נפילה וקימה של המלכות

413. ויאמר אלקים, יהי מאׂרׂת ברקיע השמיים. מארת כתוב חסר, שזה מורה על מיעוט המלכות. זה כתוב ביום הרביעי. והרי מיום שני הייתה המלכות ראויה להיות חסרה, כי ביום שני נברא בו גיהינום. וכיוון שנברא בו גיהינום, נמצאת הלבנה, המלכות, חסרה מסיבתו, ולמה זה כתוב ביום רביעי?

414. ועוד, אם מיעוט הלבנה, המלכות, הוא ברביעי, ונישואי בתולה אינם אלא ברביעי. וכיוון שהוא יום המיעוט של בתולת ישראל, המלכות, אינו ראוי שתהיה בתולה אחרת בשלמות, שיהיה זמן נישואין לבתולה. כי אין שלמות לאישה אלא בבעלה, ע"כ זמן הנישואין הוא יום השלמות שלה. א"כ, הייתכן שלא היה צריך להיות ביום רביעי?

415. אבל ביום שני, שנברא בו הגיהינום, עוד לא היה נמצא בקיומו. כי הגיהינום יצא ביום שני, קו שמאל, חושך, ואז נברא בו הגיהינום, כמ"ש, קץ שׂם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר. שהגיהינום נקרא קץ. ודרכו של אותו קץ, שלכל תכלית הוא חוקר. וזה בשעה שכבר נמצא בקיומו, שזהו ביום רביעי.

416. והגיהינום לא נמצא בקיומו עד שהתמעטה הלבנה, המלכות, ביום רביעי. כי הלבנה היא רגל רביעית בכיסא העליון, בינה, כי חג"ת דז"א הם ג' רגליים, והמלכות רגל רביעית.

ומשום שהמלכות היא יום רביעי לג"ס האחרות, חג"ת דז"א, שעליהם רומזים ג' ימים ראשונים של מעשה בראשית, ע"כ נאמר ברביעי מעשה המלכות, אשר מיעטה את עצמה והחשיכה אורותיה. וע"כ לבתולה יש קיום ושלמות ביום רביעי, להראות הקיום של הלבנה, המלכות, שהוא ביום הזה.

417. ואותו יום שהבתולה נישאת ליום רביעי, ויש לה קיום ושלמות למטה, עומד הכרוז למעלה וקורא, אל תִשמחי אויַבְתי לי כי נפלתי קמתי. וע"כ, משמע שביום הנפילה, יום רביעי, הייתה הקימה, שהיא בניין השלמות שלה. כמ"ש, כי נפלתי קמתי.