דן ידין עמו

696. דן ידין עמו כאַחד שבטי ישראל. דן, הוא כמ"ש, מאסף לכל המחנות, ירך השמאלית, הוד, והולך לאחרונה. כיוון שיהודה וראובן נוסעים, הלוויים והארון פורשׂים דגלים, ונסע דגל אפריים למערב, ירך הימנית נוסעת ע"פ הסדר, שירך ימנית קודמת לירך שמאלית, דן. וע"כ נוסע דן לאחרונה.

הרי זבולון הוא שנכנס ויוצא, כמ"ש, שמַח זבולון בצאתך, זבולון ירך ולא אפריים. אלא ודאי יהודה נכלל מכולם. כיוון שזבולון כלול בדגל יהודה, אין לו מידה בפני עצמו, אלא שנכלל ביהודה, ראש הדגל. ורק אפריים, ראש הדגל, יש לו מידה בפני עצמו, ירך הימנית, נצח.

697. סדר ד' הדגלים. המלכות של מעלה, הנוקבא דז"א, נכללת מכל י"ב הקשרים. ויהודה מלכות התחתונה. וכמו שהמלכות העליונה נכללת מהכול, כן מלכות התחתונה, יהודה, נכללת מהכול, מגוף ומירך, כלומר, מת"ת ומי"ב הקשרים שבזרועות ובירכיים, כדי שיתגבר בכוחו.

698. כמ"ש, מימינו אש דת לָמו. התורה ניתנה מצד הגבורה, אש. אבל הגבורה נכללה בימין, חסד, ובגוף, ת"ת, ובירך, נו"ה, ובכל הספירות. כן הסדר הראשון של נסיעת הדגלים, הוא יהודה, מלכות הבאה מצד הגבורה, אבל נכללה בימין בגוף ובירך, ובכל הספירות נכללה, כמו שהמלכות של מעלה, הנוקבא דז"א, נכללה מכל הספירות.

699. הסדר השני של הדגלים, ראובן, שהוא לצד דרום, ימין, חסד, אבל כל כוח הימין של ראובן לקח יהודה, משום שמראובן הועברה המלכות, יהודה התגבר בעוצמת הימין, שהיה מראובן.

וכן אמר דוד, שהוא מיהודה, נאום ה' לאדונִי שֵב לימיני. משום שהשמאל נכלל בימין ומתעצם בכוחו, כמ"ש, ימין ה' עושָה חָיל. ומשום זה שיהודה לקח כל כוח הימין של ראובן, ע"כ נסע ראשונה. יהודה וראובן שתי זרועות. ראובן זרוע ימין, ויהודה זרוע שמאל.

700. הסדר השלישי לדגלים הוא אפריים, ירך הימין, נצח, ונוסע תמיד לפני ירך השמאל. ודן, ירך השמאל, הוד, נוסע לאחרונה. וע"כ הוא המאסף לכל המחנות לצבאותם, והולך לאחרונה.

701. יהודה לקח חלק בב' הזרועות, חו"ג, משום שראובן, זרוע ימין, נאבד ממנו בכורה כהונה ומלכות. ע"כ כתוב ביהודה, ידיו רב לו, ב' הידיים, חו"ג.

702. כתוב, ויעש המלך שלמה כיסא שן גדול. כיסא שלמה עשה כעין של מעלה, בכל הצורות של מעלה, אריה, שור, נשר ואדם, עשה כאן. הרי שהמלכות שלמטה, שלמה, הבא מיהודה, כלול מכל הספירות, כמו המלכות העליונה. כמ"ש, ויישב שלמה על כיסא ה' למלך. מלך, מילה סתומה, ואין הכרח שסובב על שלמה, אלא שסובב על מלכות העליונה.

ע"כ כתוב, ויישב שלמה על כיסא ה', בדומה למלך, מלכות העליונה, שנכלל מכל הספירות כמוה. וכמ"ש, ושלמה ישב על כיסא דוד אביו, ותיכּוֹן מלכותו מאוד. כמו שהמילה, מלכותו, סובב על המלכות העליונה, שהלבנה, המלכות העליונה, עמדה במילואה. אף כאן, למלך, סובב על המלכות העליונה.

