אִם עולָה קורבנו – ב'

117. אִם עולָה קורבנו מן הבקר. מהו השינוי, אם מביא מן הבקר לעולה, או, ומן הצאן לעולה, או, ומן העוף לעולה? במה הם שונים זה מזה, שהרי מהכול נעשה עולה? אלא מי שמשיג ידו לזה, מקריב מהבקר. ואם אינו יכול, מביא מהצאן. ואם גם זה אינו יכול, מביא מהעוף. כי כתוב, ואִם דל הוא ואין ידו מַשֶׂגֶת. כי הקב"ה אינו מעמיס על האדם ביותר בדבר שאינו יכול.

118. כמו שהיה החטא כך הוא מקריב. העשיר, שלפעמים ליבו גבוה עליו, היה מקריב שור, משום שליבו ראוי יותר לחטוא לפני אדונו. בינוני, מקריב מהצאן, משום שרוחו אינו גבוה כל כך לחטוא. עני, שליבו אינו גבוה עליו, ורוחו שפל מכולם, מקריב מהקל שבכולם, מהעוף. ונודעים הקורבנות של כולם, כל אחד בפני עצמו. והקב"ה דן דינו של כל אחד ואחד במשקל ישר.

119. על ג' חטאי העולם, תרומה מַעשֵׂר וחַלָה, שאינם מפרישים, בא רעב לעולם. וכל החטאים האלו אינם נמצאים אלא בעשירים, משום שליבם גבוה עליהם, ואינם נמצאים בעניים. ומה הדין, שהקב"ה ממית את העניים, ומשאיר את העשירים? הרי רק העניים מתים מרעב ולא העשירים. ומעתה יוסיפו העשירים לחטוא לפניו, כיוון שאינם נפגעים.

אלא שכשרוצה הקב"ה להיפרע מהרשעים ולאבד אותם מהעולם, אז נותן להם שלום בעוה"ז, וממלא להם הכול.

120. כל בני העולם אינם נמצאים קרובים אל המלך העליון, כמו אלו הכלים שהוא משתמש בהם. והם, כמ"ש, לב נִשבר ונִדכֶּה אלקים לא תבזה. וכתוב, ואֶת דַכָּא ושְׁפל רוח. אלו הם כלי המלך. וכשנמצאת בצוֹרת בעולם, ורעב, והדין מתחזק על העניים, אז הם בוכים וצועקים לפני המלך, והקב"ה מקרב אותם יותר מכל אדם. כמ"ש, כי לא בָזָה ולא שיקַַץ עֱנוּת עני. ואז הקב"ה פוקד, על מה בא הרעב לעולם. אוי להם לאלו הרשעים שגרמו את זה.

121. כשמתעורר המלך להשגיח בעולם, על קול צעקתם של העניים, הרחמן יצילנו מהם ומעלבונם, אז כתוב, שָׁמוֹע אשמע צעקתו. שמוע אשמע, כתוב פעמיים. אחד, הוא להשגיח בקולם. ואחד, הוא להיפרע מאלו שגרמו להם את זה. כמ"ש, ושמעתי כי חנוּן אני וחרה אפי. וע"כ, בשעה שהרעב נמצא בעולם, אוי להם לאלו העשירים הרשעים מחמת קול צעקתם של העניים לפני הקב"ה.

122. הקורבן של העני קל מכולם, משום שליבו שבור, ואע"פ שחושב לחטוא, עובר ממנו החטא, כי די לו בצערו ובצער בני ביתו. וע"כ כל קורבן בפני עצמו ידועים כולם אל הכוהן.

123. מעשה היה באותו עשיר, שהקריב לפני הכוהן שתי יונים. כשראה אותו הכוהן, אמר לו, הקורבן הזה אינו שלך. בא לביתו והיה עצוב. אמרו לו אחיו, למה אתה עצוב? אמר להם, הכוהן לא הקריב את הקורבן שלי. אמרו לו, ומהו הקורבן? אמר להם, שתי יונים. אמרו לו, והרי זה מהעני הוא, ואינו שלך. אלא הקְרֵב קורבנך. אמר להם, מהו? אמרו לו, פר אחד.

