הקשת

34. מי שראה קשת בצבעיה, צריך לברך, ברוך זוכר הברית. משום שזהו אות ברית קדוש, ששָׂם הקב"ה בארץ, שלא יבואו עליה מי המבול. משום שכאשר מתרבים הרשעים בעולם, רוצה הקב"ה להאבידם, ואז זוכר להם אותה השבועה שנשבע לארץ. כי כתוב פעמיים, לא: לא אוסיף לקלל, ולא אוסיף עוד להכות. ופעמיים, לא, הוא שבועה. כמ"ש, אשר נשבעתי מֵעבוֹר מֵי נוח.

35/1. קשת באה להגן על העולם. בדומה למלך, שכל פעם שבנו חטא כנגדו, ובא המלך להכות אותו, מתגלה עליו המלכה בלבושי כבוד של המלכות. המלך רואה אותה, ומסתלק הכעס מבנו, ושמח עימה. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם. וע"כ לא נראית קשת בעולם, אלא בלבושי כבוד של המלכות, ג' צבעים, הרומזים על ג' קווים, לבן אדום ירוק, שהמלכות מתלבשת בהם.

ובשעה שיש צדיק בעולם הוא ברית, לקיים הברית, ומגן על העולם. אם אין צדיק, הרי יש קשת, להראות, שהעולם עומד להיות אבוד, אלא שמתקיים בזכות הקשת הזו.

35/2. לעולם לא התלבשה הקשת הזו, המלכות, אלא בלבוש של האבות הראשונים, חג"ת דז"א, ירוק אדום ולבן:

ירוק הוא לבושו של אברהם, ונצבע לבושו זה כשיצא ממנו ישמעאל.

אדום זה יצחק, הבא בצבע אדום, ונצבע כשיצא ממנו עשיו. ונמשך אדום הזה למטה עד כוכב מאדים, שנאחז בו עשיו.

לבן הוא לבוש הטוב של יעקב, שלא השתנו פניו הטובים לעולם. כי מיטתו שלֵמה, ולא הייתה בו שום פסולת.

35/3. ועוד, לבן זהו אברהם, שהתלבן בלובן של אש, ע"י נמרוד, שהפיל אותו לאוּר כשׂדים. אדום זה ודאי יצחק. ירוק זהו יעקב, העומד בין שני הצבעים, כי ירוק כולל לבן ואדום, וירוק הזה פירושו ירוק כחמה. וכתוב בו ביעקב, לא עתה יֵבוש יעקב ולא עתה פניו יֶחוורו. כי כל מיטתו הייתה שלמה.

והפירוש, לא עתה יבוש יעקב, שלא להיראות בצבע אדום כיצחק, שיצא ממנו עשיו. ולא עתה פניו יחוורו, שלא להיראות בצבע לבן כאברהם, שיצא ממנו ישמעאל. אלא לקח הצבעים לבן ואדום להתעטר בהם, באבות שלו, כלומר במה שהוא כולל בעצמו שני האבות אברהם ויצחק, לבן ואדום. וע"כ צִבעו ירוק, שכולל בתוכו לבן ואדום. ובאלו הלבושים, לבן אדום ירוק, מתלבשת הקשת, המלכות, בשעה שהיא נראית לפני המלך, ז"א.

35/4. הברית הקדוש הוא אות י', המתעטרת ברושם העליון, עטרת יסוד דז"א. העטרה נרשמת בברית תמיד לעולם. ומשום שקינא פינחס על ברית, נרשמה אות י' זו כאן בשמו, כי פינחס הוא י' קטנה, המלכות, עטרת יסוד. כלומר, כי פינחס שכאן נכתב עם י'. י' שהיא ברית ודאי, שיוצא מתוך י' העליונה הקדושה.

כי המלכות יוצאת מי' דהוי"ה, בעניין אבא יסד בת. וע"כ פינחס עומד בקיום שלם לפני מלך הקדוש, שלא יׂאבד מן העולם. וכך הוא נקי מעוון ההוא של פְּעוֹר. כי לא נאבד מקדוש העולם תמיד.

וכתוב, ואיפׂה ישרים נכחדו, אלו הם נדב ואביהוא, שלא כָּלו מעולם ההוא בגללו, כי התגלגלו בפינחס, והוא תיקן אותם.

36. משום שאליהו הוא פינחס, שקינא על הברית, צריכים לחדש בו דברים גדולים. כי פרשה זו כתובה בתורה על שמו של אליהו, שהוא פינחס, שעליו כתוב, קנוא קינאתי, שהם שתי קְנאות:

א. בשד"י של מעלה, יסוד דז"א,

ב. בשד"י של מטה, מט"ט, הנקרא שד"י.

ומשום זה עשה שתי שבועות בשניהם, וכתוב פעמיים, לא.

