האידרא זוטא קדישא

ט' תיקוני דיקנא דז"א

165. באלו מנחות הבשמים, בשני תפוחי הפנים, מתחיל הזקָן להיראות מתחילת האוזניים, ויורד ועולה במנחת הבשמים, בפָּנים. שערות שחורות של הדיקנא, בתיקון נאה ויפה, כגיבור אמיץ ונאה. השֶׁמן החשוב של דיקנא העליונה דעתיקא, נראה ומאיר בדיקנא זו דז"א.

השערות הן פרצוף שלם, שנחלק מסיבת עליית המלכות לבינה, לכו"ח, שהן שערות ראש, ולבינה ולתו"מ, שהן שערות דיקנא. פרסא, אלכסון שבאוזניים, מחלקת אותן. ומתחיל הזקן להיראות מתחילת האוזניים, ששם הפרסא מחמת עליית המלכות לבינה, שהוציאה בינה ותו"מ דשערות מחוץ לראש, לבחינת שערות דיקנא. והן שחורות, מטעם שכלולה בהן המלכות דמדה"ד.

שערות שחורות של הדיקנא, בתיקון נאה ויפה, כגיבור אמיץ ונאה, כי להיותו קו אמצעי, שכל גבורתו לייחד הימין והשמאל בכוח המסך דחיריק, הכלול ממלכות דמדה"ד, שהיא גוון שחור, ע"כ שערותיו שחורות.

166. היופי של דיקנא נמצא בתשעה תיקונים. וכשהשמן החשוב של י"ג (13) מעיינות הדיקנא דעתיקא קדישא, מאיר בדיקנא דז"א, נמצאים ביחד כ"ב (22) תיקונים. ואז כולם מתברכים למעלה ולמטה. וישראל סבא, ז"א, מתברך בזה. כמ"ש, בךָ יברך ישראל, כלומר, עם כ"ב תיקונים יברך ז"א, ישראל.

כל התיקונים של דיקנא זו התבארו באידרא קדישא, שכולם נתקנו מהתיקונים דעתיקא קדישא. וכאן אני רוצה לגלות מה שלא נגלה שם, כדי להיכנס בלי בושה לעוה"ב.

167. שישה תיקונים הם ונקראים תשעה. התיקון הראשון, הוא שניצוץ הנר הקשה, יצא ובטש תחת שערות ראש מתחת לקווצות שעל האוזניים, ויורד מלפני הפתח שבאוזניים עד ראש הפה. הנה תיקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא, אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא, שממנו תלוי מעיין החכמה.

כשאמא נמשכת ונכללת באוירא דכיא, לוקחת אמא אותו הלבן. וניצוץ הנר הקשה נכנס באוירא דכיא ונכלל בה. ואח"כ יצא. והתאחדו זה בזה, שבטש בקווצות השיער שעל האוזניים, ושני הדינים התאחדו זה בזה, ונעשו תיקון ראשון.

ז"א הוא תמיד בו"ק שהם חג"ת נה"י. אפילו בגדלות כשקונה חב"ד, אין זה חב"ד ממש, אלא חג"ת שהתעלו ונעשו חב"ד. הדיקנא יוצא רק בגדלות, כשכבר יש לו חב"ד. ע"כ יש גם בדיקנא ט' תיקונים, כנגד חב"ד חג"ת נה"י. וכשמדייקים אין שָׁם חב"ד, אלא חג"ת נה"י בלבד, כי החג"ת נעשו לו חב"ד ויוצאים נה"י חדשים. ולכן שישה תיקונים הם, חג"ת נה"י. ונקראים תשעה, מטעם שחג"ת נעשו בגדלות לחב"ד. אבל עיקרו שישה.

שערות ראש ודיקנא הן פרצוף אחד, שנחלק מסיבת עליית המלכות לבינה, שכו"ח דשערות נעשו לשערות ראש, ובינה ותו"מ דשערות יצאו מהראש ונעשו לשערות דיקנא, אבל אינן יוצאות שתיהן יחד בעת הקטנות, אלא שערות ראש יוצאות בקטנות, ושערות דיקנא בגדלות.

כי בקטנות, שאין בז"א אלא כו"ח, באורות דרוח נפש, מחמת שבינה ותו"מ דכללות ירדו לבריאה, הנה אותו הדבר נעשה בכל ספירה ומדרגה פרטית דז"א. כי כל מדרגה פרטית דז"א כלולה מע"ס, ואין בה בקטנות אלא רק כו"ח, ובינה ותו"מ נפלו משם.

