141. והנה בן לשרה אשתך. לא כתוב והנה בן לך. כדי שלא יחשוב שיהיה מן הגר כבתחילה.
כתוב, בן יכבד אב ועֶבד אדוניו. בן יכבד אב, זה יצחק לאברהם.
142. כיבד אותו בשעה שעקד אותו על המזבח ורצה להקריבו לקורבן. ויצחק היה אז בן 37 שנים, ואברהם היה זקן, שאילו היה בועט בו ברגל אחת, לא היה יכול לעמוד מפניו, והוא כיבד את אביו, ואביו עקד אותו כמו כבשה אחת, ולא עמד כנגדו כדי לעשות רצון אביו.
143. ועבד אדוניו, זהו אליעזר לאברהם. כאשר שלח את אליעזר לחרן, ועשה שם כל רצונו של אברהם וכיבד אותו, כמ"ש, וה' בירך את אדוני. וכתוב, ויאמר עבד אברהם אנוכי, כדי לכבד את אברהם.
144. שהרי בן אדם המביא כסף וזהב ואבנים יקרות וגמלים, ובעצמו הוא כראוי ויפה מראה, לא אמר שהוא אוהבו של אברהם או קרוב שלו, אלא אמר, עבד אברהם אנוכי, כדי להעלות שבחו של אברהם ולכבד אותו בעיניהם.
145. וע"כ כתוב, בן יכבד אב ועבד אדוניו. ואתם ישראל, בניי, חרפה היא בעיניכם לומר שאני אביכם או שאתם עבדיי. ואם אב אני, איה כבודי? משום זה כתוב, והנה בן, זהו בן ודאי, ולא ישמעאל, זהו בן המכבד לאביו כראוי.
146. והנה בן לשרה אשתך, בן לשרה, כי בשבילו מתה, מסיבה ששמעה על עקדתו. ובשבילו הייתה נפשה כואבת עד שהולידה אותו.
והנה בן לשרה, להתעלות בשבילו בעת שהקב"ה יושב בדין על העולם, כי אז כתוב, וה' פקד את שרה, כי ברה"ש נולד יצחק. הרי שזכר את שרה בשביל יצחק וע"כ הוא בן לשרה. והנה בן לשרה, כי הנקבה לוקחת הבן מהזכר. ונמצא הבן אצל הנקבה וע"כ אומר, והנה בן לשרה.
147. ושרה שומעת פתח האוהל, והוא אחריו. ושרה שומעת מה שאמר פתח האוהל, שזהו מדרגה תחתונה, פתח האמונה, השכינה. והוא אחריו, המדרגה העליונה, הקב"ה, שהודה לו שמיום ששרה הייתה בעולם, לא שמעה דבר מהקב"ה זולת בשעה ההיא.
148. שרה הייתה יושבת פתח האוהל כדי לשמוע מה שמדברים, והיא שמעה דבר בשורה זו שהתבשר בה אברהם. וע"כ כתוב, ושרה שומעת פתח האוהל. והוא אחריו, שאברהם היה יושב מאחוריה של השכינה.
149. ואברהם ושרה זקנים באים בימים. באים בימים, שבאו בשיעור הימים שהיו ראויים להם אז, לאחד מאה שנים ולאחד תשעים שנה. באים בימים, כי בא היום, שהעריב היום לבוא, כי נשלם. אף כאן, באים בימים, שנשלמו ימיהם.
150. ובאותה שעה ראתה את עצמה שרה בעדנה אחרת, שחזר אליה אורַח כנשים. וע"כ אמרה, ואדוני זקן, כי הוא אינו ראוי להוליד משום שהוא זקן, ולא אמרה על עצמה, ואני זקנתי.