[מאן יש, חכמה]
505. י"ש זה חכמה, שהיא יש מאין, שנמשכת מכתר, הנקרא אַין. שבמקום שיש שם שכינה עליונה, בינה, יש שם חכמה. כי החכמה אינה נגלית אלא בבינה, ועליה כתוב, להנחיל אוהביי יש, כי החכמה שבבינה אינה מאירה אלא בחסד, והדבקים בחסד נקראים אוהבי ה'. ורק הם יוכלו לנחול יש, חכמה, משום שיש להם חסד. כמ"ש, ועושה חסד לאלפים לאוהביי, מצד אהבת חסד.
כי אלפים, חכמה, ועושה חסד להלביש את החכמה בחסדים. ויש, חכמה, הוא לימין, שאינה מאירה אלא בהתלבשות החסד שבימין, שלומדים, הרוצה להחכים יַדְרים. ומשום זה כתוב, להנחיל אוהביי יש. מפני שיש להם חסד, ימין.
506. במידות של הקב"ה, שבאותה מידה שמשתדלים בה, ומזכירים אותה, לומדים עליה, במידה שאדם מודד מודדים לו, שמשפיעים לו באותה המידה שהזכיר. ושבעים פנים לתורה. שבעים מידות, כי שבע מידות חג"ת נהי"מ כל אחת כלולה מעשר, והן שבעים. כמ"ש, בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך ובירכתיך. האם לא היה צריך לומר, תזכיר את שמי? אלא, באותה מידה שאני מזכיר את שמי, באותה מידה אבוא אליך ובירכתיך.
507. כתוב, ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. שלמה המלך, שחכמתו יתרה על כל בני העולם, אמר, ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם. כלומר, שידע מה שאיש אחר אינו יודע.
508. שלמה המלך, חכמתו עלתה על כל בני העולם, ומה שהוא ידע, לא ידע אדם אחר. שאר האומנים שבעולם, כשהוא עושה מלאכה, מביט ומסתכל בה פעם ופעמיים ועושה אותה, ואח"כ מוסיף עליה או גורע ממנה. והקב"ה אינו כן, הוא מוציא המלאכה לאמיתה מתוהו, שאין בו ממשות כלל, והיא מיתקנת כראוי ממש, שאינו צריך להוסיף ולגרוע ממנה. משום זה כתוב, ויַרְא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. ועל זה אמר שלמה, ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים. ולכן, עליו אין להוסיף, וממנו אין לגרוע.