ולפיכך במדרגת ע"ס דשערות, אין בקטנות שלהן אלא כו"ח דשערות, שהן שערות ראש, אבל בינה ותו"מ דשערות אין שם. אלא בגדלות, כשנשלמו בינה ותו"מ דכללות ז"א, נשלמו עימהם בינה ותו"מ של כל מדרגה פרטית, ולפיכך נשלמו ויצאו אז גם בינה ותו"מ דשערות לבחינת דיקנא דז"א.

והנה תיקון ראשון דדיקנא, השערות הקצרות שמתחת לפאתי הראש עד השפה העליונה, הוא דין קשה ההולך ומתמתק ביתר התיקונים. כיוון שצמיחת שערות היא בגדלות, כשכבר יש כל המוחין בפרצוף מיוחדים זה בזה בבחינת הרחמים, איך אפשר שיתחיל אז לצמוח לו שערות דיקנא, שהן דינים? וכיוון שכל התיקונים דדיקנא דז"א נמשכים מדיקנא דעתיקא קדישא, א"כ איך יוצא משם התיקון הראשון שהוא דין?

אלא תיקון זה אינו נמצא מעתיקא קדישא, כי עתיקא כולו רחמים, והתיקון הראשון הוא דין. אלא כשנמשך המזל דעתיקא קדישא, שממנו תלוי מעיין החכמה, אבא עילאה, הנקרא חכמה ואוירא דכיא, שנמשך ממזלא דעתיקא קדישא, כי או"א עילאין תלויים במזל. וכשאמא, בינה, שחזרה לחכמה, שבה ניצוץ הנר הקשה, נמשכת ונכללת באוירא דכיא דאבא עילאה, חכמה דימין, חסדים, אז לוקחת אמא אותו הלבן, החסד מאבא, וניצוץ הנר הקשה שבה נכנס בתוך החסד. והם המאירים במוחין דז"א, כשהדין דאמא נכלל כולו בחסד דאבא באוירא דכיא שלו.

ואח"כ, כדי להוציא הדיקנא, יצא ניצוץ הנר הקשה של אמא מתוך אוירא דכיא של אבא, ונחלק ממנו, והתאחדו זה בזה. הניצוץ של אמא מתאחד בקווצות שעל האוזניים, פאתי הראש, ששם המלכות דמדה"ד שעלתה לבינה, והוכפלו הדינים, שהדינים דשמאל דאמא, ניצוץ הנר הקשה, התחברו עם הדינים דמלכות שבפאתי הראש דז"א, ומשני הדינים נעשה התיקון הראשון. ובזה מיושב, שאע"פ שהמוחין כבר מתוקנים, מ"מ יצא הדין ונפרד מהם, לתקן הדיקנא. וע"כ הוא דין קשה.

168. וכשצריך להשפיע חסד או להשפיע דינים, עולה זה על זה, ומתכסה אחד מלפני חברו. כלומר, כשצריך להשפיע דינים, מתכסה החסד שבדיקנא, ושולט הדין. וכשצריך להשפיע חסד, מתכסה הדין שבדיקנא ושולט החסד.

ומשום זה הכול צריך. הן הנהגת החסד, והן הנהגת הדין. אחד לעשות נקמות בשונאי ישראל, ואחד לרחם על ישראל. ועל זה חשק דוד המלך לדיקנא זה, שט' תיקונים אמר דוד בכתוב, מן המֵצַר קראתי יה.

169. בדיקנא זו נמצאים ט' תיקונים, שהם שש ריבוא (60,000) שערות, כנגד חג"ת נה"י, התלויות בהם ומתפשטות בהארתם בכל הגוף, כלומר בו"ק הנקראים גוף. ואלו שישה תיקונים תלויים בשערות שמתחת למנחת הבשמים, מתחת לפנים. שלושה תיקונים מצד זה של הפנים, ושלושה תיקונים מצד זה של הפנים. חכמה חסד נצח בימין, בינה גבורה הוד בשמאל.

ובכבודו של הדיקנא, בחלק הדיקנא הנראה ביותר ומייפה את הפנים, תלויים ג' אחרים. אחד למעלה בשערות שעל השפתיים, ושניים בשערות התלויות עד הטבור, בשטח העליון של כל הדיקנא הנראה לעיניים, ובשטח התחתון של הדיקנא הסמוך לגוף.

ואלו שלושה תיקונים הם כנגד ג"ס דקו האמצעי, דעת ת"ת יסוד. קו האמצעי, דעת ת"ת יסוד, הוא עיקר הדיקנא, מטעם שכלולים בתוכו ב' הקווים ימין ושמאל, חכמה חסד נצח, ובינה גבורה הוד. וכל אלו השישה, ג' מכאן וג' מכאן, כולם נמשכים ותלויים בשערות התלויות האלו, ומתפשטים בכל הגוף.

