ב"ה עש"ק שלח תרפ"ז לאנדאן
לכבוד החסיד המפורסם מוה"ר. .. נ"י [נרו יאיר]
אחדשה"ט כיאות
הנני להודיעך, שברגע זה השגתי מכתב המדאיב נפשי עד למאד, בדבר שמסרו קונטרסי הקדוש לידי החיצונים, להתעלל בו כחפצם, ועתה תבין אותי ואת הזהרתי הכפולה והמשולשת, להחזיק סוד, ולמה לא שלחתי הקונטרסים עד היום הזה, כי יגורתי מזה, וע"כ [ועל כן] רציתי לשלוח מקודם את הקונטרסים, לכ"ק מרן שליט"א ולידי הרה"ק [הרב הקדוש] שליט"א [שֶׁיִּחְיֶה לְאֹרֶךְ יָמִים טוֹבִים אָמֵן].
והנה אשר יגורתי בא לי, וִידֵי נְעֻרִים מדעת בגדו בי, לעשות אשר לא צויתי, אחר הזהרתי הגדולה, שלא לגלות סודי לשום איש, יהיה מי שיהיה, והנה הִבְאִישׁוּ את רוחי בעיני הדור, ואשר הכשילו אותי בדרך עבודתי הַנִּשָׂאָה לעשות נ"ר [נחת רוח] לְקוֹנִי, מי יוכל למחול להם את זה, ובשמים סָהֲדֵי [מעידים], על עמלי בכל כוחי, להמשיך קדושתו ית' [יתברך] להדור ההוא.
אמנם הס"א [הסטרא אחרא] מוצאת תמיד אנשיה, עושי שליחותה, להפיל לי מכשולים, בכל פנותי שאני פונה בשביל להטיב לאחרים, ועכ"ד [ועיין כל דבריו] "רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר עמהם", ואין הקב"ה מקפח שכרי, ולאט לאט אני הולך ומפנה הדרך, פעם פחות, פעם יותר, אבל תמיד (בשכר) עם רווח ב"ה [בעזרת השם], עד שאזכה להפיל כל שונאי השי"ת בעזרת שמו הגדול והנורא.
ואתה, אל תירא מפחד פְּתָאִים, ומוציאי הדבר קָטְנִי עָבָה מִמָּתְנָם. כן רצה השי"ת, וכן עשה אותי ומי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל. כי זכות תורתי גדולה מזכות אבותם, וכן בני דורו של עמוס הנביא הי' [היו] מבזים אותו ואמרו שלא היה לו להקב"ה על מי להשרות שכינתו אלא על פַּסִילוּס [המגמגם] הזה, כמ"ש [כמו שכתוב] בַּפְּסִיקְתָא.
אמנם כתוב: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר", כי לסוף אנשי האמת, המה המנצחים. עָמוֹס, נשאר חי וקים לנצח נצחים, ומי שמע או ידע מהנעשה עם בעלי ריבו.
כן הדבר הזה, אין בעלי הלשון יכולים להזיק אלא לבני מינם, ונמצא הַסַּעַר עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל, והאמת חי וקים, אינו נחלש מכל מיני השקרים, אלא עוד מתחזקת על ידיהם, כמו שדה זרועה המתחזקת ע"י זבל ואשפות, שזורקים אותם, וברכת השדה פָּרֵה וְרָבֵּה על ידיהם ברצות השי"ת.
עדיין איני מרגיש הנזק שיגיע לי על ידם להפצת תורתי. וע"כ [על כן] איני יודע, לכלכל לי איזה דרך להשכין אור, ולהצילו מרעתם. אבל ודאי הוא, אם ארגיש איזה נזק, אהיה נוקם ונוטר בהם, כדת של תורה, ואמדוד את כוחי עמהם, וכל מה שימצא ידי בכוחי לעשות אותו אעשה, כי אֶת הָאֱלֹקִים אֲנִי יָרֵא ואין עוד כוח זולתו ח"ו וד"ל [חס ושלום ודי למבין].
ובדרך כלל למענך עצמך תדע, שלא לכבודי ולצרכי, חברתי את הספר, זולת למענו ית' [יתברך] ויתעלה לבד, כי ראיתי בלבול דברים גדול בכתבי האר"י אשר סבתו הוא, מפני שהאר"י ז"ל, לא כתב וסידר אותם בעצם כתב יד קדשו כראוי, לעומק החכמה הַנִּשָׁאָה הזאת, והרח"ו [והרב חיים ויטאל] ז"ל, בעת ששמע וכתב הדברים, עדיין לא היה במדרגות השלימוּת, המוכרחות להשיג אותם השמועות בשרשם, כי היה אז צעיר לימים, בן שלושים שנה הי' [היה] בעמדו לפני האר"י ז"ל, כמו שכתוב בשער הגלגולים (שער ח' דף מ"ט) וז"ל: "וְשֶׁעַתָּה בשנת השל"א [5331] ליצירה שאני בן כ"ט [29] שנים ללידתי", וכו' ע"ש [עיין שם], שאז בפסח כבר שימש את האר"י ז"ל, ובועש"ק [ובערב שבת קודש] פרשת מטות מסעי יום ר"ח [ראש חודש] אב שנת של"ב נֶחֱלֶה ר"ל [רחמנא ליצלן]. וביום שלישי שלאחריו ה' באב נפטר לחיי עולם הבא.