37. מי שרואה קשת בצבעים מאירים, צריך לברך, ברוך זוכר הברית. ובגלות, שאינה מאירה בצבעיה כראוי, משום שבגלות אין המלכות מקבלת הייחוד של ג' קווים כראוי, שהם ג' גווני הקשת, ולא עוד, אלא שלפעמים מאירה מעט, ולפעמים אינה מאירה כלום, לפעמים נראית בשלמות ולפעמים לא. כי גווני הקשת רומזים לזכויות כוהנים לוויים וישראלים, כשהם יפים, כי הקשת מאירה בצבעיה של ג' הקווים.

38. הקשת אינה באה אלא להגן על העולם, בדומה למלך, שבכל פעם שבנו חטא, והמלך רואה המלכה, מסתלק הכעס מבנו. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם. וע"כ לא נראית הקשת, אלא כדי להגן על העולם. כי הקשת היא המלכות, ואינה מתגלה אלא בלבוש המלכות המכובד, בג' גוונים. ובשעה שיש צדיק בעולם, הוא ברית לקיים הברית, לקיים הייחוד של ז"א ומלכות. ואין צריכים להתעוררות המלכות בקשת.

39. ובגלות, שהקב"ה מתרחק מהמלכה, איך מתלבשת המלכה בלבוש מלכות בגלות, בג' הקווים? אין לה בגלות לבוש מלכות. אבל בגלות לבושה שַׁחֲרות. והיא אומרת, אל תִראוני שאני שחרחורת.

אלא ודאי אותה הקשת שמתגלה בגלות, אינה אלא המלאך מט"ט, הנקרא שד"י. והוא עבדוֹ דז"א, זְקַן ביתו, השולט בכל אשר לו. ובניו, אותם שזכו לרוח, מבחינת מט"ט, נקראים עבדים של הקב"ה. ובניה של המלכה, אותם שזכו לנפש ממלכות דאצילות, נקראים בנים. ומשום זה אנו מתפללים, אִם כבנים אִם כעבדים.

40. ובזמן שנחרב ביהמ"ק, ביארו, שעבדים חָפוּ ראשם, והתדלדלו אנשי מעשה. ודאי הם נקראים אנשי מעשה ע"ש המלכות, שכתוב עליה, רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כּוּלָנה, מבחינת המעשה. הרי שהמלכות נקראת מעשה.

אבל אם יש צדיק, שזכויותיו ומעשיו הם להאיר בהם את המלכות, ולהפשיט ממנה לבושי השחרות של פְּשָט בלי סוד, ולקשט אותה בלבושים של צבעים המאירים של סודות התורה, כתוב, וראיתיה לזכור ברית עולם. וראיתיה, בסודות המאירים של התורה. כי אור נקרא רז. כלומר, אור בגי' רז (207). וע"כ אור רומז על רזי התורה. כמ"ש, כי נר מצווה ותורה אור. ובאלו סודות נאמר, וראיתיה.

41. ובזמן שרואה הקשת, המלכות, הולך ממנו הכעס מבנו, וחמת המלך שָׁכָכה. ויאמר לה המלך, בתפילת העמידה לפניו, מה שאלתך ויינתן לך, ומה בקשתך. בזמן ההוא היא מבקשת על הגאולה שלה ושל בניה עימה. כמ"ש, תינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי.

אבל קשת הנראית בעולם בזמן הגלות, היא של העבד, מט"ט. כלומר, שהארת הזיווג של מעלה מתלבשת במט"ט, והוא הנושא של ג' גווני הקשת, ג' קווים. ולפעמים היא יוצאת בשלמות, כשבניו מכשירים מעשיהם. ולפעמים אינה נמצאת בשלמות, כשבניו אינם מכשירים מעשיהם.

42. ואלו המיישרים מעשיהם לפני המלך, ומקנאים על שמו, ומקדשים אותו ברבים, כך מקדשים אותו למעלה, בין המלאכים הממונים על שאר העמים, שכל ממונה נודע בכינוי שלו. אבל ישראל נודעים למעלה, בשם הוי"ה, שהוא החיים של כל הכינויים.

43. וכל שם וכינוי מעיד על הקב"ה. השם אל, מעיד עליו שיש לו יכולת על כל אל. כמ"ש, אני אדרוש אֶל אֵל. אֵל, הוא ריבון של כל אל.

אלקים, מעיד עליו, שהוא אלקי האלקים. אדנ"י, מעיד עליו, שהוא אדונֵי האדונים. אף כך כל שם. וכל מלאך, יש לכל אחד שם ידוע, להכיר כל כיתה של מלאכים, באותו השם של המלך שלו. אבל ישראל נודעים לו בשם הוי"ה.

44. סוד הדבר. לאדם אחד יכולים להיות לו כמה סוסים. אף כך כל ישראל הם בניו של אדם, שהוא הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' אדם (45). כי נשמות ישראל הם תולדות ז"א ומלכות. וכל בן צריך להיות לאביו כסוס וכחמור למשא, ולהיות כפוף תחתיו. וזהו שכתוב, אדם ובהמה תושיע ה'. שישראל הם בניו של אדם, הוי"ה של מ"ה (45), ועושים עצמם כבהמה תחתיו.