וייקחו לי תרומה – ב'
150. וייקחו לי תרומה, הוא הייחוד של מעלה, ז"א, ושל מטה, מלכות, בכלל אחד. כי לי הוא ז"א, תרומה מלכות. לא כתוב, וייקחו תרומה, אלא, וייקחו לי תרומה, שזה מורה, למעלה ולמטה בכלל אחד בלא פירוד כלל.
151. מאת כל איש אשר יידבנו ליבו. פסוק זה היה צריך לומר, כל איש. מהו, מאת כל איש? אלא זה ליושבים על כיסא הדין. אשריהם הצדיקים, היודעים לשים רצון ליבם למלך העליון הקדוש. וכל רצון ליבם אינו לעוה"ז, ולתאווה הבטלה שלו, אלא שיודעים ומשתדלים לשים רצונם להתדבק למעלה, כדי להמשיך רצון אדונם אצלם מלמעלה למטה.
152. ומאיזה מקום לוקחים רצון של אדונם להמשיך אותו אליהם? הם לוקחים ממקום קדוש ועליון אחד, שממנו כל הרצונות הקדושים. ומי הוא? כל איש. זהו צדיק, יסוד דז"א, הנקרא כל, כמ"ש, ויתרון ארץ בכל הוא. וכתוב, על כן כל פיקודֵי כל יישרתי. איש, כמ"ש, איש צדיק. זהו צדיק, אדון הבית, יסוד, אדון המלכות, הנקראת בית. שרצונו תמיד אל המטרוניתא, מלכות, כבעל האוהב את אשתו תמיד. יידבנו ליבו, שאוהב אותה. ליבו, המטרוניתא שלו, המלכות, שנקראת לב. יידבנו, להתדבק בו.
153. ואע"פ שיש להם אהבה גדולה זה בזה, שאינם נפרדים לעולם, עכ"ז מכל איש, יסוד, בעל הבית, בעל המטרוניתא, תיקחו את תרומתי, מלכות. מדרך העולם, אם רוצים לקחת מאדם את אשתו, הוא מקפיד ואינו עוזב אותה. אבל הקב"ה אינו כן, שכתוב, וזאת התרומה, כנ"י, המלכות, אע"פ, שכל האהבה שלה היא אליו ואהבתו אליה, לוקחים אותה ממנו, להשרות אותה ביניהם. ממקום עליון, שכל אהבה של אישה ובעלה שורה שם, מיסוד, תיקחו את תרומתי. אשרי חלקם של ישראל, ואשריהם כולם שזכו לזה.
154. וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם. א"כ, הלוא, אשר תיקחו מאיתו, היה צריך לומר, מיסוד? מהו מאיתם? משני שמות יסוד ומלכות ביחד, שלא ייקח אותה מעצמה אלא משניהם יחד, וע"כ כתוב, מאיתם.
155. מאִתם, מאת ם', עולם העליון, נהי"מ דבינה, ישסו"ת, מקום מגוריו של אותו צדיק, יסוד הבינה, שמתעטר מאת ס', או"א עילאין, חב"ד חג"ת דבינה, שמשם מקבל חיים, להזין העולמות כולם. ומיסוד דבינה יקבלו התרומה, המלכות. והכול הוא דבר אחד. הסוד ניתן לחכמים, אשרי חלקם.
או"א מכונה ס', ישסו"ת מכונה ם'. ז"א בגדלות יורש אלו המוחין, ויש בראשו ב' מיני מוחין אלו ס' ם'. ומה שצריכים לקחת המלכות מיסוד, הוא מיסוד הבינה שבראש ז"א, שמשם לוקח המלכות דג"ר. ועל זה כתוב, אשר תיקחו מאִתם, שהוא אותיות מאת ם'.
156. ואע"פ שהם לוקחים את המלכות, אינם יכולים לקחת אותה, אלא ברשות בעלה, ז"א, וברצון שלו. וצריכים לעשות עבודה של אהבה אליו. ואז באהבתו תיקחו את תרומתי, המלכות. וכל זה עושים באלו עבודות של התפילה, והתיקון, שישראל מסדרים בכל יום. ועוד, מאיתם, מכלל ו"ק העליונים דז"א. וע"כ כתוב, מאיתם, לשון רבים.
157. מאיתם, מאלו הזמנים והשבתות תיקח אותה, והכול אחד. והם כמ"ש, זהב וכסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שָׁני. זהב, היום של רה"ש, יום של זהב, יום הדין, שהשמאל שולט, כמ"ש, מצפון זהב יֶאֱתֶה.
כסף, יוה"כ, שעוונות ישראל מתלבנים כשלג, כמ"ש, אם יהיו חטאיכם כַּשָׁנים כשלג ילבינו. וגם הכסף צבעו לבן. וכתוב, כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם.
158. נחושת, יום של קורבנות החג, המרכבות של עמים עכו"ם, שאנו מקריבים שבעים פרים בעדם, והם נקראים הרי נחושת. ומשום כך מתמעטים והולכים פרי החג בכל יום.
תכלת, פסח, שאז ממשלת האמונה, המלכות, רמז על דינים. כי תכלת מלשון כלָיה, לא שלטה עד שכילתה והרגה כל בכורי מצרים. כמ"ש, ועבר ה' לנגוף את מצרים. משום זה כל הצבעים טובים בחלום, חוץ מתכלת.
159. ארגמן הוא שבועות, כי תושב"כ שניתנה בו, כלולה מימין ומשמאל, כמ"ש, מימינוֹ אש דת לָמו. ארגמן כלול מהרבה צבעים.
תולעת שני, ט"ו (15) באב, שבנות ישראל היו יוצאות אז בבגדי תולָע, כמ"ש, האמונים עלֵי תולע.
160. עד כאן כנגד ו"ק: זהב, כסף, נחושת, תכלת, ארגמן, תולעת שני. מכאן והלאה עשרת ימי תשובה, שהם: ושֵׁש, ועיזים, ועורות אֵילים מאודמים, ועורות תחשים, ועצי שיטים, ושמן למאור, ובשׂמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, ואבני שוהם, ואבני מילואים. עד כאן הם תשעה כנגד תשעה ימים, ויוה"כ משלים לעשרה.
161. ומכל אלו אנו לוקחים תרומת ה', המלכות, כמ"ש, וזאת התרומה אשר תיקחו מאיתם, בכל החגים, כדי להשרות אותה עלינו. ברה"ש אנו לוקחים תרומת ה', הבא מצד הזהב, גבורה, כי המלכות היא גבורה.
ביוה"כ אנו לוקחים אותה, כי הבת, המלכות, יורשת לאמא, בינה, הנקראת יוה"כ. בסוכות אנו לוקחים אותה, שהיא סוכה הסוככת ומגנה עלינו, כמ"ש, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, וזוהי תרומת ה', המלכות הנקראת עצרת.
162. בפסח אנו לוקחים אותה, והיא צבע של אור התכלת. בשבועות אנו לוקחים אותה, והיא שְׁתי הלחם. כמ"ש במתן תורה, וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור, ואנו לוקחים מתושב"כ את התשבע"פ, המלכות. ט"ו באב, המלכות עומדת בשמחה על בנות ישראל. וכל שאר הימים הם לתיקון של המלכות. וע"כ כתוב, אשר תיקחו מאיתם, בלשון רבים.