הטבע

כל פרטי העולם נכללים באדם

121. האדם נקרא עולם קטן, מפני שכל פרטי העולם נכללים בו. ונמצא, שיחס כל פרטי מין בעל החי כלפי נשמת האדם, הוא כיחס של פרטים לכלל שלהם.

("שני המאורות הגדולים", בראשית-א)

קליפת כדור הארץ של העולם הזה

267. לעולם נמשכת השכינה ונכנסת בתוך הגוף, המשכן, שישרה המוח בתוך הקליפה, שהמשכן והכלים שלו הם כמו קליפה אל השכינה, שהיא המוח, הכול כמו שראוי. ורוח הקודש הזה, השכינה, נעשה בתוך הגוף, שיכלול בתוכו רוח אחר עליון דק המאיר, ז"א, המתלבש בתוך השכינה. והכול מתאחד כך ונכלל זה בזה, ונכנס זה בתוך זה, עד שמתאחדים ומתלבשים בעוה"ז, שהיא קליפה אחרונה בחוץ.

כל עליון מתלבש בתחתון. העליון כמו מוח והתחתון קליפה אליו, עד שהתחתון ביותר מתלבש בקליפות הטמאות ממש. וגם הקליפות הן זה בתוך זה עליון בתחתון, עד שהתחתון האחרון מהקליפות מתלבש בתוך כדור הארץ של עוה"ז. ונמצא עוה"ז קליפה אחרונה מחוץ לכולם.

268. הקליפה החזקה של הטומאה היא בפנים הקליפה של עוה"ז, כמו האגוז, שהקליפה שמבחוץ אינה חזקה. הקליפה הירוקה שעל האגוז, שהיא רכה. הקליפה שהיא מבפנים ממנה, היא קליפה חזקה קשה כעץ. כן כדור הארץ עצמו היא קליפה קלה, והקליפה שבתוכה היא הקליפה הקשה.

אף למעלה הוא כך, הקליפה הקשה הוא רוח אחר השולט בגוף. לִפנים ממנו יש קליפה קלה. ולפנים ממנו הוא המוח, שהוא השכינה, שהוא הנפש. ובתוכה ז"א, הרוח.

("וייקחו לי תרומה", תרומה)

כל איברי הגוף תלויים בלב - א

84. כשברא הקב"ה את האדם בעולם, תיקן אותו כעין של מעלה. ונתן כוחו ועוזו באמצע גופו, ששם שורה הלב, כוח כל הגוף, ומשם ניזון כל הגוף. והלב נאחז ומתחזק במקום עליון שלמעלה, במוח שבראש השורה למעלה, וזה נקשר בזה.

("האדם בעולם כעין של מעלה", שלח לך)

כל איברי הגוף תלויים בלב - ב

85. באופן זה התקין הקב"ה את העולם. ועשה אותו גוף אחד. והתקין איברי הגוף מסביב הלב, והלב שורה באמצע כל הגוף. וכל האיברים ניזונים מהלב, שהוא כוחו של כולם, והכול תלוי בו. והלב מתקשר ונאחז במוח עליון השורה למעלה.

("עולם זה כעין עליונים, שלח לך)

כדור הארץ עגול

619. העולם הוא עגול ככדור הזה. וכשהשמש יוצא ממזרח, הולך בעיגול עד שמגיע מתחת לארץ. ואז נעשה ערב. ובאותה שעה הולך ויורד בגלגלים של מדרגות ידועות, ויורד וסובב כל הארץ וכל היישוב.

620. וכשהשמש יורד ומתכסה מאיתנו, נחשך לנו, ומאיר לאותם היושבים מתחתינו, לאותם שהם מהעבר השני של הארץ, מתחת לרגלינו. וכן הולך ונחשך מצד אחד, ומאיר לצד השני שמתחתיו, לפי היישוב והעיגול של הארץ, סביב סביב.

621. וכזה, הולך אורו ויורד ומבדיל בין המים שמתחת למי אוקיינוס, ובין המים ההולכים למעלה, ומבדיל באמצע מימי הים, לעכב צינור של מים היוצא מגיהינום, שלא יעבור להזיק לבני אדם. ולפיכך לא נקרא השמש, אלא לשַׁמש בני אדם, שמשום זה הוא נקרא, שמש. שמש המשמש את הכול. אם אור השמש לא היה רוחץ עצמו בים אוקיינוס, היה שורף ומדליק את כל העולם.

