צעקה הנערה המאורָשׂה ואין מושיע לה

68. בת הקול, המלכות, בגלות, עד שאתה תבוא אליה, כי אתה הוא הקול שלה. כי המלכות היא דיבור ומשה הוא ז"א, הקול של הדיבור, והדיבור הוא בת של הקול. ונקראת בת, משום שכל אישה היא בת בעלה, כמ"ש, ותהי לו כבת. ע"כ נקראת בת קול. והיא מאורָשׂה לך, כי עדיין לא נכנסתָ עימה לחופה, לגאולה.

69. כמ"ש, צעקה הנערה המאורשׂה ואין מושיע לה. וכך היא השכינה, האֵם העליונה, צועקת על בניה, ישראל, ואין מושיע לה, להוציא אותם לגאולה. עד שיבוא בשבילה עמוד האמצעי, ז"א, שהוא המושיע, שעליה כתוב, הנה מַלכּךְ יבוא לך, צדיק ונוֹשע.

הוא מושיע למעלה, ואתה למטה. ומשום שאתה בצורתו של ז"א, כתוב בך, ואתה פה עמוֹד עימדי.

וכל ישראל חזרו לאוהליהם ואתה לא, עד הגאולה האחרונה. ומי גרם לזה? הערב רב, שבגללם כתוב, וישלך מידיו את הלוחות. ומהשעה ההיא נפלה השכינה, ולא נגאלה מהערב רב, שכתוב בהם, וגם ערב רב עלה איתם. ובכל זה אינם נפרדים מישראל, והשפחה אינה נפרדת מגבירתה עד הגאולה האחרונה.

70. אתה בן מלך, כדוגמה שלך, למדנו בעמוד האמצעי, בכל דבר. השמחה שלך תהיה כשמחתו, כשיבוא לגאול את השכינה, כמ"ש, והוא כחתן יוצא מחופתו.

כי הלבושים שלה בגלות חשוכים. ובזמן שהיא מתלבשת בהם, היא אומרת, אל תִראוני שאני שחרחורת. ואלו הקליפות הן משחית אף וחֵמה, שהן חג"ת דקליפות, כלומר הזכר דקליפה, שכולל אותן. והנוקבא הרעה שלו, השפחה הרעה, היא שבתאי, שעליה כתוב, ושפחה כי תירש גבירתה, שהיא שבת המלכה. משחית אף וחמה, חג"ת דקליפה, הסובבים ג' אבות, חג"ת דקדושה.