דבקות של רצון הכוהנים והלוויים וישראל עד היכן עולה?
[אתדבקותא דרעותא, עד היכן סלקא]
11. קשר הכול נקשר בקודש הקודשים, בבינה, להאיר. הדבקות של רצון הכוהנים והלוויים וישראל, עד היכן עולה?
12. הדבקות שלהם עולה עד א"ס. כי כל קשר וייחוד ושלמות הוא לגנוז בצניעות, שאינה מושגת ולא נודעת, אשר רצון כל הרצונות בה. א"ס אינו עומד להיוודע, ולא לעשות סוף, ולא לעשות ראש. ולא כמו אַין, כתר, הראשון, שהוציא ראש וסוף.
ראש היא הנקודה העליונה, ראש הכול הסתום, העומדת בתוך המחשבה, חכמה, הנקראת ראשית. והחכמה נאצלה מהכתר, שנקרא אין. ועושה סוף, שהוא המלכות, הנקראת סוף דבר. אבל בא"ס לא נמצא סוף.
13. אין רצונות, ואין אורות, ואין נרות בא"ס. כל אלו האורות והנרות שבאצילות תלויים בא"ס, שיתקיימו בהם, אבל אינם עומדים להשגה. מי שידוע ואינו ידוע, שאפשר לדבר בו מבחינת ידיעה, אין הוא אלא רצון עליון סתום, הנקרא אין, כתר. אבל בא"ס לא שייכת ידיעה כלל.
14. וכשהנקודה העליונה, חכמה, ועוה"ב, בינה, מתעלים בהארתם, אינם יודעים אלא רק ריח, ו"ק דחכמה, ולא ג"ר דחכמה, כמי שמריח בריח ומתבשם. ואין זו בחינת נחת, הנקראת ניחוח. שהרי כתוב, ולא אריח ברֵיח ניחוחַכם. הרי שריח וניחוח הם שני דברים. כי ריח ניחוח פירושו ריח של הרצון, כלומר, כל אלו הרצונות של תפילה, ורצון השירה, ורצון הכוהן, שכולם הם עניין אדם. אז נעשו כולם רצון אחד, וההוא נקרא ניחוח, רצון. אז הכול נקשר ומאיר יחד כראוי.
15. וע"כ ניתן צד האחר הזה ביד הכוהן, כמ"ש, צו את אהרון ואת בניו לאמור, זאת תורת העולָה. שאין צו אלא עבודה זרה, ס"א. וכאן ניתן לו לשרוף את המחשבה הרעה ההיא, ולהעביר אותה מהקדושה ברצון הזה שעולה למעלה. ובעשן הזה, ובחֲלָבים הנשרפים, כדי שיעברו מהקודש.
והצו ההוא, הס"א, עומד ברשותם להפריד אותו מהקודש ע"י הקורבן הזה. והרי כתוב, צו את בני ישראל, איך אפשר לפרש שצו הוא הס"א? הס"א עומד ברשותם, שכל זמן שישראל עושים רצונו של אדונם, אין הס"א יכול לשלוט עליהם.
16. צו את אהרון, בא לעטר רוח הקודש הזה למעלה למעלה, ולהפריד את רוח הטומאה להוריד אותה למטה למטה, מישראל ברצון ובתפילה, ומכוהנים במעשה הקרבת הקורבן, כל אחד כראוי לו.
17. והפסוק הזה מוכיח עליהם, שכתוב, צו את אהרון ואת בניו לאמור. צו זהו עבודה זרה, רוח הטומאה. לאמור, זו אישה, הנקראת יִראת ה', המלכות. משום זה הכול כתוב לעטר את המלכות, ולהוריד הס"א. והכוהן עומד לתקן את הכול, כמ"ש, אדם ובהמה תושיע ה'.