170. ומשום שאלו השלושה, דעת ת"ת יסוד, הם בכבודו של הדיקנא יותר מכולם, כי הם המקשטים ומייפים את הפנים, כתוב בהם השם הקדוש. כמ"ש, מן המצר קראתי יה, עָנָני במרחב יה, הוי"ה לי לא אִירָא.

ומה שהתבאר באידרא רבא, מן המצר קראתי יה, שהוא התיקון הראשון, ממקום שהדיקנא מתחיל להתפשט, שהוא מקום צר, שהשערות תופסות מקום צר ולא מקום רחב, מלפני האוזניים, ויפה הוא. שע"כ נקרא, מן המצר, מפני שהמקום צר. וכאן נאמר, שהוא השערות שעל השפתיים.

171. ותחילת הדיקנא היא מחסד עליון. וכאן נאמר שמתחיל בחכמה. וכן שהם בדרך ג' קווים, חכמה חסד נצח, בינה גבורה הוד, דעת ת"ת יסוד. כך הדיקנא מתחיל לצאת, וט' תיקונים נמשכים ותלויים בדיקנא ומלפני האוזניים, אבל הקיום שלהם אינו מתקיים כך, אלא בג' קווים.

172. וכשהעולם צריך לרחמים, מתגלה המזל הקדוש, הדיקנא דא"א, ואז, כל אלו התיקונים שבדיקנא המכובד דז"א, כולם נמצאים ברחמים. וכשצריך לדין, אז נראה הדין, ואז עושים נקמות בשונאי ישראל, באותם שמצערים לישראל.

כל כבוד הדיקנא הוא בשערות התלויות, בשטחי הדיקנא הנראים לעין, משום שהכול תלוי בהם, כי הוא קו האמצעי דעת ת"ת יסוד, שכולל כל הדיקנא.

173. כל השערות של הדיקנא דז"א קשות וחזקות, משום שכולן כופות את הדינים, בשעה שנגלה המזל הקדוש. וכשרוצה לעשות מלחמה, נראה ע"י דיקנא זה, כגיבור אמיץ בעל ניצחון מלחמה. ואז מורט מי שמורט, וּמְגַבֵּחַ מי שמגבח.

השערות רומזות על דינים, והעברת הדינים היא העברת השערות. והעברת השיער מאחור נקרא מורט, והעברת השיער כלפי פניו נקרא מגבח.

174. אלו ט' תיקונים אמר אותם משה פעם שנייה, כשהיה צריך להחזיר אותם כולם לרחמים. כי אע"פ שלא אמר עתה י"ג תיקונים, הנה בכוונה תלוי הדבר, כי לא ייכנס להזכיר באלו התיקונים דז"א, שאינם רחמים גמורים, אלא היה מתכוון במזלא, בי"ג תיקוני דיקנא דא"א, והזכיר אותו, כמ"ש, ועתה יגדל נא כוח ה'. כוח ה', זהו המזל הקדוש, הסתום מכל סתום, הדיקנא דא"א. הכוח ואור שבדיקנא דז"א תלוי ממזל.

וכיוון שאמר משה ט' התיקונים דז"א, והזכיר המזל, שנקרא כוח ה', והתכוון בו להמשיך מי"ג תיקוני דיקנא דא"א לט' דז"א, אמר אז אלו ט' תיקונים התלויים בז"א, כדי שיאירו כולם ע"י המשכת י"ג דא"א, ולא יימצא שום דין, כי י"ג דא"א הם רחמים גמורים. וע"כ הכול תלוי במזל, הדיקנא דא"א.

ובפעם הראשונה, אחר מעשה העגל, הזכיר י"ג מידות, שהן נמשכות מא"א לז"א. כי כשז"א עולה לד' תיקוני דיקנא דא"א התחתונים, אז יש לו י"ג תיקוני דיקנא. ואלו י"ג תיקונים דז"א הזכיר שם. אלא כאן הזכיר ט' המידות הרגילות, והיה צריך להזכיר כוח ה', לכוון במזלא. ושם שהזכיר י"ג, לא היה צריך להזכיר כוח ה'. כי מספר י"ג אינו אלא בא"א.

175. דיקנא זה, כשהשערות מתחילות להתעורר, נראה כגיבור אמיץ, כגיבור בעל ניצחון במלחמות, לנקום באויבי ישראל. בדיקנא זה נמשך שֶׁמן משחת קודש מעתיקא קדישא הסתום. כמ"ש, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקָן זְקן אהרון, שהוא הדיקנא דז"א.