התכלת – א'
424. וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האוהל, וקם כל העם והשתחוו איש פתח אוהלו. יפה הוא למשה שהוא נביא נאמן עליון על כל נביאי העולם. והדור ההוא שקיבלו התורה על הר סיני, וראו כמה ניסים וכמה גבורות במצרים ועל הים. לכן יצדק אצלם לראות את עמוד הענן. אבל בדור הזה, זכות עליון של רבי שמעון עשה זה, שייראו ניסים על ידו.
425. תכלת הוא מאותו הדג שבים גינוסר, ים כנרת, שבחלק זבולון, ונצרך הגוון הזה למעשה המשכן להראות הגוון הזה.
426. ויאמר אלקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. רקיע זה נברא ביום השני, קו שמאל, כי מעשה של הרקיע הוא מצד שמאל. וביום השני, שהוא צד שמאל, נברא בו הגיהינום, שיוצא מתוך היתוך של אש השמאל. ובו נצבע בים צבע התכלת, שהוא כיסא דין, המלכות כשהיא דין.
427. והיום הזה, שהוא שמאל, לקח מים, שהם מצד ימין, כי מים הם חסדים. ואלו המים, שהם מצד ימין, לא נגלו אלא ביום שני, שהוא שמאל. ביום של הימין, יום ראשון, לא נגלה מים, אלא שמתחלף, שנגלה בו אור מצד אש, השייך לשמאל, משום שנכלל זה בזה והתבשם זה בזה.
האור של היום הראשון היה אור הראשון מכל שש האורות של ששת ימי בראשית. והאור הזה בצד האש היה, כמ"ש, והיה אור ישראל לאש. והאור ההוא של ישראל מצד עצמו הוא ימין, ונכלל באש שהוא שמאל.
428. והיום הראשון מאלו ששת הימים, הוא מים, חסדים, ולא שימש מעשה המים אלא מעשה האור, שהוא מצד אש, יום שני. להראות שהקב"ה לא ברא העולם אלא על שלום, בהתכללות קו ימין וקו שמאל זה בזה ע"י קו האמצעי, העושה שלום ביניהם, ובדרך שלום היה הכול.
וע"כ כל מה שעשה היום הראשון, מצד חברו, יום שני, עשה. היום השני בצד היום הראשון עשה אומן ושימש בה. כי כל אחד שימש במעשה חברו, להראות שנכללו זה בזה.
היום השלישי, קו האמצעי, היה מצד שניהם, שכולל ב' הקווים, ובו הוא ארגמן, שצבעו מעורב מלבן ומאדום, ימין ושמאל. וע"כ כתוב, כי טוב כי טוב, פעמיים, ביום השלישי, שהוא כנגד ב' הקווים הכלולים בו.
כי שלושת ימי בראשית אלו ג' הקווים. נמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק. החולם, היום הראשון של מעשה בראשית, נעשה ע"י עליית המלכות לבינה, שהורידה בינה ותו"מ שלה למדרגה שמתחתיה, ולא נשאר בה אלא האור של כו"ח בלבד. ועליית מסך המלכות לבינה הוליד בה אש, הדינים.
נמצא, שאור המשמש בנקודת החולם שהוא יום ראשון, הוא משמש מצד האש, שהוא שייך לקו שמאל, לבחינת דינים, ולא לקו ימין, חסד. האור עצמו ימין, ונכלל במלכות שעלתה, שהיא דינים ואש. ונמצא, שיום ראשון שימש במעשה של יום שני, האש. ויום שני שימש במעשה יום ראשון, המים, החסדים. מטעם שהנאמר היה אחר ששלושת הימים נכללו זה בזה, וע"כ שימש כל אחד במעשה חברו.
429. תכלת, מלכות מצד הדין, היום השני, צבוע משני צבעים, אדום ושחור. ותכלת, האדום שלה, לקחה מהיום השני ממש, שהאדום כצבע האש, וזהו אלקים, בינה, גבורה דז"א, בגדלות של נקודת השורוק, שאותיות אל"ה שנפלו חוזרות ומתחברות עם אותיות מ"י, ומצטרף השם אלקים.
ואז יורש צבע הזהב, שהכול צבע אחד, כי צבע הזהב דומה לאש, אלא שהאש בקטנות והזהב בגדלות. ותכלת יוצא מהצבע האדום, וכשיורד למטה, מתרחק הצבע האדום ונכנס למקום ים, המלכות, ונצבע שם צבע תכלת. כלומר, שמתערב בצבע השחור ונעשה תכלת. האדום נכנס לתוך הים ונחלש הצבע שלו וחוזר לצבע תכלת. וזהו אלקים, במלכות. אבל הדין שלו אינו חזק כמו הראשון, כמו השם אלקים שבשמאל דז"א.
כי הגדלות של שמאל היא התחברות מ"י אל"ה לשם אלקים, שזה נעשה תחילה בקו שמאל דז"א, ואז שולטים הדינים של נקודת השורוק, דינים קשים. אבל למטה במלכות, כשמתחברים מ"י אל"ה בקו השמאל, אין הדין קשה כל כך כמו באלקים דקו שמאל דז"א. מטעם כי מלכות מאירה רק מלמטה למעלה, ואז אין הדין קשה. משא"כ קו שמאל דז"א, מטרם שנכלל בימין היה מאיר מלמעלה למטה, וע"כ היה הדין קשה.
430. שחור, צבע זה יוצא מהיתוך האדום, כשהוא מוּתך ונחלש למטה בהיתוך הזוהמה, זוהמת הנחש, ויורד למטה. ויוצא תחילה מהזוהמה ההיא צבע אדום מזוהמה קשה, הדינים ממלכות הממותקת בבינה, שהוכפלו דיניה מכוח התחברותה בזוהמה הקשה של נחש, הדינים שממלכות דמה"ד הבלתי ממותקת. ומתוך הזוהמה הקשה חזר לצבע שחור, מדה"ד הבלתי ממותק.
ונמצא, שהכול נמשך מאדום הראשון שבקו שמאל. כי לקה שהוכפלו הדינים בזוהמת הנחש, שמשם יוצא הצבע השחור. וכל זה נברא ביום השני. והזוהמה נקרא אלוהים אחרים.
431. שחור הוא חושך ביותר, שלא נראה הצבע שלו מתוך החושך. באיזה מקום נצבע הצבע השחור והחושך הזה? אלא כשהאדום הזה הותך בתוך התכלת, והתערבבו הצבעים של אדום ותכלת, הותך היתוך של זוהמה, ממדה"ד, לתוך התהומות, שהם המלכות דמלכות, ונעשו משם רפש וטיט. כמ"ש, ויִגְרשו מימיו רפש וטיט. ומתוך הטיט הזה של התהום יצא החושך הזה שהוא שחור. ולא שהוא שחור אלא שהוא חושך ביותר. כמ"ש, וחושך על פני תהום.
נקרא חושך, משום שהצבע שלו חושך, והחשיך פני הבריות, שהוא זוהמת הנחש שגרם מוות לבריות. וזהו התכלת, שהוא אדום ושחור. ומשום זה לא כתוב ביום השני, כי טוב.