703. בתחילה כתוב, דן ידין עמו, ואח"כ כתוב, כאַחד שבטי ישראל. כאחד, פירושו, כייחודו של עולם, שדן ביחידות, כמו ייחודו של עולם, כמו שהיה בשמשון, שביחידות עשה דין בעולם, ודן והרג ביחד, ולא הוצרך לעזרה.

704. דן, נחש האורב על אורחות ושבילים. למעלה זהו הנחש הקטן, המאסף לכל המחנות, שבסיום כל המדרגות דקדושה, ואורב על אורחות ושבילים. ואח"כ, צבאות ומחנות מחבלים יוצאים מכאן, הם האורבים לבני אדם, להענישם על העבירות, שמשליכים אותם לאחור אחר כתפיהם. כלומר, שאינם מרגישים בהם, ואומרים שלא חטאו. הוא נחש הקדמוני למעלה, מטרם שנמתק ביין המשמח.

יש ב' מיני דינים מב' נקודות מנעולא ומפתחא. שורש הדינים שבבינה מכונה מפתחא, ושורש הדינים שבמלכות מכונה מנעולא. ונמשכים מהם ב' נחשים, ממפתחא נחש הגדול, ממנעולא נחש הקטן. דן, חלק מהמלכות מי"ב קשרים שבה, בסיומה, בירך השמאלית, הוד, ניתן בו כוח נחש קטן, כדי להכניע את הס"א, כמ"ש, הנושך עיקבי סוס וייפול רוכבו אחור.

ויש אורחות ושבילים. הנמשכים ממפתחא, מכונים אורחות. והנמשכים ממנעולא מכונים שבילים. דן, נחש האורב על אורחות ושבילים, שבהיותו מבחינת נחש קטן, יש לו כוח באורחות, שממפתחא, והן בשבילים, שממנעולא.

כי גם למעלה בבינה יש נחש קטן, שגם הוא אורב על אורחות ושבילים, משום שהמלכות עלתה לבינה, והעלתה כוח הדינים שבה אל הבינה. וע"כ יש גם שם הנחש הקטן, הנמשך ממנעולא.

ויש נחש הקדמוני למעלה, בבינה, מטרם שהבינה נמתקה ביין המשמח, מזמן קטנות הבינה, שקיבלה מכוח עליית המלכות אליה. אבל אח"כ, שקיבלה הגדלות, יין המשמח, הורידה ממנה אלו הדינים, ואין בה עוד נחש הקטן.

705. יהי דן נחש עלֵי דרך. כמו שיש דרך למעלה בבינה, מפתחא, כן יש דרך למטה במלכות, מנעולא, ומתחלק הים מכוח ב' דרכים לכמה דרכים בכל צד, שכל דרך כלול משניהם.

ויש אורַח אחד, ממפתחא לבד, ואין בו חלק ממנעולא, הבא ומגדיל במוחין דג"ר את הים, המלכות. כי המוחין דג"ר נמשכים רק ע"י המפתחא. ומגַדל דגים רעים למיניהם, כי הקליפות מתקרבות לינוק משם השפע וגדלות מזה. כמו המים שלמטה מוציאים דגים טובים, דגים רעים, דגים ממין צפרדעים. כעין זה, יוצאים בים העליון דגים רעים למיניהם.

706. וכאשר הקליפות משתמשות מהאורח הזה שבים, שיונקות משם שפע, הן נראות רוכבות על סוסיהן. ולולא נחש שמאסף לכל המחנות, דן, הנחש הקטן, אורב בסוף האורחות, ומפזר אותם לאחור, היו מחריבים את העולם. כמ"ש, הנושך עיקבי סוס וייפול רוכבו אחור. המזיקים הרוכבים על סוסים.

מצד אלו הקליפות יוצאים מכשפים לעולם. כמ"ש בבלעם, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, משום שהם עומדים ללחש בכשפי העולם.

707. יהי דן נחש עלֵי דרך. מהו עלי דרך? מי שנמשך אחרי הנחש, מכחיש פמליה של מעלה, שגורם רזון בצבאות הקדושה שבעולמות העליונים.

