שתי טיפות מרגליות על הזקן
[ב' טפי מרגליות על הזקן]
20. בא אהרון ושָׁנה לו שיעורו, כלומר, שהוריד על זקנו הארה, שתי טיפות מרגליות, שירדו על זקן אהרון, והאירו הארה גדולה, הארת חכמה. רמז לתושב"כ ולתשבע"פ, ז"א ומלכות, ימין ושמאל, שהתחברו בזקנו.
ע"י המסכים, המכונים שערות דיקנא, קו האמצעי, מתחברים ימין ושמאל, ז"א ומלכות. ומייחודם קיבל שתי טיפות, אחת מז"א ואחת ממלכות. והחיבור שלהם תלוי במזל העליון, דיקנא דא"א, כי במסכים, המכונים שערות דיקנא דא"א, שורש הייחוד של ג' קווים לגלות החכמה.
21. ואז, כמ"ש, מה טוב ומה נעים. טוב, זה תושב"כ, וזהו צדיק, יסוד דז"א. נעים, זה זמירות ישראל, מלכות, הנקראת נעים, בעת ששורה עליה נועם שלמעלה של העוה"ב, בינה. והכול ע"י אהרון, שחיבר ז"א ומלכות יחד ע"י קורבן.
22. ועל זה כתוב עליו, בריתי הייתה איתו, החיים והשלום ואֶתְנֵם לו מורא ויִירָאֵני. בריתי, המלכה שלי, המלכות, שהייתה עם אהרון. החיים, של אמא עילאה, בינה. והשלום, זהו שר שלום, יסוד דז"א, שנקרא שלום.
23. ואתנם לו מורא וייראני. ואתנם לו, נתתי לו אלו המדרגות, לחבר אותן שתי טיפות מרגליות אלו. וכשהעביר מוֹרָה על זקנו, כשהיה גוזז זקנו, כמ"ש, ומורה לא יעלה על ראשו. וייראני, שהיה ירא, אולי מָעל באותו השמן שנמשך לו משמיים עליונים, הנקראים שֵׁם, בינה, שנמשך משָׁם שֶׁמן הטוב. וע"כ כתוב, ומִפני שְׁמִי ניחַת הוא.
המסכים, המייחדים ז"א ומלכות, נקראים שערות דיקנא. ושיעור ההארה, שהתחתון גורם לעליון, זוכה בו גם התחתון. וע"כ, כיוון ששערות דיקנא גרמו ייחוד ז"א ומלכות, קיבלו גם הם שתי הארות מהם, המכונים שתי טיפות מרגליות, טיפה אחת מז"א וטיפה אחת ממלכות.
גילוח השערות הוא ביטול הדינים והמסכים ההם, המכונים שערות. ואם מבטל השערות, נמצא מבטל זיווג ז"א ומלכות, שהתייחדו על ידיהם.
שתי טיפות מרגליות, רמז לתושב"כ ולתשבע"פ, ז"א ומלכות, שהתחברו בזקנו של אהרון. כי ע"י שערות הדיקנא, שהם מסכים ודינים, נעשה זיווג ז"א ומלכות, כי הם דינים של ג' זריעות, חולם שורוק חיריק, המוציאים ג' הקווים, להשפיע אל המלכות. וכיוון שגרמו ייחוד ז"א ומלכות, זכו השערות לקבל מהם שתי טיפות מרגליות.
ועל זה כתוב, בריתי הייתה איתו, החיים והשלום ואֶתְנֵם לו מורא ויִירָאֵני. בריתי, המלכה שלי, המלכות, שהייתה עם אהרון. החיים, של אמא עילאה, בינה. והשלום, זהו שר שלום, יסוד דז"א, שנקרא שלום. ועם שערות דיקנא דז"א התייחדו יסוד ומלכות והמשיכו החיים מאמא עילאה, בינה.
ואתנם לו, שניתנו לו אותן המדרגות, מלכות ויסוד דז"א, כדי שיחבר אותם ע"י המסכים דשערות דיקנא שלו. והם שתי טיפות מרגליות שנתתי לו, בשכרו.
וכשהעביר מורה על זקנו, כשהיה גוזז זקנו, בשעה שהזדכך וביטל המסכים, השערות, שאז התבטלה הארת הייחוד של ז"א ומלכות, ושתי טיפות המרגליות הסתלקו לשורשן, ע"כ היה ירא, אולי מָעל באותו השמן שנמשך לו משמיים עליונים, בינה, הנקראים שֵׁם, כי נפסקו הטיפות והסתלקו ממנו. וע"כ כתוב, ומפני שמי ניחת הוא, שהיה ירא ומפחד מחמת שהפסיק השמן משמיים.
24. והוא, כמ"ש, בשלום ובמישור הלך איתי. שחיבר שלום במישור. מישור, כמ"ש, צדיק וישר הוא. ישר, מלכות. שלום, יסוד. וחיבר אותם יחד. ואז, כמ"ש, ורבּים השיב מעוון, ע"י הקורבנות שהקריב לפני המלך. ואז ניתַן השלום במישור.
ובחיבור שלום במישור, תלוי עניין הקורבן שמסר הקב"ה לאהרון. והמלכות נקראת מישור, משום שהמשיך תורה, ז"א, הנקרא ישר, ואור לעולם התחתון, למלכות.
ז"א, קו האמצעי, נקרא ישר, משום שאינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, אלא באמצע בין שניהם. וכשמלכות מקבלת האור מקו האמצעי, הנקרא ישר, נקראת מישור.