1. ויישב יעקב בארץ מגורי אביו. כמה מקטרגים יש לאדם מיום שנתן לו הקב"ה נשמה בעוה"ז. מכיוון שיצא האדם לאוויר העולם, מיד הזדמן יצה"ר להשתתף עימו, כמ"ש, לַפֶּתח חטאת רובץ, כי אז השתתף עימו היצה"ר.
2. כי הבהמות, מיום שנולדו, כולן שומרות את עצמן ובורחות מאש, מכל המקומות הרעים. והאדם, כשנולד, מיד בא להשליך עצמו לתוך האש, משום שיצה"ר שורה בתוכו, ומיד מסית אותו לדרך רע.
3. כתוב, טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל, אשר לא ידע להיזהר עוד. טוב ילד, זהו יצה"ט, שהוא ילד מימים מועטים עם האדם, כי מ-13 שנים ואילך הוא עם האדם.
4. ממלך, זהו יצה"ר, הנקרא מלך ושליט בעולם על בני אדם. זקן וכסיל, שמיום שהאדם נולד ויצא לאוויר העולם, הוא נמצא עם האדם.
5. אשר לא ידע להיזהר עוד. לא כתוב להזהיר אלא להיזהר, משום שהוא כסיל, ועליו אמר שלמה, והכסיל בחושך הולך. כי מפסולת החושך הוא בא, ואין לו אור לעולם. אבל מי שאינו יודע להזהיר לאחרים, אינו נחשב עוד לכסיל מחמת זה.
6. טוב ילד מסכן וחכם, הוא יצה"ט. טוב ילד, כמ"ש, נער הייתי גם זָקנתי. וזהו נער, ילד מסכן, שאין לו מעצמו כלום. ונקרא נער, משום שיש לו חידוש הלבנה, שמתחדשת תמיד, והוא תמיד ילד מסכן. וחכם, משום שחכמה שורה בו.
ב' מצבים יש לנוקבא:
א. זמן שליטתה עצמה, שאז גדולה כמו ז"א. וזהו מצב הארת החכמה שבה, אלא שאינה מאירה, מטעם חוסר אור החסדים.
ב. זמן הארתה ע"י זיווגה עם ז"א, שאז מוכרחה להתמעט עד לנקודה, ואין לה אז מעצמה כלום, ומקבלת הכול מז"א. והמצב הזה הוא מצב הארת החסדים שבה.
הנוקבא מתלבשת ומאירה במלאך מט"ט מב' מצבים אלו. וכשהוא מקבל מצב ב' של הנוקבא, הארת החסדים, אומר מט"ט, נער הייתי. וכן נקרא ילד, כי הארת החסדים זה ו"ק, המכונה נער או ילד. וכן נקרא מסכן, מפני שבמצב הזה מתמעטת הנוקבא עד לנקודה, ואין לה מעצמה כלום.
וכשהוא מקבל ממצב הא' של הנוקבא, שהוא זמן שליטתה עצמה, והיא גדולה כמו ז"א, שהוא מצב הארת החכמה שבה, אז אומר מט"ט, גם זקנתי, כי זקן, הוא מי שקנה חכמה. וגם נקרא חכם.
ולמה נקרא המלאך מט"ט תמיד בשם נער ולא זקן? הרי כתוב, גם זקנתי, והיה לו להיקרא זקן? משום שיש לו התחדשות הלבנה, הנוקבא, שזה זיווגה עם ז"א, מצב הב', מצב הארת החסדים שבה, הנבחן לו"ק, ונקרא נער. ומצב ההתחדשות נוהג בה תמיד, בקביעות. וע"כ נקרא נער ולא זקן, כי הזִקנה שמקבל ממצב הא', מצב שליטתה עצמה, אין זה בו תמיד.
7. מלך זקן, זהו היצה"ר, הנמשך מן הלעומת של מט"ט, הנקרא אדם בלייעל, שלא יצא מטומאתו לעולם. והוא כסיל, שכל דרכיו הם לדרך הרע, והולך ומדיח בני אדם, ואינו יודע להיזהר. והוא בא בעלילה עם בני אדם, כדי להדיח אותם מדרך הטוב אל דרך הרע.
8. ע"כ הקדים עצמו היצה"ר להתחבר עם האדם מיום שנולד בו, כדי שיאמין לו. וכשיבוא אח"כ היצה"ט, אין האדם יכול להאמין לו, ודבריו דומים עליו למשׂא. כעין זה רשע ערום, הוא מי שמקדים עצמו לטעון דבריו לפני הדיין, מטרם שיבוא חברו, בעל הדין. כמ"ש, צדיק הראשון בריבו, ובא רעהו וחקרוֹ.
9. רשע ערום זה היצה"ר, כמ"ש, והנחש היה ערום. גם הוא מקדים ושורה באדם מטרם שיבוא יצה"ט לשרות בו. ומשום שהקדים וכבר טען טענותיו לפניו, כשיבוא אח"כ יצה"ט, רע לאדם להיות עימו, ואינו יכול להרים ראשו, כאילו הטעין על כתפו כל המשאות שבעולם. משום שהרשע ערום, הקדים עצמו. ועל זה אמר שלמה, וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים, משום שהקדים אותו האחר.