והנך מוצא שלעת פטירתו ז"ל הימנו הי' [היה] רק בן שלשים שנה, והאר"י ז"ל חי שלושים ושמונה שנים כנודע, וכתב עוד שם (שער ח' דף ע"א).
שבעת פטירתו לא היה שם הרח"ו [הרבי חיים ויטאל] ז"ל וזה לשונו מלה במלה: "סיפר לי הר' יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי ז"ל, כשיצאתי מאצלו נכנס הוא (היינו מהר"י כהן ז"ל), וַיִבְכֶּה לפניו וַיֹּאמֶר וכי זו היא התקוה שהיינו כולנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, וישיבהו אלו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם לא סִלְקוּנִי מעוה"ז [מעולם הזה] קודם זמני, ועודנו מדבר בזה, שאל עלי, (על הרח"ו ז"ל) ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצונו למסור לי איזה דבר סתר אז אמר לו (מהר"י כהן ז"ל) מה נעשה מכאן ואילך, ויאמר (האר"י ז"ל) תאמר לחברים משמי, שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שֶׁלִּמַדְתִּי, כי לא הבינו אותה כראוי, ואמנם הרח"ו [הרב חיים ויטאל] לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר (מהר"י כהן) וכי ח"ו [חס ושלום] אין עוד תקוה, ויאמר אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו, איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מעוה"ז [מעולם הזה], ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, איך תהיה ביאתי לכם וכו' ותיכף נפטר לחיי עולם הבא".
והארכתי להעתיק דברי ספר שער הגלגולים מהרח"ו [מהרבי חיים ויטאל] ז"ל הנ"ל, כדי שתראה שהאר"י ז"ל אסר להרח"ו ז"ל ללמד תורתו לאחרים, והוא משום, שאז לא הבין השמועות ששמע מהאר"י ז"ל על בוריים, והוא הסבה שלא רצה אפילו לסדר הכתבים ששמע מרבו, וסדרו אותו הבאים אחריו, דור השלישי, המה מהר"י [מורנו הרב יעקב] צמח ז"ל, מהר"מ [מורנו הרב מאיר] פאפרש ז"ל, ומהר"ש [מורנו הרב שמואל] ויטאל ז"ל, אשר כל אחד מאותם המסדרים, לא היה להם כל כתבי האר"י בשלימות, כי שש מאות ניירות מן הכתבים נגנבו בחיי הרח"ו [להרב חיים ויטאל] ז"ל, שמהם סידר מהר"י [מורנו הרב יעקב] צמח ז"ל את רוב הע"ח [העץ חיים], ועוד איזה חבורים, וחלק אחד גזר וציוה הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל לקבור אתו בקבר, וכן עשו. וחלק שלישי הניח בירושה ליד בנו מהר"ש [מורנו הרב שמואל] ויטאל ז"ל, שנסדר מהם שמונה השערים הנודעים, ואח"כ לזמן מרובה, נתקבצו מהר"י [מורנו הרב יעקב] צמח ז"ל, וסיעה גדולה של ת"ח [תלמידי חכמים], והוציאו חלק הג' מן הקבר, וְנִסְדַּר מהם מַהֲדוּרָא קָמָא [מהדורה ראשונה], וּמַהֲדוּרָא בָּתְרָא [ומהדורה שנייה] של הע"ח [העץ חיים], ועולת תמיד, ועוד חבורים.
והנה תראה, שבכל פעם לא הגיע ליד המסדר אלא חלק שליש מכללות הכתבים, שהמה ביחד עצם אחד ובנין אחד, והלואי שיספיק, וכיון שלא היה בידם אלא מיעוט קטן מהכתבים. לא הבינו עומק החכמה אז ובלבלו ביותר את הדברים במה שלא הבינו איך לסדר.
ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שנים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א [שכל אחד] הִיפֵּך ובלבל בדברים.
והנה ברצון עליון ית' [יתברך], זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שֶׁנִּשְׁגָּב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות, אלא מצאתי חובתי מטעם... להרגיע את רוחך, לעומת שטף מים עזים, מעבדים המתפרצים על אדוניהם, וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט, שֶׁיִּפְּלוּ, במפעלם אשר פעלה נפשם הבהמי, שעוד לא הבינו בִּשְׁלֵימוּת, איך להפרידו מנפש הרוחני. כי תדע שאסור לירא מפני כוחות כאלו, שאינם נובעים, אלא לשטוף כל קודש ח"ו, והקב"ה מצילנו מידם.
ואני חושב שתאמין לי, מפני שאין דרכי מעודי, לשקר וּלְגָזֵם [ולהגזים], או לרדוף אחר כבוד וקניית שם בין הטפשים וכדומה: שעד היום הזה סבלתי, ולא היה לי רצון אפילו להלחם עמהם.
