האידרא זוטא קדישא
ביום שרבי שמעון רצה להסתלק מהעולם
[יומא דר"ש בעא לאסתלקא מעלמא]
23. באותו יום שרבי שמעון רצה להסתלק מהעולם, והיה מסדר דבריו, התאספו החברים אצלו, והיו לפניו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ושאר החברים, והיה הבית מלא.
נשא רבי שמעון עיניו, וראה שהתמלא הבית. בכה רבי שמעון ואמר, בזמן אחר, כשהייתי חולה, היה לפניי רבי פינחס בן יאיר. ועד שביררתי מקומי בגן עדן, חיכו לי עד עתה. וכשחזרתי, הייתה אש מסוֹבבת לפניי, ומעולם לא נפסקה, ולא נכנס אליי אדם אלא ברשות. ועתה אני רואה, שנפסקה האש והנה התמלא הבית.
24. בעוד שהיו יושבים, פתח עיניו רבי שמעון וראה מה שראה. ואש סובבה את הבית. יצאו כולם ונשארו רבי אלעזר בנו ורבי אבא, ושאר החברים ישבו מבחוץ. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו, צא וראה אם רבי יצחק ישנו כאן, כי אני ערבתי לו. אמור לו, שיסדר דבריו ויישב אצלי. אשרי חלקו.
25. קם רבי שמעון, וישב, וצחק, ושמח. אמר, איפה הם החברים. קם רבי אלעזר והכניס אותם. ישבו לפניו. נשא ידיו רבי שמעון, והתפלל תפילה, והיה שמח, ואמר, אלו החברים שהיו נמצאים באידרא רבא, יזדמנו כאן. יצאו כולם. ונשארו רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי חייא. בתוך כך נכנס רבי יצחק. אמר לו רבי שמעון, כמה יפה חלקך, כמה שמחה צריכה להתווסף לך ביום הזה. ישב רבי אבא מאחורי כתפיו, ורבי אלעזר לפניו.
26. אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב. והנה דברים קדושים, שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון הסתלקתי מהעולם. ועד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להיכנס בהם לעוה"ב.
27. וכך אני מסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם. קם רבי אבא מאחורי כתפיו. והיה רבי אלעזר בנו יושב לפניו. אמר לו רבי שמעון, קום בני, כי אחר יישב במקום זה. קם רבי אלעזר.
28. התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר, לא המתים יהללו יה, ולא כל יורדי דוּמה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי, שהם נקראים מתים, כי הקב"ה נקרא חי, והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, הצדיקים, ולא עם אלו הנקראים מתים, הרשעים. וסוף הכתוב מוכיח, שכתוב, ולא כל יורדי דומה, כל אלו היורדים למלאך דומה, שיישארו בגיהינום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים, הצדיקים, אשר הקב"ה רוצה בכבודם.
29. אמר רבי שמעון, כמה שונה שעה זו, מאידרא רבא שבפרשת נשוא, כי באידרא הזדמן הקב"ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באידרא.
והקב"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מהכבוד של עצמו, כמו בירבעם, שהיה מקטר ועובד לעבודה זרה. והקב"ה המתין לו, ולא העניש אותו. וכיוון שהושיט ידו כנגד עידו הנביא, התייבשה ידו, כמ"ש, ותִיבַש ידו אשר שלח עליו. ועל שעבד עבודה זרה לא כתוב, אלא על מה שהושיט ידו לעידו הנביא. ועתה הקב"ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עימו.
30. אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו שבעים צדיקים, חקוקים בעטרות, ומאירים כל אחד מזוהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר.
בעוד שהיה יושב, אמר, הרי רבי פינחס בן יאיר כאן, הַתקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם, וקמו וישבו ביַרְכתי הבית. ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו לפני רבי שמעון.
אמר רבי שמעון, באידרא רבא נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עימהם. עתה אני אומר לבדי וכולם יקשיבו לדבריי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה.
31. אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, הפרוד ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול.