237. ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, והוא כוהן לאל עליון. כשעלה ברצונו של הקב"ה, בינה, לברוא העולם, ז"א, הוציא להבה אחת של הניצוץ הקשה, ונשב רוח ברוח, וחשכה הלהבה, וגם שורפת. והוציא מתוך צדדי התהום טיפה אחת, וחיבר אותם כאחד, הטיפה עם הלהבה. וברא בהם את העולם, ז"א.
נודע, שבעת שהבינה משפיעה ו"ק לזו"ן, היא צריכה אז להתמעט בעצמה לו"ק. שאז מורידה ג' אותיות אל"ה דאלקים אל זו"ן, והיא עצמה נשארת בב' אותיות מ"י דאלקים, שהם ו"ק בלי ראש. ואז משפיעה ו"ק לזו"ן. וכשרוצה להשפיע ג"ר לזו"ן, היא מעלה אל"ה מזו"ן ומחזירה אותם למדרגתה. והזו"ן עולים עימהם.
ואז יוצא קו שמאל בבינה. ונעשו חמש אותיות אלקים סתומות בשם, מטעם חיסרון של חסדים. ונעשתה מחלוקת בין ב' הקווים ימין ושמאל דבינה. ואז נעשה ז"א מ"ן אליה עם המסך דחיריק. שמצד אחד ממעט כוחו של קו שמאל, ומצד השני הוא מרבה חסדים. ואז מכריע ביניהם ומייחד אותם זה בזה.
ואחר שז"א השלים ג' הקווים בבינה, זוכה גם הוא באותם ג' הקווים. כי כל השיעור שתחתון גורם בעליון, זוכה בו גם התחתון. הזוהר מבאר כאן השפעת מוחין דג"ר אל הזו"ן, שהוא ג"ר של עצמה, שכבר החזירה לעצמה אל"ה, והאירה בה הארת השורוק, קו השמאל שבה, שהאורות נסתמים בה אז, וצריכה לעליית ז"א עם המסך שלו, שתזדווג עליו ותוציא על ידו קו האמצעי, המכריע ומשלים ב' הקווים שלה.
ע"כ נאמר, כשעלה ברצונו של הקב"ה, בינה, לברוא העולם, להשפיע מוחין דג"ר אל העולם, שהוא זו"ן, הוציא להבה אחת של הניצוץ הקשה, שגילתה את כוח הדין של קו השמאל, כאש שורף מחוסר חסדים. ונשב רוח ברוח. שרוח התחתון, ז"א, נשב ברוח העליון, ז"ת דבינה, שז"א עלה אז למ"ן עם המסך שלו אל ז"ת דבינה, ונעשה לה בחינת רוח, שזה נבחן כנשיבת הרוח ברוח. וחשכה הלהבה, וגם שורפת, כי הוכפלו הדינים בז"ת דבינה. כי מטרם שנעשה זיווג על המסך דז"א, לא לבד שלא נתקן האש דקו שמאל, אלא עוד שקו השמאל התמעט וחשך לו"ק, שהוא חרן. ונמצא שחשכה, מטעם שעלה המסך דז"א, וגם שורפת, כי עוד לא יצא הזיווג על המסך שימשיך קומת החסדים.
ואח"כ נעשה הזיווג מהאור העליון על המסך דז"א, ויצאה עליו קומת חסדים. ונאמר, שהוציא מתוך צדדי התהום טיפה אחת. המסך דצ"ב, מכונה תהום וקומת החסדים, קו אמצעי, מכונה טיפה אחת. כי ג' הקווים מכונים ג' טיפות.
והוציא בזיווג על המסך, המכונה צדדי התהום, טיפה אחת, קומת החסדים. וחיבר אותם כאחד, שבקומת החסדים חיבר ב' הקווים, ימין ושמאל דבינה, להיות כמו קו אחד, שעשה שלום ביניהם, והתלבשו זה בזה, החכמה שבשמאל בחסדים שבימין, וכן החסדים שבימין בחכמה שבשמאל. ובאלו המוחין ברא את העולם, ז"א. כי מתוך שז"א גרם הארת המוחין הללו בבינה, זכה בהם גם הוא.
