תַדְשא הארץ דשא – ב'

531. ויאמר אלקים, תַדְשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. כתוב, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני ייזלו בשׂמיו, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מְגָדיו. כמה יש לו לאדם להרהר במעשיו, ולפקוד אותם בכל יום, הואיל ונתן בו הקב"ה נשמה טהורה, לדעת ולהכיר בוראו, ולהסתכל בנפלאותיו שהוא עושה, בכל יום ויום.

532. ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום. ויוצאים עימו מאותו אוצר החמדה. אוצר יש למעלה בשערי מזרח, חמדה שמו, יש בו 3075 רוחות רפואה לעולם.

533. כתוב, בוקר לא עבות. כשהוא בוקר, מי שיש לו כאבים וחוליים אינו נלכד בעבות, במדה"ד, הנקראת עבות.

534. יש מלאך ממונה מהבוקר ועד חצי היום באותה הרוח הבאה ממזרח, ושמו מיכאל, הממונה לצד מזרח. והוא מיכאל, שכתוב בו, הנה מלאכי ילך לפניך. בהסתכלות תמצא שמיכאל הוא אותיות מלאכי. וזה שאמר הקב"ה למשה, הנה מלאכי ילך לפניך. כלומר, הנה מיכאל ילך לפניך.

535. כשרוח מזרח מתעוררת לצאת לעולם, מי שהולך בדרך ויכוון רוחו לזה, באותה שעה כל הברכות שמברכים אותו מתקיימות ויהיה שמח כל אותו היום.

536. רוח מערבית מנשבת מחצי היום עד הלילה, ויוצאים עימה מאוצר מַעיין 465 רוחות, להצמיח עשבים ואילנות ויבולים. המלאך הממונה מחצי היום עד הלילה, רפאל שמו, והוא ממונה לצד מערב.

537. א"כ המלאך הממונה על הרפואה, רפאל שמו. אבל נאמר, שהרפואה באה ממזרח, ומיכאל ממונה עליו.

538. אלא כל מעשיו של הקב"ה לבני אדם, הם כדי שיכירו אותו, שהוא מכה ומרפא. ובני אדם לא ייתנו ליבם לא למלאך ולא לשר. ומשום זה מחליף עיתים וזמנים, שלא יאמרו מלאך פלוני עשה לו זה, אלא הכול הוא בידו.

539. ולפיכך מחליף רוחות, עד שיתפללו לפניו וישובו. ואז יצווה על הרפואה שתשרה עליו. ואותו המלאך הממונה על הרפואה, עושה מה שהצטווה מרצון אדוניו.

540. רְאה רחמיו של הקב"ה, שאינו מכה את האדם, עד שמעשיו עולים במאזניים בב"ד של מעלה, ואותו שהתמנה על הדין הוא מיכאל. ורחמיו של הקב"ה, אע"פ שבשבילו מגיע לו הדין בידו, בדין, מביא לו רוח רפואה בכל יום, עד שהאדם מטיב מעשיו, וישוב מהם לפני אדונו, ואז שולח לו רפואה ע"י אותו השליח הממונה עליו, מיכאל.

541. רוח דרומית מנשבת מתחילת הלילה עד חצות הלילה, ויוצאים עימה מאותו אוצר החמדה 275 רוחות, לדשן הארץ ולחמם הקרירות. ומלאך ממונה עליו אוריאל שמו, והוא ממונה לצד דרום באותה הרוח. והרוח ההיא קשה בשביל החולים ומצטערים בזה. וזה טוב לעולם. בעת ההיא דנים את הרשעים באש הגיהינום, וכל העולם שוכבים הוזים בשינה, ואין מי שיתפלל עליהם.

542. רוח צפונית מנשבת מחצות הלילה עד הבוקר. 300,000 רוחות וסערות באות עימה. וזה קשה מכולם לכל, וטוב לחולים, כי מרוב קרירות שבו מקרר את החום הגדול שבהם.

543. בה בשעה יוצא הקב"ה מאלו העולמות המרובים שחושק בהם, ובא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן. וקול הכרוז מכריז לפניו ואומר, עורי צפון ובואי תימן. כלומר, עורי רוח צפון. ומתעורר לבוא לעולם, ולהפיח בבשמים של העדן. זהו שכתוב, הפיחי גני ייזלו בשׂמיו.

