ותבואו ותטמאו את ארצי

291. רבי שמעון היה מטהר השווקים של טבריה. וכל מת שהיה שם, היה מעלה אותו ומטהר הארץ. כתוב, ותבואו ותטמאו את ארצי. אשרי חלקו, מי שזכה בחייו לעשות משכנו בארץ הקדושה, שכל מי שזכה לה, זוכה להמשיך מטל השמיים שלמעלה, היורד על הארץ. וכל מי שזכה להתקשר בחייו בארץ הקדושה הזו, זוכה להתקשר אח"כ בארץ הקדושה העליונה, המלכות.

292. וכל מי שלא זכה בחייו בארץ הקדושה, ומביאים אותו להיקבר שם, עליו כתוב, ונחלָתי שׂמתם לתועבה. רוחו יצא ברשות אחר זר, וגופו בא תחת רשות הארץ הקדושה. כביכול, עשה קודש חול, וחול קודש. וכל מי שזכה, שתצא נשמתו בארץ הקדושה, מתכפרים עוונותיו, וזוכה להתקשר תחת כנפי השכינה. כמ"ש, וכיפר אדמתו עַמו. ולא עוד, אלא אם זכה בחייו בארץ הקדושה, זוכה שיהיה נמשך עליו תמיד רוח הקודש. וכל מי שיושב ברשות אחרת, בחוץ לארץ, נמשך עליו רוח אחר זר.

293. כשעלה רב המנונא סבא לארץ הקדושה, היו עימו 12 בני ישיבה שלו. אמר להם, אם אני הולך לדרך הזו, לא בשבילי אני עושה, אלא כדי להשיב הפיקדון לבעליו. כל אלו שלא זכו לארץ הקדושה בחייהם, משיבים לס"א הפיקדון של אדונם, הנשמה שניתנה בהם.

294. כל מי שמכניס בארץ מאלו המינים הרעים או רשות אחרת, נטמאת הארץ. אוי לו לאותו איש, אוי לנפשו, כי הארץ הקדושה אינה מקבלת אותו אח"כ. עליו כתוב, ייתַמו חטאים מן הארץ, בעוה"ז ובעוה"ב. ורשעים עוד אינם, בתחיית המתים. ואז כתוב, ברכי נפשי את ה' הללויה.

295. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה רצה בהם מכל העמים עכו"ם. ומתוך אהבתו עליהם, נתן להם חוקי אמת, נטע בהם עה"ח, ז"א, והשרה השכינה ביניהם. משום שישראל רשומים ברושם קדוש בבשר שלהם, וניכרים שהם שלו, מבני היכלו.

296. משום זה, כל אלו שאינם רשומים ברושם קדוש בבשר שלהם, שאינם נימולים, אינם של הקב"ה. וניכרים שכולם באים מצד הטומאה, ואסור להתחבר בהם, ולספר עימהם בדברי הקב"ה, ואסור להודיע להם דברי תורה. משום שהתורה כולה היא שמו של הקב"ה, וכל אות שבתורה מתקשרת בשם הקדוש. וע"כ כל מי שאינו נרשם בשם הקדוש בבשרו, אסור להודיע לו דברי תורה. וכש"כ לעסוק עימו.