כי אותו הדרך העליון היוצא מלמעלה, מפתחא היוצא מבינה, כמ"ש, הנותן בים דרך, מי שנמשך אחרי הנחש, כאילו הולך על אותו דרך העליון להרזות אותו, כלומר, למַעט השפע, כי מהדרך ההוא ניזונים עולמות עליונים. והוא מקלקל את המזונות שלהם, וגורם רזון בהם. כי הנמשך אחר הנחש, שממשיך שפע השמאל מלמעלה למטה, גורם להפסיק את הזיווג העליון, שמשם ניזונים העולמות.

708. האם דן במדרגה זו, כיוון שהוא בחינת קליפה רעה? אלא כמ"ש, ואת להט החרב המתהפכת, לשמור את דרך עץ החיים, כן כאן כתוב, הנושך עיקבי סוס, כדי לשמור את כל המחנות. כלומר, מה שדן אחז ממדרגת הקליפה, הוא תיקון של הכיסא, הנוקבא, לשומרה מיניקת המזיקים הרוכבים על סוסים. כי הכיסא של שלמה המלך, היה נחש אחד מתנדנד בקשרי השרביט שלמעלה מן האריות שבכיסא. הרי שיש נחש בתיקון הכיסא.

709. כתוב, ותלד האישה בן ותקרא את שמו שמשון, ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן. שמשון, נזיר עולם היה, פָרוש מן העולם היה, והתגבר בו כוח חזק, והוא היה נחש בעוה"ז כנגד העמים עכו"ם, כי נחלת חלק הברכות של דן אביו, ירש. כמ"ש, יהי דן נחש עלי דרך, שפיפון עלי אורח.

710. עניין תיקון הכשפים הוא, שהנחש הוא שפיפון, שאע"פ שהם ב' מינים, עושים אותם מלהטיהם כמו שהיו מין אחד. כך אותו רשע בלעם, היה יודע הכול, כמ"ש, וילך שפי, רומז על שפיפון.

ומקודם כתוב, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים. הרי שפעם השתמש בזה ופעם בזה, פעם בנחש פעם בשפיפון, כי ידע לשמש בשניהם.

711. הלוא דן, אין מדרגתו לשמש בנחש ובשפיפון? ודאי, אלא שהתמנה על מדרגה זו, לשלוט עליה לצורכי הקדושה, להיותו בחינה אחרונה. והוא לשִבחו, כי יש ממוני המלך על זה, ויש ממונים על זה. וכבוד הוא לכל הממונים, להיות ממוני המלך, מבלי להתחשב על מה הוא ממונה. שכיסא המלך מיתקן בכל הממונים יחד.

ומתחת לכל אלו הממונים מתחלקים דרכים ומדרגות, הן לטוב והן לרע. וכולם ביחד מתאחדים בתיקוני הכיסא, הנוקבא. משום זה דן לצד צפון, בירך שמאל הנוקבא, הוד. ובנקב של תהום הגדול, הנמצא בסיום ירך שמאל, בינה דקליפה, כמה גדודי מלאכי חבלה נמצאים שם, שכולם שׂרים ממונים להרע לעולם.

712. משום זה התפלל יעקב ואמר, לישועתך קיוויתי ה'. בכל השבטים אינו אומר, לישועתך, למה בזה כן? משום שראה לו כוח עוצמת הנחש בהתעוררות הדין, להתגבר על הקדושה, לכן התפלל, לישועתך.

713. לעולם יסדר אדם שבחו של אדונו, ואח"כ יתפלל תפילתו. מי שליבו טרוד ורוצה להתפלל תפילתו, או שהוא בצרה, ואינו יכול לסדר שבחו של אדונו, מה הוא?

714. אע"פ שאינו יכול לכוון את הלב והרצון, למה ייגרע סדר שבחו של ריבונו? אלא יסדר שבחו של ריבונו, אע"פ שאינו יכול לכוון, ואח"כ יתפלל תפילתו. כמ"ש, תפילה לדוד, שִמעה ה' צדק, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. בתחילה אמר, שִמעה ה' צדק, משום שסידר שבח של ריבונו. ואח"כ, הקשיבה רינתי האזינה תפילתי. מי שיכול לסדר שבח של אדונו ואינו עושה, עליו כתוב, גם כי תרבו תפילה אינני שומע.