544. כשרוח צפון מנשבת בחצי הלילה, והקב"ה נכנס בגן עדן, כל הבשמים וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחם, ומזמרים לפניו, כמ"ש, אז ירננו עצי היער מלפני ה'. יער זה הוא כמ"ש, אכלתי יַעְרי עם דִבשי.

545. וכל הצדיקים כולם נהנים מזיו המראָה של מעלה, וניזונים ממנו, ומזמרים לפני יוצרם בגן עדן. זהו שכתוב, יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו. הייתכן, שהקב"ה יאכל? אינו כן, אלא כמי שאומר, יבוא המושל של הבית ויאכל האורח. כך כתוב, יבוא דודי לגנו. כלומר, כשיבוא דודי לגנו, יאכל הממתין לו שם, שהוא פרי מגדיו, הצדיקים, שהם פרי מגדיו של הקב"ה.

546. כשמתחילה רוח צפונית לנשב, כל השמיים, וכל הרקיעים, וחיות הקודש, והאופנים, וכל צבא השמיים, כולם מזדעזעים ומתחלחלים ופוצחים ברינה ובשבח למי שאמר והיה העולם, עד שנכנס עם הצדיקים בגן עדן בחצות הלילה.

547. כל מי שיש בו נשמה קדושה, ושומע קול תרנגול קורא בחצות הלילה. כי בחצות לילה כשנכנס הקב"ה בגן עדן, ניצוץ אש יוצא מבין גלגלי החיות, והולך בכל העולם, ונוגע תחת כנפיו של התרנגול. ובאותה שעה, הוא דופק כנפיו זה בזה, בפחד, וקורא. וזהו בחצות לילה.

548. ומי שיש לו תבונה בליבו, ויתעורר ויקום לעסוק בתורה, הולך קולו ונשמע בגן עדן, והקב"ה מקשיב. והצדיקים שואלים אותו, ריבון העולם, מי הוא זה? והוא משיב ואומר, פלוני, והנשמה הקדושה שיש בו, עוסקת בתורה, הקשיבו כולכם, כי זה טוב לפניי מכל השִׁירות והתשבחות שאומרים למעלה.

549. כתוב, היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני. שהקב"ה אומר לנשמה, נשמה קדושה, שאת יושבת בעולם ההוא בגנים, בין גְנוּת וטינופת, ואת עוסקת בתורה. בשעה זו, חברים מקשיבים לקולך, שהוא עָרב. וכיוון שכך הוא, השמיעיני והרימי קולך בתורתי, ואתן לך שכר חסד בעוה"ב.

550. דוד היה יודע את השעה של חצות הלילה. כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכשהיה חצות הלילה, רוח צפונית באה ומנשבת בו, ומיד היה קם ומתגבר בשירות ובתשבחות. כמ"ש, עורה כבודי עורה הנֵבל וכינור, אעירה שחר.

551. מאין לנו, שרוח צפונית מנשבת בכינור? כתוב כאן, עורה כבודי, וכתוב שם, עורי צפון. כמו ששם הוא צפון, אף כאן הוא צפון. והיו מקשיבים לדוד בכל לילה, הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן. וזהו בחצי הלילה.

552. עשה הקב"ה גן עדן למטה בארץ, מכוּון כנגד כיסא הכבוד, שהוא המלכות, ופרוכת הנורא, שהיא הרקיע כעין הקרח הנורא, שממעל המלכות.

מקום ידוע יש עליו בגן עדן, אשר לא שלטה בו עין נביא וחוזה לראות, לא במחזה ולא במראה. עדן שמו, חכמה עליונה. כמ"ש, עין לא ראתה אלקים זולתךָ. שעל שמו נקרא גן עדן.

553. מאותו עדן שלמעלה ממנו, החכמה העליונה, ניזון אותו הגן, המלכות, שלמטה ממנו. ומתדשנים משם כל האילנות וכל היבולים וכל הצמחים שבגן, שהם מדרגות האורות והנשמות והמלאכים שבגן.

554. ג' פעמים בכל יום מנטף אותו עדן שלמעלה מעל הגן מכל הריחות הטובים, והזוהרים העליונים, וההנאות, והחמודות. ומאותו הריח, והחמדה, וההנאה, שיורדים עליו, ניזון ממנו כל העולם.

החכמה מושפעת אל המלכות ע"י ג' קווים דז"א, וזה ג' פעמים בכל יום שמנטף אותו עדן שלמעלה מעל הגן מכל הריחות הטובים. ומאותו הריח, והחמדה, וההנאה, מקבלים כל התחתונים שבבי"ע.