10. וע"כ, כל דיין, המקבל דבריו של בעל דין, מטרם שיבוא חברו, דומה כאילו מקבל עליו אל אחר להאמין בו. אלא, כמ"ש, ובא רעהו וחקרו, כלומר, אחר שיבוא רעהו, אז ישמע טענותיו.
וזהו דרכו של אדם צדיק. כי צדיק הוא מי שלא האמין לאותו רשע ערום, יצה"ר, משום שהקדים טענותיו מטרם שיבוא חברו, יצה"ט. שמקיים הכתוב, ובא רעהו וחקרו. ובדבר זה אנשים נכשלים מלזכות לעוה"ב.
11. אבל צדיק, שיָרֵא את ריבונו, כמה רעות הוא סובל בעוה"ז, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצה"ר. והקב"ה מציל אותו מכולם. כמ"ש, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'. לא כתוב, רבות רעות לצדיק, אלא, רבות רעות צדיק. שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו. כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מיצה"ר. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם, בעוה"ז ובעוה"ב. אשרי חלקו.
12. כמה רעות עברו על יעקב, כדי שלא יתדבק ביצה"ר, ויתרחק מחלקו. ומשום זה סבל כמה עונשים, כמה רעות, ולא שקט. כמה רעות סובלים הצדיקים בעוה"ז, רעות על רעות מכאובים על מכאובים, כדי לזַכות אותם לעוה"ב.
13. יעקב, כמה סבל תמיד רעות על רעות, כמ"ש, לא שלַוותי ולא שקטתי ולא נחתי, ויבוא רוגז. לא שלוותי, בבית לבן, ולא יכולתי להינצל ממנו. ולא שקטתי, מעֵשיו, מאותו הצער שציער אותי הממונה שלו. ואח"כ, הפחד מעשיו עצמו. ולא נחתי, מן דינה ומן שכם.
14. ויבוא רוגז. זהו הרוגז והמבוכה של יוסף, שהיא קשה מכולם, כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף, הברית, נכנס יעקב למצרים. וע"כ אהב אותו כל כך, משום שאח"כ כתוב, ואזכור את בריתי, שכל הגאולה הייתה בשבילו, היות שהשכינה נמצאת שם עימו, עם הברית, יוסף, וע"כ הייתה המבוכה של יוסף, קשה עליו יותר מכל הצרות שבאו עליו.
15. ויישב יעקב בארץ מגורי אביו. וכתוב, הצדיק אבד ואין איש שׂם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. הצדיק אבד, בזמן שהקב"ה מסתכל בעולם, והעולם אינו כראוי להיות, והדין הזדמן לשרות על העולם. אז לוקח את הצדיק, הנמצא ביניהם, כדי שהדין ישרה על כל האחרים, ולא יהיה מי שיגן עליהם.
16. כי כל זמן שהצדיק שורה בעולם, אין הדין יכול לשלוט על העולם. ומשום זה הקב"ה לוקח את הצדיק מביניהם, ומעלה אותו מן העולם, ואז נפרע ומקבל את שלו. סוף הכתוב, כי מפני הרעה נאסף הצדיק. פירושו, מטרם שיבוא הרע לשלוט בעולם, נאסף הצדיק. פירוש אחר, כי מפני הרעה, זהו היצה"ר, שהסית והדיח את העולם.
17. יעקב בחיר שבאבות היה. והוא היה עומד להימצא בגלות. אבל מתוך שהוא צדיק, נעצר הדין, ולא שלט בעולם. כי כל ימיו של יעקב לא שרה הדין על העולם, והרעב התבטל.
18. וכמו כן בימיו של יוסף, שהוא צורתו של אביו, לא הייתה נמצאת הגלות, משום שהוא הגן עליהם כל ימיו. כיוון שהוא מת, מיד שרתה עליהם הגלות, כמ"ש, וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ונסמך לו, הבה נתחכמה לו. וכתוב, וימררו את חייהם.
19. כעין זה, בכל מקום שנמצא צדיק בעולם, הקב"ה מגן על העולם בשבילו. וכל זמן שהוא חי, אין הדין שורה על העולם.
20. ויישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. ויישב יעקב, שהתקשר וישב במקום ההוא, שהתאחד בחושך. מהו מגורי אביו? כי כל ימיו היה מתיירא והיה בפחד. בארץ מגורי אביו דווקא, שהמגור והפחד הזה הוא של אביו יצחק, קו שמאל. בארץ כנען, נקשר המקום במקומו. נוקבא נקראת ארץ. ובעת שנקשרת בקו שמאל, אביו של יעקב, היא נקראת ארץ כנען. מגורי אביו, זה דין קשה, קו שמאל דז"א. ארץ, היא דין רפה, ובה התיישב יעקב ונאחז בה.
אור ז"א הוא מלמעלה למטה. ולפיכך, אם קו השמאל מאיר בו, נמשך ממנו דין קשה מאוד. כי הוא החטא של עצה"ד. אמנם הנוקבא, הארתה בבחינת אור נקבה, המאירה רק מלמטה למעלה, ואינו נמשך למטה. ע"כ, אפילו מטרם שנכללה בימין, אין בה דין קשה, אלא דין רפה. וכמ"ש, בארץ מגורי אביו, שזה דין רפה. ובה התיישב יעקב. שהתיישב בארץ, הנוקבא, והיא רק דין רפה. ולא דין קשה, כמגורי אביו.