו. רוח ההולך עירום בעולם ההוא, בלא בנים, אשתו נעשית לו כלי שהוא ייבנה, ע"י ייבום. כי אשתו היא נר הנדלק ממנו, ושניהם נר אחד היו, אור זה יצא מאור זה. נכבה זה שמת בלא בנים, הוא נדלק מתוך אור אשתו ממש, משום שהיו אור אחד.