555. כשאמר הקב"ה, תדשא הארץ דשא, מיד הצמיחה הארץ כל היבולים וכל הדשאים וכל האילנות שבגן עדן בתחילה. ואח"כ הצמיחה לכל העולם. הארץ הצמיחה לכל העולם, והקב"ה הצמיח לגן עדן. כמ"ש, וייטע ה' אלקים גן בעדן מקֶדם.

556. הארץ הצמיחה הכול. והקב"ה בירר כל המשובח שבהם ושתל אותם בגן עדן. וממה שיורד מעדן, ניזונים כולם. כמ"ש, ישׂבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אשר שָׁם ציפורים יקננו. הציפורים, אלו הצדיקים, שהקב"ה עושה להם כנפיים, כציפורים לעוף למעלה, בדעת ובתבונה, ולהעלות אותם לאותו מקום הגנוז להם, שכתוב בו, עין לא ראתה אלקים זולתך, יעשה לִמְחַכה לו.

557. הולידה הארץ דשאים, המגדלים לאח"כ, ע"י זריעתם, וצומחים, לעשות צורך העולם. וכל העשבים של רפואה לרפא בהם הבריות, כולם הולידה והצמיחה הארץ בבת אחת.

558. ביום שנבראו שמיים וארץ, עשו כולם התולדות שלהם. ולא חסר מהם כלום. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ. ומתי נעשו תולדות אלו? כמ"ש, ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמיים. בו ביום נעשו כל צורכי העולם. ואח"כ גילה אותם, בכל יום. ונתן טעם לכל דבר באותו היום שהתגלה.

559. ביום שנבראה הארץ, הולידה והצמיחה כל תולדותיה, והיו כולן גנוזות תחתיה, עד שאמר לה הקב"ה, תוצֵא הארץ. לא אמר, תברא הארץ, אלא תוצא הארץ, דבר שהיה גנוז בה, והוציאה כל דבר ודבר, באותו הטבע הראוי לה להוליד ולהזריע מהם כדומה להם, למינם.

560. כך עשה הקב"ה לארץ, כנקבה זו המעוברת, ואח"כ מוציאה עוברה ממנה. כך הייתה הארץ, בשעה שנבראה, התעברה מהיסודות כולם שנכנסו בה, והם הוציאו כל התולדות שלה.

561. כגידים של הרחם שבאישה המלאים מזרע האיש, שיש בו כל היסודות, כך הארץ, בו ביום שנבראה, בו ביום התעברה, מכל מה שהולידה. כמ"ש, בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ, ומיד, והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח. הרי כאן ארבעה יסודות: אש מים רוח חושך. אלו הולידו כל תולדותיה, ומאלו נוסדו כולם. וכל התולדות התהוו מכוחות אלו.

562. הביצות שבארץ מלאות זרע כנקבה, מאלו המים העליונים, שהם זכרים, ומתעברת מהם, כנקבה המתעברת מהזכר.

563. כתוב, תוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו. אם הארץ הוציאה אילנות ופירות, למה כתוב אח"כ, וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח?

564. כך הוא, שכבר הוציאה התולדות. אבל באותו הזמן עוד היה באילנות ובדשאים הכוח המוליד, שיוכלו להוליד אחרים. מפני שלא המטיר ה' אלקים על הארץ, ולא היה אֵד שעולה מהארץ, שאם היה כך, כבר היו כל כוחותיהם בהם להוליד ולהצמיח. אבל מפני זה שעוד לא המטיר, לא היה בארץ הכוח המוליד.

565. כתוב, ובני קֵיני חותן משה עלו מעיר התמרים. מה ראו בני יתרו לעלות משם?

566. יריחו הייתה שקולה כנגד כל ארץ ישראל, מרוב התענוגים שהיו בה. ונקראת יריחו ע"ש הריח. אמרו בני יתרו, אנו צריכים לעסוק בתורה, והתורה אינה צריכה תענוגים, נקום מכאן אל ההר ונעסוק בתורה.

568. ותוצא הארץ דשא. הוציאה הארץ לחוץ כל התולדות שהיו בה, ושהיו גנוזות בה. ולא היו בהן כוחותיהן, עד שהמטיר ה' על הארץ, ועמדו כל התולדות בכוחן השלם. וכתוב, וירא אלקים כי טוב.