715. כתוב, את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. תפילות כנגד התמידים תיקנו. תפילת שחרית נגד תמיד של שחר. ומנחה נגד תמיד של בין הערביים. בהתעוררות של מטה ע"י הקרבת הקורבן, מתעורר ג"כ למעלה. וכן גם בהתעוררות של מעלה אל העליון ממנו, מתעורר העליון ממנו. עד שההתעוררות מגיע למקום שצריכים שם להדליק את הנר, והוא נדלק.

ונמצא שבהתעוררות העשן, העולה מקורבן שלמטה, נדלק הנר למעלה, הנוקבא. וכשנר הזה נדלק, כל הנרות האחרים נדלקים, וכל העולמות מתברכים ממנו. נמצא, שהתעוררות הקורבן הוא תיקון העולם, וברכות העולמות כולם.

כי התחתונים, שבעולם עשיה, אינם יכולים להעלות מ"ן ישר לזו"ן דאצילות, אלא רק למדרגה עליונה הסמוכה לה. ואותה מדרגה מעלה ג"כ לעליונה הסמוכה לה. וכן עולה המ"ן ממדרגה למדרגה, עד שהמ"ן מגיעים לזו"ן דאצילות.

ע"כ נאמר, שבהתעוררות של מטה ע"י הקורבן שהתחתונים מקריבים בעולם עשיה, מתעורר ג"כ למעלה, שמתעוררים המדרגות שבעולם היצירה, להעלות המ"ן שקיבלו מעשיה אל עולם הבריאה. ובהתעוררות של מעלה של מדרגות הבריאה, אל העליון ממנו, אל עולם אצילות, מתעורר העליון ממנו, עד שמגיע המ"ן אל הנוקבא, ומעלה המ"ן לז"א. והיא מאירה ממנו. להדליק את הנר, פירושו לייחד הנוקבא, שנקראת נר, בז"א, כדי שתקבל ממנו אור, שנבחן שנדלקת ממנו.

716. איך נעשה זה? התחיל עשן הקורבן לעלות, אלו צורות הקדושות הממונים על עולם העשיה, מיתקנות להתעורר להעלות מ"ן, ומתעוררות למדרגות שמעליהן בעולם היצירה, בתשוקה עליונה, כמ"ש, הכפירים שואגים לטרף. ואלו שבעולם היצירה, מתעוררות למדרגות עליונות שעליהן בעולם הבריאה, עד שמגיע ההתעוררות למקום שצריכים להדליק את הנר, כלומר, עד שרוצה המלך, ז"א, להתחבר במטרוניתא, הנוקבא.

717. מה הם מ"ן? שבהשתוקקות שלמטה, עולים מים תחתונים, מ"ן, לקבל מים עליונים, מ"ד, מהמדרגה שעליהם. כי מים תחתונים, מ"ן, אינם נובעים, זולת ע"י התעוררות ההשתוקקות של התחתונה. ואז ההשתוקקות של התחתונה והעליונה מתדבקות, ונובעים מים תחתונים נגד מים עליונים היורדים, ונגמר הזיווג, והעולמות מתברכים, וכל הנרות דולקים, והעליונים ותחתונים נמצאים בברכות.

כל מדרגה תחתונה נחשבת לנקבה כלפי מדרגה העליונה ממנה. כגון עשיה נחשבת לנקבה כלפי עולם היצירה, והיצירה נחשבת לנקבה כלפי עולם הבריאה. וכן מדרגה העליונה נחשבת לזכר כלפי התחתונה ממנה, כגון יצירה נחשב כזכר לעולם עשיה, וכן בריאה נחשב לזכר לעולם היצירה. כי זה הכלל, המשפיע הוא זכר, והמקבל הוא נקבה.

וכיוון שאין מדרגה יכולה לקבל משהו ממדרגה גבוהה ממנה יותר ממדרגה אחת, ומקבלת רק מהמדרגה העליונה הסמוכה לה, נמצא שכל מדרגה עליונה המשפיעה, הוא זכר, וכל תחתונה המקבלת ממנה, היא נקבה.