238. אחר שהזוהר ביאר יציאת המוחין בבינה, והמשכתם לז"א, מבאר זה בִּפְרָטות. ואומר, השלהבת ההיא עלתה והתעטרה בקו שמאל דבינה. והטיפה ההיא, שהיא קו אמצעי, עלתה והתעטרה בקו ימין דבינה. ואז עלו אחד באחד, ונכללו ב' הקווים זה בזה. החליפו מקומותיהם הימין והשמאל:
א. החסדים שבצד ימין נמשכו ובאו לצד שמאל. והארת החכמה שבשמאל כשלהבת שורפת, התלבשה בחסדים וחזרה להארת חכמה המתוקה.
ב. הארת החכמה שבשמאל נמשכה ובאה לצד ימין, והחסדים שבימין בו"ק קיבלו עתה ג"ר מהארת השמאל.
ונמצא, שהארת השמאל, שהאירה מלמעלה למטה, עולה הארתו להאיר רק מלמטה למעלה. והארת הימין, שהאירה מלמטה למעלה, אחר שנכללה בהארת השמאל, מאירה מלמעלה למטה.
239. התקשרו ב' הקווים ימין ושמאל דבינה, זה בזה, ויצא מהם רוח שלם, ז"א. כיוון שז"א גרם בעלייתו לבינה, שיצאו ג' קווים בבינה, לכן זכה גם ז"א באותם ג' קווים, שז"א נאצל מהם בג' קווים. ימין ושמאל דבינה נכללו זה בזה ונעשו בז"א לאחד. והרוח ניתן ביניהם בבחינת קו אמצעי. וע"כ יצאו בו ג' קווים.
וכל ג' הקווים דז"א התעטרו זה בזה, כמו ג' הקווים דבינה, שהשמאל התעטר בחסדים דימין ונשלם החכמה שבו, והימין התעטר בחכמה שבשמאל ונשלם בג"ר. וקו האמצעי התעטר בחסדים דימין, והשיג ג"ר מהימין. אז נמצא שלמות למעלה בבינה ושלמות למטה בז"א, והמדרגה של המוחין דז"א נשלמה.
240. ונמצא שהתעטרה ה"ר דהוי"ה, בינה, עם ו' דהוי"ה, ז"א. כי ע"י עליית ז"א לבינה התגלו המוחין שבה, כשלושה יוצאים מאחד. ו' דהוי"ה, ז"א, התעטר במוחין ע"י ה"ר דהוי"ה, בינה, כאחד זוכה בשלושתם.
אז עלתה ה"ת דהוי"ה, הנוקבא דז"א, לו' דהוי"ה, ז"א, ונקשרה בו בקשר שלם, שקיבלה ממנו המוחין דבינה. ואז נאמר על ה"ת, הנקראת מלכי צדק, כמ"ש, ומלכי צדק מלך שלם. כי היא עתה מלך שלם, מלך השולט בשלמות. מתי נבחנת הנוקבא דז"א שהיא מלך שלם? ביוה"כ, שאז עלתה המלכות ומלבישה את הבינה, וכל הפנים מאירים, שגם הפנים של הנוקבא מאירים, כמו הפנים של הבינה.
241. ומלכי צדק, זהו עולם האחרון, הנוקבא דז"א. מלך שלם הוא העולם העליון, בינה. בעת שהתעטר אחד באחד, העולם התחתון התעטר בעולם העליון בלי פירוד. ושני העולמות הם כמו אחד. ואפילו העולם התחתון הוא כולו דבר אחד עם העולם העליון.
כי בעת ההיא עולה הנוקבא דז"א ומלבישה הבינה, וכל תחתון העולה לעליון נעשה לגמרי כמוהו. וע"כ נעשו אז ב' העולמות, שהם הנוקבא עם הבינה, כמו דבר אחד. כמ"ש, הוציא לחם ויין, ששניים אלה בו. לחם, פירושו, אור החסדים שבימין. יין, פירושו, הארת החכמה שבשמאל. וע"כ כתוב, הוציא לחם ויין, להשמיענו, ששתי ההארות הללו נמצאות עתה במלכי צדק, הנוקבא בעת שמלבישה לבינה.
