על כן עֲלָמות אהֵבוךָ
45. כל הקורבנות וכל העולות הם נחת של הקב"ה. אבל אין הן נחת לפניו כמו הקטורת, כי הקטורת משובחת מכל. ומשום זה היו מעלים אותה לקודש הקודשים בלחש. ומשום זה לא נענשו כל האנשים בשאר הקורבנות והעולות, כמו בקטורת, שכל עבודת הקב"ה התקטרה והתקשרה כאן יותר מכל. וע"כ נקראת קטורת. כי קטורת היא התקשרות בלשון ארמית.
46. לְריח שְׁמָנֶיךָ טובים, שֶׁמֶן תוּרַק שְׁמֶךָ. לריח, כי ריח הקטורת דק ומשובח ופנימי יותר מכל. וכשעולה הריח להתקשר באותו שמן המשחה של נחלי המעיין, שהם ספירות דז"א, מעירים זה בזה ומתקשרים יחד. ואז שמנים אלו טובים להאיר, כמ"ש, לריח שמניך טובים.
שמן, חסדים. ריח, הארת החכמה, המאיר מלמטה למעלה, מהמלכות. וחכמה זו אינה מאירה אלא בהתלבשות החסדים דז"א. וע"י הקטורת מעלים הריח ממלכות אל חסדים דז"א, להתלבש בהם.
וגם החסדים דז"א, שנקראים שמנים, מתגלים ע"י הארת החכמה. והריח, הארת חכמה, מתקשר בשמן. והשמן, חסדים, מתגלה בהארת חכמה ע"י קליטת הריח. ואז שמנים אלו טובים להאיר.
47. ואז הוּרק השמן ממדרגה למדרגה, באלו המדרגות הנקראות השם הקדוש, המלכות. כמ"ש, שמן תוּרַק שׁמךָ, על כן עֲלָמוֹת אֲהֵבוך. עלמות הם עולמות, כי כיוון שהשמן נשפך אל המלכות, שנקראת שֵׁם, מקבלים ממנה כל העולמות.
עלמות הן מדרגות, שהן בבחינת חסדים, הנקראות עלמות מלשון העלם. והכול אחד הוא. כי השם עולמות הוא ג"כ על שהם נעלמים.
48. עולמות הם, כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, שהם שבעה היכלות דבריאה המשמשים את המלכות, ונקראות שבע נערות. נערותיה אלו, שהן עלמות, אהבוך, לברך שמך, ולזמר לפניך. ומשם נמצאות ברכות בכל התחתונים, ומתברכים העליונים והתחתונים.
49. על כן עלמות אהבוך. פירוש, על מוות אהבוך. כי בשמן, בחסדים, בעלי הדין מתבשמים. כי עלמות אותיות על מות. כשהחכמה שבמלכות בלי חסדים, נמשכים ממנה דינים קשים כמוות. ומשום זה המלכות ומדרגותיה אוהבות להתדבק בז"א, שהוא חסדים, כמ"ש, על כן עלמות אהבוך. כי הפירוד ממך קשה כמוות.
כי הקטורת, הארת חכמה, מתקשרת בשמן של מעלה ביותר, חסדים, וחשובה לפני הקב"ה מכל הקורבנות והעולות. אמרה כנ"י, המלכות, אני כקטורת, כי המלכות היא חכמה תתאה, ואתה, ז"א, כשמן, חסדים. ע"כ כתוב, על כן עלמות אהבוך, מושְׁכֵני אחריך נרוצה. נרוצה, בלשון רבים. אני וכל חילותיי, כי כולם נאחזים בי. וע"כ, מושכני, כי הם תלויים בי.
50. הֱביאני המלך חדריו, נגילה ונִשמְחה בךְ. אם יביא אותי המלך בחדריו, נגילה ונשמחה בך, אני וכל חילותיי. כל החילות, בשעה שכנ"י שמחה ומתברכת, כולם שמחים, והדין אינו שורה אז בעולם. וע"כ כתוב, יִשמחו השמיים ותָגֵל הארץ.