וייקח אהרון את אלישבע
56. וייקח אהרון את אלישבע לאישה. וייקח אהרון, הכול היה כמו שצריך, כעין של מעלה. ראויה הייתה בת שבע, המלכות, לדוד, מיום שנברא העולם. ראויה הייתה אלישבע, המלכות, לאהרון, מיום שנברא העולם.
57. כיוון ששתיהן הן מלכוּת, מה ההבדל בין בת שבע לאלישבע? הכול אחד, שתיהן הן מלכות, אבל שם לדין וכאן לרחמים. כשהתחברה בדוד, היא בדין, לעשות מלחמות ולשפוך דם. באהרון, היא לשלום, לשמחה, להארת פנים, להתברך ממנו. וע"כ נקראת שם בת שבע וכאן אלישבע, שהתחברה בחסד. כי היא אותיות אלי שבע, ואל הוא חסד. בת שבע, היא לדין, לרשת המלכות ולהתחזק.
58. כתוב, ויהי קול השופר הולך וחזֵק מאוד, וזהו יעקב, שעלה במחשבה, חכמה, עם האבות, בכללות חג"ת, ויצאו יחד מתוך השופר, מבינה, אמא עילאה. כי כמו שתוקעים בשופר והוא מוציא מים ורוח ואש יחד, שהקול נעשה מהם, כך אמא עילאה, המכונה שופר, הוציאה את האבות, חג"ת, בקול אחד, שהוא קו האמצעי, ת"ת.
ומתוך המחשבה עלו יחד בקול אחד, והקול ההוא נקרא קול שופר, וזהו יעקב, קו האמצעי, הכולל האבות, חג"ת, ביחד, כי קו האמצעי כולל בתוכו כל ג' הקווים, ונקרא קול.
59. ב' קולות הם: של המנעולא ושל המפתחא. כי מתוך קול המנעולא יוצא קול המפתחא. אבל קול אחד הוא שנקרא קול השופר, והוא קול המפתחא, מיתוק המלכות בבינה, הנקראת שופר.
ומכאן יוצאים שאר הקולות מתוך השופר, בזיווג המחשבה, חכמה, עם הבינה. ושבעה קולות הם, חג"ת נהי"מ דז"א, שיוצאים ע"י זיווג המחשבה בשופר, חו"ב. ושופר זה, בינה, משקה ומרווה בתחילה את האבות, חג"ת, ואח"כ את הבנים, נהי"מ.
60. וייקח אהרון את אלישבע, המלכות, לבשׂם אותה ולשמח אותה, ולחבר אותה במלך הקדוש, בז"א, בזיווג שלם, שתימצאנה ברכות בכל העולמות ע"י אהרון. משום זה צריך הכוהן להימצא בהארת פנים, בשמחה, כעין של מעלה, כי על ידו נמצאות ברכות ושמחה.
וע"כ התרחקו ממנו דין ורוגז ועצבות, כדי שלא ייפגם מאותו מקום שנקשר בו, שהוא המלכות, וע"כ, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, ולא כוהן. עליהם כתוב, בָּרֵך ה' חֵילוֹ ופועַל ידיו תִרצֶה.