וכתוב, והוא כוהן לאל עליון. שהעולם התחתון משמש בחסדים כנגד עולם העליון. כי, והוא כוהן, זהו ימין, אור החסדים שבנוקבא. לאל עליון, הוא העולם העליון, בינה. והוא כוהן, פירושו, שהנוקבא משמשת באור החסדים, הנקרא כוהן, לאל עליון, בשביל הבינה. כי הכרעת קו אמצעי בבינה, שיצאה ע"י הזיווג על המסך דחיריק, נמצאת הנוקבא דז"א לנושאת את המסך הזה. וע"כ הנוקבא משמשת לבחינת כוהן, להאיר את החסדים, לאל עליון, לבינה. וע"כ מתברכת גם הנוקבא בחסדים.
242. עולם התחתון, הנוקבא, מקבלת ברכות, בעת שמתחברת בכוהן גדול, בקו ימין שבבינה. אז, אחר שהנוקבא קיבלה הברכות מכוהן גדול, היא בירכה את אברהם. כמ"ש, ויברכהו, ויאמר, ברוך אברם לאל עליון. כעין זה הכוהן למטה בעוה"ז, צריך לקשור קשרים, לייחד ייחודים, ולברך את המקום הזה, הנוקבא דז"א, כדי שתתקשר בחסדים שבימין הבינה, שבזה נמצאים מתקשרים ב' העולמות, הנוקבא והבינה, ונעשים אחד.
243. ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ. זוהי ברכה, שמסודר בה תיקון הכוונה, שצריכים לכוון בכל הברכות שאנו מברכים. כי, ברוך אברם, דומה למה שאומרים בכל ברכה, ברוך אתה. לאל עליון, דומה למה שאומרים בכל ברכה, ה' אלקינו. קונה שמיים וארץ, דומה למה שאומרים בכל ברכה, מלך העולם. הפסוק הזה הוא הברכה.
ויברכהו, ויאמר, ברוך אברם לאל עליון, הוא סדר הכוונה מלמטה למעלה. וברוך אל עליון אשר מִגן צָרֶיךָ בידֶךָ, הוא סדר הכוונה מלמעלה למטה.
כוונת הברכה, שבתחילה מורידים שפע מבינה לזו"ן, כדי שיוכלו לעלות אל הבינה ולהוציא בה את המוחין. וזה נבחן לבחינת מלמטה למעלה, שמעלים זו"ן ממקומם למעלה אל הבינה, להשלים אותה. וסדר זה הוא בחצי ברכה הראשונה עד מלך העולם. ולבסוף ממשיכים השפע מלמעלה למטה, מהבינה אל זו"ן ואל התחתונים. שזהו בסיום הברכה, אחר מלך העולם.
והביאור הוא, כיוון שכל זכותם של הזו"ן לקבל את המוחין מבינה, הוא משום שעלו והשלימו את המוחין דבינה עם קו האמצעי, היוצא על המסך שלהם, בשלושה היוצאים מאחד, אשר אז זוכים גם הזו"ן לאותו השיעור, שהאיר מכוחם בבינה, באחד הזוכה בשלושתם.
א"כ אם אנו רוצים להמשיך איזה מדרגה מבינה אל זו"ן, צריכים מקודם להעלות הזו"ן אל הבינה, שיגרמו בה תוספת מוחין. שאח"כ יקבלו גם הם אותה התוספת שגרמו בבינה. ועליות זו"ן אל הבינה הם ע"י אותיות אל"ה דאלקים, שבעת מיעוטה של הבינה יורדות לזו"ן, ובעת גדלותה כשמחזירה אליה אותיות אל"ה, עולים אליה עימהם גם הזו"ן.
ולפיכך מסודר נוסח חצי הברכה הראשונה מלמטה למעלה, להעלות זו"ן למעלה להשלים הבינה. והמילה ברוך, פירושה, להמשיך מקטנות הבינה, הברכה העליונה, אל"ה, ולהורידם אל חג"ת דז"א, שהם ג' המילים, אתה ה' אלקינו. אתה, חסד. ה', ת"ת. אלקינו, גבורה.
