351. ואתה אל תירא עבדי יעקב, כי הנני מושיעךָ מרחוק. למה מרחוק? מקרוב, היה צריך לומר? מרחוק, סובב על המקום, אבל מרחוק, פירושו כמ"ש, מרחוק ה' נראָה לי.
וכתוב, ממרחק תביא לַחְמהּ. והוא עומק הנחל, שהוא חכמה, שנקראת רחוק, כמ"ש, אמרתי אֶחכָּמה והיא רחוקה ממני. הוא המקום שהנהר, בינה, נמשך ויוצא משם.
352. כיוון שכבר כתוב, אל תירא עבדי יעקב, מהו שכתוב, ושב יעקב ושקַט ושאנן ואין מחריד, שהוא כפל לשון? הקב"ה, ז"א, עולה למעלה, לחכמה, כמ"ש, למה ה' תעמוד ברחוק, שהוא חכמה, ומאותו מקום רחוק הנני מושיעך, שישפיע משפע החכמה.
ושב יעקב, שז"א שב מחכמה ויורד למקומו, להזדווג עם כנ"י, המלכות. ושקט, זהו יסוד. ושאנן, שהוא שאנן להשרות דירתו במלכות. ואין מחריד, מיצחק, קו שמאל ודינים, כמ"ש, ויחרד יצחק חרדה גדולה.
וע"כ כתוב, ופחד יצחק, קו השמאל, והפחד ההוא כשמתעורר, מסתלק היסוד למקום אחר ואינו משפיע למלכות, כמ"ש, פחדוּ בציוֹן חטאים. שיפחדו מהדינים דקו שמאל, הנקרא פחד, המסלק את היסוד שלא להשפיע למלכות. בציון, כי ציון היא יסוד דמלכות, שיסוד דז"א מסתלק ממנה מחמת הדינים דשמאל.
וע"כ כתוב, ואין מחריד, ועתה הקב"ה הציל אותנו מרחוק, והסתיר אותנו במקום זה, במערה, בשקט ובשלווה, ואין מחריד מכל, כי כשהקב"ה עושה נס, בכולו הוא עושה.