124. אמר להם, ומה כל כך חמורה מחשבת החטא, שצריכים להקריב עליה פר אחד לעולה? נודר אני, שלא אעלה עוד על לבי מחשבה של חטא. משם והלאה מה עשה? כל היום עסק בסחורה, ובלילה היה ישן, וכשהקיץ משנתו, היה קורא לאחיו, ולימדו אותו דברי תורה. והיה לומד עד שעלה אור היום, ונמצא יודע ללמוד תורה. והיו קוראים לו, יהודה האחר. יום אחד פגש אותו רבי ייסא סָבָא, והיה מחלק רכושו חציו לעניים וחציו לסחורה על הים ע"י אנשים יורדי ים. והיה יושב ועוסק בתורה.

125. אמר היהודי האחר, כתוב, ויאמר שאוּל אל הקֵיני, לכו סורו רדו מתוך עמלקי. מיהו קיני? אלו הם בני יתרו חותן משה, שעשו קן במדבר, כדרור הזה, כמ"ש, ודרור קן לה, כדי לעסוק בתורה. כי התורה אינה צריכה תענוגים, ולא סחורה, אלא לעמול בה ימים ולילות. ומשום זה נסעו למדבר, מהעונג שביריחו, כמ"ש, ובנֵי קיני עלו מעיר התמרים.

126. ואתה עשית חסד עם כל ישראל, משום שהיה מהנה את משה בביתו, ומשה היה כלל כל ישראל. ועוד משום שהוסיף פרשה אחת יתֵרה בתורה, בזה עשה חסד עם כל ישראל.

127. למה בא דבר זה במלחמת עמלק? כשיצאו ישראל ממצרים, לא היה מכל אוה"ע, מי שיתחבר אל ישראל ויקטרג עליהם, אלא עמלק. והוא עשה רע לישראל וערך עימהם מלחמה. ואתה, הקיני, הקדמת להם שלום ועשית חסד עם כולם. ומשום זה אין אתה ראוי להתחבר עם עמלק.

128. ולא עוד, אלא כתוב ביתרו, וייקח יתרו חותן משה עולָה וזבחים לאלקים. שהוא הקריב קורבן להקב"ה ובא להתגייר. מלמדנו הכתוב, שקורבנו היה חשוב לפני הקב"ה. ומשום שהוא הקריב קורבן לפני הקב"ה, כתוב, ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים. לפני האלקים הוא בדיוק. מכאן, שכל מי שמקריב קורבן ברצון הלב, הקב"ה מזדמן כנגדו.

129. קורבנו של העני חשוב לפני הקב"ה. כי הוא מקריב לפניו ב' קורבנות: אחד חֶלבו ודמו, ואחד הקורבן שמקריב, שהרי אין לו לאכול, והוא מביא קורבן. ע"כ התמעטו מחמת זה חלבו ודמו. קורבן העני קל מכולם, ב' תורים או ב' בני יונה. ואם לא, מביא מעט קמח ומתכפר בו. ובשעה ההיא מכריזים ואומרים, כי לא בָזָה ולא שִׁיקַַץ עֱנוּת עני, משום שקורבן עני משובח מכל.

והרי קורבן העני שרציתי להביא, גרם לי להיות בחלקו של הקב"ה, גרם לי להיות בחלקה של התורה. משום זה חילקתי כל רכושי לעניים. כי קורבנם גרמו לי כל כך.

130. כמו שהעני מרתיח חֶלבו ודמו, כך הקמח שהביא, מרתיחים אותו בשמן טוב. וכאן לומדים, שאפילו כל אדם מקריב מנחה זו על המחבת ומִנְחת מַרְחֶשֶׁת. משום, שכמו שהחטא מרתיח חלבו ודמו באש היצה"ר, וכל איבריו מרתיחים באש, כך הקורבן הזה, כי עיקר הקורבן כעין החטא. ולהקריב לפני הקב"ה רצון ליבו ורוחו ונפשו, שזה חביב עליו יותר מכל.

131. אשרי חלקם של הצדיקים, שמקריבים בכל יום לפני הקב"ה את עצמם ואת נפשם. ואני רוצה להקריב הקורבן הזה, כי זה רוצה הקב"ה מהאדם בעוה"ז. ועכ"ז קורבן ממש משובח יותר, משום שעל ידו מתברכים כל העולמות.