ואחר שנמשכו אל"ה בחג"ת דז"א, אנו מכוונים שהבינה מחזירה אל"ה שלה למדרגתה, אשר אז עולים עימהן גם זו"ן, ומשלימים בה המוחין בקו האמצעי. ואז נקראת הבינה, מלך העולם, מאחר שנשלמו בה המוחין. ואח"כ בחצי הברכה השנייה, אנו ממשיכים המוחין מלמעלה למטה, מבינה אל זו"ן ואל התחתונים. כי אותו השיעור שגרמו זו"ן בבינה, זוכים בה גם הם.
ושכתוב, ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ, שמסודר כאן תיקון נוסח של כל הברכות. אשר ג' המילים, אברם לאל עליון, רומזים על חג"ת דז"א, שמקבלים אל"ה מברכה עליונה. כמו ג' המילים, אתה ה' אלקינו. קונה שמיים וארץ, הוא כמו מלך העולם. בשעה שהבינה החזירה אל"ה אליה, שעלו עימהם גם הזו"ן, והשלימו בה את המוחין, שאז נקראת הבינה, קונה שמיים וארץ, כמו בשאר ברכות, שנקראת אז, מלך העולם.
ועד כאן, ויברכהו, ויאמר, ברוך אברם לאל עליון, סדר הכוונה מלמטה למעלה, שמעלים זו"ן ממקום עצמם למעלה להשלים את הבינה. וברוך אל עליון, סדר הכוונה מלמעלה למטה, שממשיכים המוחין מלמעלה, מהבינה, למטה, אל הזו"ן. כמו חצי הברכה השנייה, כשאר הברכות.
וכמ"ש, וייתן לו מעשר מכל. פירושו, שנתן לנוקבא מעשר, כדי להידבק במקום, שהקשר נקשר למטה, במלכות המסיימת את הארת הנוקבא, שלא לתת אחיזה לחיצוניים, שהמעשר מסיימת הארתה.
244. כתוב, לדוד, אליך ה' נפשי אשא. למה לא כתוב, מזמור לדוד, או לדוד מזמור?
245. אלא בשביל מדרגתו עצמו אמר, לדוד. והשבח שאמר בשביל עצמו הוא. אליך ה' נפשי אשא, כלומר אליך ה' למעלה. נפשי זהו דוד, שהוא המדרגה הראשונה, מלכות, הראשונה מלמטה למעלה. אשא, אעלה, כמ"ש, אשא עיניי אל ההרים. כי בכל ימיו של דוד, היה משתדל להעלות מדרגתו לבינה, להעטירה למעלה בבינה, ולקשרה שם בקשר שלם כראוי.
246. כעין זה כתוב, לדוד ברכי נפשי את ה', וכל קרָביי את שֵׁם קודשו. ברכי נפשי את ה', אמר ג"כ בשביל מדרגתו עצמו. אֶת, הוא להתקשר לבינה. וכל קרביי, אלו הם שאר חיות השדה, ספירות הנוקבא. כמ"ש, ומעיי המוּ עליו.
ברכי נפשי, בשביל מדרגתו עצמו אמר. את ה', זהו שלמות הכול, הכלל של הכול. א"ת, מלכות. ה', ז"א. את ה', ייחוד השלם ז"א ונוקבא.
249. וכתוב, אנוכי אנוכי הוא מוחה פשעיךָ למעני. אנוכי אחד הוא בסיני, ואנוכי אחד בשעה שנברא העולם. אנוכי הוא שֵם המלכות. וזהו בסיני. אבל בבריאת העולם הוא שם הבינה, כי בעליית המלכות לבינה, נקראה גם הבינה בשם אנוכי, כמו המלכות. אנוכי ה' אלקיך, זה בסיני. ואחד כשברא העולם, כמ"ש, אנוכי עשיתי ארץ. וכולל אותם כאן המלכות ובינה יחדיו, כדי להראות שלא היה פירוד בין למעלה, בינה, ובין למטה, מלכות.
250. מעביר פשעיך, לא כתוב, אלא מוחה פשעיך, כדי שלא ייראו עוד לעולם. ושכתוב, למעני, לגלות הרחמים התלויים בי, כמ"ש, כי אל רחום ה' אלקיך.