("יהי מאורות", בראשית, זוהר חדש)

הבריות שונות במראיהן על פי השינוי שבאוויר

141. כל היישוב מתגלגל בעיגול ככדור, אלו למטה ואלו למעלה. הבריות שעל הכדור מסביב, נמצאות אלו כנגד אלו, ושבעה חלקים שבכדור הם שבע ארצות. וכל אלו הבריות שבשש הארצות הן שונות במראיהן, ע"פ השינוי שבאוויר שיש בכל מקום ומקום. ועומדים בקיומם כשאר בני אדם.

142. וע"כ יש מקום ביישוב, שבעֵת שמאיר לאלו שבצד זה של הכדור, הוא חושך לאלו אשר בצד זה של הכדור. ונמצא, שלאלו יום ולאלו לילה. ויש מקום ביישוב, שכולו יום ולא נמצא בו לילה רק בשעה אחת קטנה.

וזה שנמצא בספרי הראשונים ובספרו של אדה"ר, ששבע ארצות הן זו תחת זו, ורקיע מבדיל בין כל ארץ וארץ, כך הוא, כולן הן כדור אחד הנחלק לשבעה חלקים.

("שבעה רקיעים ושבע ארצות", ויקרא)

הארץ רועשת

306. רבי יצחק פגע בהר וראה איש אחד שהיה ישן תחת האילן. ישב שם רבי יצחק. בעוד שהיה יושב, ראה הארץ שמתנודדת, ואותו אילן נשבר ונפל, וראה בקעים חורים בארץ, והארץ הייתה עולה ויורדת.

307. התעורר אותו האיש, צעק לעומת רבי יצחק, ואמר לו, יהודי יהודי, בְּכֵה וּנְהַם, כי עתה מקימים ברקיע שר אחד, ממונה, מושל עליון, והוא עתיד לעשות עימכם רעה רבה. ורעש זה של הארץ היה בשבילכם. כי כל זמן שהארץ רועשת, הוא בעת שקם ממונה ברקיע, שיעשה עימכם רעה.

("ויאמר אל עמו", שמות)

כשבני אדם משחיתים דרכם

39. ויַרְא אלקים את הארץ והנה נשחָתה. למה נשחתה הארץ? האם הארץ בת עונשים היא? אלא כמ"ש, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. כשבני אדם הם צדיקים, ושומרים מצוות התורה, אז הארץ מתחזקת וכל חדווה נמצאת בה, משום שהשכינה שורה על הארץ. ואז העליונים והתחתונים כולם הם בחדווה.

40. וכשבני אדם משחיתים דרכם ואינם שומרים מצוות התורה, וחוטאים לפני ריבונם, אז, כביכול, דוחים את השכינה מהעולם, והארץ נשארת נשחתת, שהרי השכינה נדחית ממנה ואינה שורה עליה, ואז נשחתת, משום שרוח אחר שורה עליה רוח המשחית העולם.

("ויַרְא אלקים את הארץ", נוח)

דור המבול

58. מפני מה דן הקב"ה את העולם, את דור המבול, במים, ולא באש ולא בדבר אחר? כי הם השחיתו דרכם, בזה שהמים העליונים והמים התחתונים לא התחברו זכר ונקבה כראוי. כי כל מי שמשחית דרכו, הוא משחית מ"ד ומ"ן. כלומר, שפוגם במ"ד ובמ"ן העליונים, וגורם שלא יתחברו. וע"כ נידונו במים. במה שהם חטאו.

59. והמים היו רותחים, והפשיטו העור מהם, כמו שהשחיתו דרכם במים רותחים. שנפרע מהם דין כנגד דין, מידה כנגד מידה. כמ"ש, נבקעו כל מעיינות תהום רבה, זה מים תחתונים. וכתוב, וארובות השמיים נפתחו, זה מים עליונים, הרי שלקו ע"י מים עליונים ותחתונים.

