יהי רקיע – א'
10. במאמר, יהי רקיע בתוך המים, נפרדו מים עליונים ממים תחתונים. רקיע, התפשטות של מים. כמ"ש, ויהי מבדיל בין מים למים, שיבדיל בין מים עליונים למים תחתונים.
11. ויעש אלקים את הרקיע. שעשה ברקיע פעולה בגדלות עליונה, כלומר שהמשיך על ידו מוחין דגדלות מהבינה אל הזו"ן. כי לא כתוב, ויהי רקיע, אלא, ויעש. זה מורה שהִרבה אותו בגדלות רבה.
הרקיע הוא הסיום החדש שנעשה תחת החכמה, מכוח עליית המלכות לבינה, שסיימה המדרגה תחת החכמה. שמחמת זה נשארו ב' כלים כו"ח, וב' אורות נ"ר, והסיום הזה נקרא רקיע. וזה נבחן לזמן קטנות.
ולעת גדלות מוריד המלכות ממקום בינה, שבסיום הנקרא רקיע, שאז חוזרים בינה ותו"מ למדרגה, ויוצאים הג"ר, הגדלות.
ולכן כתוב, יהי רקיע, על זמן הקטנות. ועל זמן הגדלות כתוב, ויעש אלקים את הרקיע. ולא כתוב, ויהי רקיע, על דרך שכתוב, יהי רקיע, אלא, ויעש. זה מורה שהִרבה אותו בגדלות רבה, משום שמורה על מוחין דגדלות, הנמשכים מהרקיע ע"י ירידת המלכות ממקום הסיום הזה למקומה עצמה.
12. ביום שני, שהוא קו השמאל, כי ג' ימי בראשית הראשונים הם ג' קווים חג"ת, נברא בו הגיהינום לרשעי העולם. בשני נבראה בו המחלוקת, כי כשיצא קו השמאל, נעשתה מחלוקת בינו לבין הימין.
בשני לא נשלמה בו המלאכה, כי מפני המחלוקת שנעשתה, לא יכלו להאיר עד יום ג', שאז בא קו האמצעי ומיעט את השמאל, וכלל אותו עם הימין. משום זה לא כתוב, כי טוב, עד שבא היום השלישי, שבו נשלמה המלאכה, ע"י קו האמצעי.
וע"כ כתוב ביום השלישי פעמיים, כי טוב:
א. על השלמת המלאכה של יום שני, קו השמאל.
ב. ליום השלישי עצמו, קו האמצעי.
כי יום השני, שמאל, נתקן ביום השלישי, קו האמצעי, והתיישבה בו המחלוקת, כי עשה שלום ביניהם, וקיים הארת שניהם.
ביום השלישי נשלמו הרחמים על חייבי גיהינום. ביום השלישי שככו שביבי אש הגיהינום. כי הגיהינום נמשך מקו השמאל, וכיוון שקו השמאל קיבל תיקונו ביום ג', ע"כ שככה אש הגיהינום. משום זה נכלל היום השני ביום השלישי, ונשלם בו.
13. אור זה יצא ביום הראשון, וביום השני יצא החושך, קו השמאל, שמטרם שנכלל בימין הוא חושך. וכן נעשתה בו התחלקות המים, והייתה בו מחלוקת. למה לא נשלם כל זה ביום הראשון, אלא ביום השלישי, הרי היום הראשון, שהוא ימין, כולל את השמאל? כלומר, כיוון שאור הימין יצא קודם השמאל, נמצא שאור הימין הוא שורש, ואור השמאל הוא ענף. וכל שורש כולל בתוכו הענפים שלו ומתקן אותם. וא"כ, האם לא היה ליום ראשון, ימין, לתקן את אור השמאל שביום שני?
אלא על זה הייתה המחלוקת, שהיום השני, שמאל, לא נכנע ליום ראשון, כענף לשורש, אלא היה חולק עליו ורצה לבטל אותו. עד שהיום השלישי, קו האמצעי, היה צריך להכניס את עצמו ביניהם, להכריע המחלוקת, ולהרבות בהם השלום.