251. מוחה פשעיך למעני. רשעי העולם בחטאיהם עושים פגם למעלה. כי כשהחטאים עולים, הרחמים ואור העליון ויניקת הברכות אינם יורדים למטה. ומדרגה זו, הנוקבא, הנקראת אנוכי, אינה מקבלת משום זה ברכות מלמעלה, להניק לתחתונים. וע"כ נחשב זה אצלה לפגם. ומשום זה אומרת, למעני, שלא יימנעו ממני הברכות, להניק לכל.
252. כעין זה כתוב, רְאוּ עתה כי אני אני הוא. ששם ג"כ אני הראשון מורה על בינה, ואני השני על המלכות, כדי להראות שאין פירוד בין הבינה שלמעלה והמלכות שלמטה.
253. כעין זה, כאשר נמצאים צדיקים בעולם, נמשכות הברכות לכל העולמות. כיוון שבא אברהם, נמשכו הברכות לעולם, שבזכותו תימצאנה הברכות למעלה, בעולמות העליונים, ולמטה, בעולמות תחתונים, כמ"ש, נִבְרְכוּ בךָ, התחתונים, וכתוב, ואבָרְכָה מברכיךָ, עולמות העליונים. שבשעה שמשפיעים ברכות למטה, הם מתברכים תחילה, כמ"ש, ואברכה מברכיך.
254. בא יצחק הודיע לכל, שיש דין ויש דיין למעלה להיפרע מהרשעים. והוא הֵעיר הדין בעולם, כדי שכל בני עולם ייראו את הקב"ה. בא יעקב, והעיר רחמים בעולם, והשלים האמונה בעולם כראוי. כי אברהם המשיך החסד, קו ימין של האמונה, הנוקבא. ויצחק המשיך לה הדין והגבורה, קו שמאל שלה. ויעקב השלים אותה בהמשכת הרחמים, קו האמצעי.
255. בימיו של אברהם כתוב, ומלכי צדק מלך שלם. שהתעטר הכיסא, הנוקבא, במקומה, בבינה. ואז נמצאת הנוקבא, שהיא מלך שלם בלי פגם כלל, שהנוקבא הוציאה מזונות לכל העולמות כראוי. כמ"ש, הוציא לחם ויין, שלא נמנעו הברכות מכל העולמות. הוציא, כמ"ש, תוצֵא הארץ, הנוקבא, שהוציאה ממדרגות העליונות מזונות וברכות לכל העולמות.
256. והוא כוהן לאל עליון, שנמצא הכול בשלמות עליונה כראוי, בשלמות הבינה, הנקראת אל עליון. להורות, כמו שהרשעים עושים פגם בעולם ומונעים הברכות מהעולם, כן בשביל הצדיקים באים ברכות לעולם, ובשבילם מתברכים כל בני העולם.
257. וייתן לו מעשר מכל, שנתן לו מלכי צדק מאלו הברכות, היוצאות מכל, שהוא יסוד. כלומר, שמלכי צדק, שהיא הנוקבא, קיבלה המעשר, הברכות, מהיסוד, והשפיעה לאברהם. מהיסוד, משום שהוא המקום, אשר כל הברכות היורדות לעולם, משם הן יוצאות.
וייתן לו מעשר מכל, שהקב"ה נתן לאברהם מעשר, אחד מעשרה, עשרה ממאה, המלכות. אשר בקטנותה אין בה אלא ספירה אחת כתר, והוא אז אחת מע"ס שבז"א. ובגדלותה יש לה ע"ס שלמות, והיא אז עשר ממאה ספירות שבז"א. והקב"ה נתן לאברהם המדרגה הזאת. מכאן ואילך נכנס אברהם בקיום של מעלה כראוי, שזכה להשגה שלמה לנצחיות.
259. אמר רבי שמעון, כל מי שאינו נוטל ידיו כראוי, מלבד שנענש על זה למעלה, נענש ג"כ למטה בעוה"ז, שגורם לעצמו עניות. וכמו עונשו, כן שכרו ג"כ למעלה ולמטה. ומי שנוטל ידיו כראוי, גורם לעצמו ברכות של מעלה, שהברכות העליונות שורות על ידיו כראוי, וכן מתברך למטה בעשירות.