("כי לימים עוד שִבעה", נוח)

הכוכבים

385. על מה מרמזים כוכבי השרביט? אלו כוכבי השרביט ידועים, כי הקב"ה ברא כל אלו כוכבי רקיע גדולים וקטנים, וכולם מודים ומשבחים להקב"ה. וכשמגיע זמנם לשבח, קורא אותם הקב"ה בשם. כמ"ש, לכולם בשם יקרא. ואז רצים ומושיטים שרביט של אור, ללכת לשבח לאדונם באותו המקום שנספרו. כמ"ש, שׂאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אלה.

כל המדרגות הנמצאות בג"ר נקראות כוכבים, או כוכבי שמיים. ואי אפשר להמשיך מהם הארת חכמה, המכונה מספר וחשבון, מלמעלה למטה. כמ"ש, הבט נא השמיימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם.

אמנם הקב"ה בעצמו מגלה בהם במקומם מספר וחשבון, הארת החכמה, אלא שמאירים מלמטה למעלה. וכתוב, מונה מספר לכוכבים, כי הקב"ה בעצמו מונה מספר. לכולם בשם יקרא, כי שֵם הוא השגה. כי מה שאין משיגים, אין קוראים בשם.

ובעת שהקב"ה מקבץ אותם לגלוֹת בהם המספר, אז מרוב האור הם מחזירים או"ח מלמטה למעלה, הנבחן כמו שרביט. ועליהם מרמזים בארץ כוכבי השרביט.

("הנשר", פינחס)

פולחן השמש

7. כשהאיר פני המזרח, כל אלו בני המזרח, של הָרי האור, משתחווים לאור שמאיר במקום השמש, מטרם שיצא על פני הארץ, ועובדים אליו. כי אחר שיוצא השמש, כמה הם שעובדים לשמש. ואלו הם העובדים לאור זה של הארת השחר, וקוראים לאור הזה, אלוהים של המרגלית המאירה. והשבועה שלהם היא באלוהים של המרגלית המאירה.

8. האם העבודה הזו היא בחינם? הרי מימים עתיקים, הראשונים ידעו חכמה, בזמן שהשמש מאיר, מטרם שיוצא על פני הארץ, שאז הממונה ההוא שמופקד על השמש יוצא, ואותיות קדושות של השם העליון הקדוש רשומות על ראשו. ובכוח אלו האותיות הוא פותח כל חלונות השמיים, ומכה בהם, ועובר. והממונה ההוא נכנס לתוך הזוהר ההוא, המאיר סביב השמש מטרם שיוצא, ונמצא שם עד שיוצא השמש ומתפשט בעולם.

9. והממונה מופקד על זהב ועל מרגליות אדומות. והם עובדים לאותה הצורה, אשר בתוך אור השמש, שהוא הממונה, ובנקודות ובסימנים, שירשו מראשונים מימים קדמונים, הולכים ויודעים נקודות השמש, למצוא מקומות הזהב והמרגליות. עד מתי יהיו עבודות מרובות אלו בעולם? הרי שקר אין לו עמודים לסמוך עליהם להתקיים.

("פולחן השמש", כי תישא)

עיניו של האדם

341. עיניו של האדם, מראֵה העולם נראה בהן. וכן, כל הצבעים מסובבים בהן. והצבע הלבן שבהן הוא כמו ים אוקיינוס הגדול, הסובב את העולם מכל הצדדים. הצבע האחר שבהן, הוא כמו היבשה שהוציאו המים. וכמו שהיבשה עומדת בין המים, כך הצבע הזה עומד בין מים, בתוך הצבע הלבן, הרומזת על מי אוקיינוס.

342. הצבע האחר השלישי הוא באמצע העין. זהו ירושלים, שהיא אמצע העולם. צבע רביעי שבעין, שם כוח הראייה שבכל העין, השחור שבעין. ונקרא בת עין, שבבת העין ההיא נראה הפרצוף. ומראֶה היקר מכל, הציון, הנקודה האמצעית מכל, המראֶה של כל העולם נראה שם. ושם השכינה שורה, שהיא היופי של כל ומראֶה של כל. ועין זו היא ירושת העולם.

("וַישתַחוּ ישראל על ראש המיטה", ויחי)

אדם - עולם קטן

330. כמה גדולים הם מעשיו של הקב"ה.

כי האומנות והציור של האדם הוא כמו אומנות וציור של העולם. כלומר, שהאדם כולל בתוכו כל מעשה העולם, ונקרא עולם קטן.

("כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור מבלעדי אלקינו", לך לך)