וליתר עוז שלא תתבלבל מחיילות של הס"א האלו, אודיעך סימן מובהק, שקבלנו מפי האר"י ז"ל לידע מי הוא צדיק אמיתי, ומי שהוא צדיק שאינו אמיתי, אלא ראוי להיות צדיק, שמפני זה צריך ג"כ [גם כן] לנהוג בו כבוד, וכסבור אתה שאנו צריכים להפיל גורלות על זה, לידע מי עובד ה', ומי לא עבדו, כי האותות והמופתים אינם מכריעים בענין זה, כמו שנודע בין החסידים, וא"כ [ואם כן] לגורל אנו צריכים, הס מלהזכיר.
אלא תדע, ששאלה זו שאל הרח"ו [הרב חיים ויטאל] ז"ל את האר"י ז"ל, ומפורש זה בספר שער רוח הקודש, שהוא שער ז' מן השמונה שערים הנודעים מהאר"י ז"ל דף א' וז"ל [וזה לשונו] אות באות: "והסימן שנתן לי מורי ז"ל הוא בראותינו אם הוא מאמת בכל דבריו, או אם כל דבריו לשם שמים, ולא יבטל אפילו אות אחת מדבריו, (סובב על סוד אות אחת שלומד מחברו שצריך וכו' כנודע ליו"ח [ליודעי ח"ן חכמת הנסתר]) וגם ידע לבאר רזי התורה וסודותיה, זה ודאי נוכל להאמין בו", והרח"ו עצמו מסיים על סימן זה וז"ל אות באות: "וכפי דבריו נוכל לידע ולהכיר גדלו ומעלתו כפי ידיעתו" עכ"ל [עד כאן לשונו].
והביאור הוא כמ"ש [כמו שכתוב] לפני זה, שבהיות האדם, צדיק וחסיד ועוסק בתורה ומתפלל בכוונה וכו', ממנו נבראים מלאכים ורוחין קדישין, שז"ס [שזה סוד]" העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד" וכו'. וההבלים דִּנְפָקוּ מִפּוּמַיְיהוּ [שיצאו מפיו] נעשים מרכבה אל נשמות הצדיקים הראשונים, לרדת למטה, ללמד תורה לאדם ההוא וכו', ע"ש [עיין שם].
ואומר שם עוד שבאם המצוות אינם שלימות, נעשה מזה בחי' [בחינת] מלאכים ורוחין שאינם שלימים, והם נקראים מַגִּידִים וכו', וע"ז [ועל זה] נתן סימן הנ"ל [הנזכר למעלה] אם התורה והמצוות שלימים, זוכה להשגה שלימה, ויודע לבאר כל רזי [סודות] התורה. ואם הוא חסר בזה, כלומר, שאינו יודע לבאר אלא מקצתם, ודאי אין מעשיו שלימים עש"ה [עיין שם היטב].
והנה כל אותם שיכולים להיות לבעלי ריבי, הוא מפני שאין מבינים אפילו את שיחתי, ואיך אפשר להחזיק אותם לצדיקים גמורים, והנה נתתי בידך סימן מובהק.
וכבר כתבתי לך, שספרי, אין צריך להסכמה, בהיות שלא הוספתי על דברי האר"י ז"ל אפילו מלה אחת, וכן כבר עשיתי מראה מקומות על כל סברא וסברא להראות מקומם בכתבי האר"י ז"ל, וא"כ [ואם כן] האר"י ז"ל א"צ [אין צריך] הסכמת אנשי דורנו, ועשיתי זה בכונה עמוקה, בראותי דַּרְכֵי הס"א לְעוּמָּתִי מכל מראש, וכמעט שלא ניכר מלאכתי עצמי, והוספה בכל ב' הפירושים האלו, וא"כ [אם כן], איך יחזיקו מעמד וּמַעֲרָכָה לעומת המחברת הזאת, ואם יהיה להם תלונה, על מה שלמדתי ואני בָּקִי בכתבי האר"י ז"ל יותר מהם, זו אינה טענה, לא היה להם לבלות זמנם בדברי רוח, והיה להם זה הפנאי לעיין בכתבי האר"י ז"ל, וכיון שחבקו ידים יאכלו עתה את בשרם.
ואני פֹּורֵשׂ שלומך ושלום... וּשְׁלוֹם... ואמור לו, שכל דרכיו המה כמעשה זה, אשר כוונתו טובה, והמעשים לא טובים, והכל הולך אחר המעשה, אבל מה אעשה לו, אך עצמי ובשרי הוא, ועכ"פ [ועל כל פנים] יודיעני באריכות כל סדר המעשה הזה איך נפל הדבר מתחילת עד סוף וכו', ואשיבו דבר.
ואני מבקש אותך מאד להשיבני דעתך על מכתבי זה, ומהנעשה עוד ביניהם באריכות ובפרטות גדול, כי אני צריך לדעת כל הפרטים כדי לדעת להחזיק מגן, כי לא דבר קטן הוא, מלאכת ה' הוא.
יהודה