הניצנים נראו בארץ

42. הניצנים נראו בארץ, וקול התור נשמע בארצנו. כתוב, נראו בארץ. מהו שכתוב עוד, נשמע בארצנו, הלוא היה די לכתוב ארץ פעם אחת? אלא הניצנים אלו הן הנטיעות שעקר אותן הקב"ה ושתל אותן במקום אחר, וגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.

כי תחילה נברא העולם במדה"ד, במלכות שהיא מדה"ד. ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים, כי ז"א ומלכות דמדה"ד אינם ראויים לקבל שום אור מחמת הצמצום הרוכב עליהם, שיתף עימה מדה"ר, שהעלה המלכות לבינה, ונמתקה במדה"ר. ואז נעשים ראויים לקבל המוחין מבינה. הניצנים אלו הן הנטיעות, ז"א ומלכות, שעקר אותן הקב"ה ממקום המלכות דמדה"ד, ושתל אותן במקום אחר, בבינה, ואז גדלו ועשו פירות, וגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.

43. נראו בארץ. כי הארץ, מלכות, התברכה מז"א ומבינה. וזוהי הארץ הקדושה, ארץ עליונה. עת הזמיר הגיע, הגיע הזמן לעקור ממשלתם של שרי העמים, שלא ישלטו על ישראל. כלומר בשעה שהוקם המשכן.

44. וקול התור נשמע בארצנו. בארץ שלמטה, שיָרשו ישראל ע"י יהושוע. קול התור זהו התייר הגדול, מראה הדרך, ז"א, שנקרא תורה, שהזדווג עם המלכות. כשבנה שלמה ביהמ"ק למטה, ואז התעטר הקב"ה בעטרותיו, מוחין דג"ר מאמא, המכונים עטרות, כחתן בכלה. כמ"ש, צְאֶנה וראֶינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו.

45. קול התור, היא תשבע"פ, מלכות. תושב"כ, ז"א, נקראת תורה סתם. תשבע"פ נקראת תור, כמו שאומרים וַיִקֶר, במקום ויקרא. שויקרא, היא שלמות, ואילו ויקר, אינו כן. אף תורה, היא שלמות, כלומר, ז"א. ותור היא המלכות, שאינה שלֵמה כמוהו.

46. כשירדה השכינה אל המשכן, כתוב, כַּ_ת משה, חסר ו'. כי היא הכַּלה של משה, כי משה ז"א. כלת משה זוהי כנ"י, המלכות, והכול דבר אחד, ולמלך העליון אמר אותו. כלומר, שמשה הוא המלך העליון, ז"א.

כיוון שהוקם המשכן, עמד משה בחוץ, אמר, לא ראוי להיכנס אלא ברשות. מיד, ויקרא אל משה. ויקרא, היא זו שהבית ברשות שלה, הכלה, המלכות. וידבר ה' אליו, אותו שנקרא קול, ז"א, אותו שמשה אחוז בו. כי משה הוא מרכבה לז"א.