וע"י ההשתוקקות, שכל תחתונה משתוקקת לקבל שפע מעליונה ממנה, היא מעלה אליה מ"ן, באופן, שכל תחתונה מעלה מ"ן לעליונה ממנה, הסמוכה לה, עד שמגיע לא"ס. ואז א"ס מוריד שפע, מ"ד. וכל מדרגה עליונה משפיעה השפע שקיבלה, למדרגה תחתונה הסמוכה לה, שכן משתלשלת המ"ד ממדרגה למדרגה, עד התחתונים שבעולם העשיה.

718. הכוהנים, קו ימין, והלוויים, קו שמאל, מתעוררים בהקרבת הקורבן, כדי להתחבר הימין עם השמאל. הכוהנים והלוויים, בעת הקרבת הקורבן, זה מעורר השמאל, הלוויים, וזה מעורר הימין, הכוהנים. משום שחיבור הזכר אל הנוקבא, אינו אלא בשמאל ובימין, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. ואז, אחר החיבוק של ימין ושמאל, מתחבר הזכר עם הנוקבא, והתשוקה נמצאת, והעולמות מתברכים, והעליונים והתחתונים הם בשמחה.

הנוקבא אין לה מעצמה לא כלום, והכול נותן לה ז"א. ומתחילה משפיע לה מקו השמאל הארת חכמה, ואח"כ משפיע לה מקו ימין אור החסדים. וזה אינו נבחן לזיווג, אלא מכונה חיבוק, שמחבק אותה בשמאלו ובימינו.

כי אע"פ שיש עתה ימין ושמאל לנוקבא, כמו שיש לז"א, עם זה אינם שווים, כי הימין והשמאל שבז"א עומדים בשליטת הימין, והשמאל אינו מאיר בו, והימין והשמאל דנוקבא עומדים בשליטת השמאל, והימין אינו מאיר בה. זיווג הוא השוואת הצורה, וע"כ אינו נבחן כאן לזיווג, אלא לחיבוק.

ואחר שהנוקבא נשלמה בימין ובשמאל, הוא מתחבר עימה ע"י קו אמצעי, הכולל לימין ולשמאל במידה שווה. ואז נמצאים זו"ן שווים זה לזה במידתו של הקו האמצעי, המאיר בשניהם יחד. ואז נבחן לזיווג, שנמצאים בהשוואת הצורה. באופן, שעיקר השפע הוא ההארות שבימין ובשמאל, ולא יותר, אלא שאינם מקובלים אל הנוקבא, זולת דרך קו אמצעי, הזיווג, בהשוואת הצורה. ואז מקבלת השפע מז"א לעולמות.

719. וע"כ הכוהנים והלוויים מעוררים דבר למטה, את הקורבן, לעורר השתוקקות ואהבה למעלה. השתוקקות שמאל ואהבה ימין. כי הכול תלוי בימין ושמאל. כי קו האמצעי אינו אלא המייחד אותם. נמצא, שהקורבן הוא יסוד העולם, תיקון העולם, חדוות העליונים והתחתונים. והכול עולה באחד, בקו אמצעי, המייחד את הימין ושמאל ומשלימם.

720. עתה, התפילה במקום קורבן, וצריך האדם לסדר תחילה שבחו של הקב"ה כראוי. ואם אינו מסדר שבחו, תפילתו אינה תפילה. סדר השלם של שבח הקב"ה הוא, מי שיודע לייחד את השם הקדוש כראוי, כלומר, להעלות מ"ן לייחוד זו"ן, שבזה מתעוררים העליונים והתחתונים ומושכים ברכות לכל העולמות.

בהיות התפילה במקום קורבן, ע"כ צריכים לסדר שבחו של הקב"ה תחילה, להמשיך ב' ההארות מימין ומשמאל מקודם, כמו בקורבן, שהוא החיבוק. ואח"כ יתפלל התפילה, שבה הזיווג הוא בקו האמצעי, המייחד את שניהם.

ואם אינו ממשיך מקודם הימין והשמאל, אין תפילתו תפילה. כי הזיווג אינו אלא הייחוד של ימין ושמאל, וכיוון שעוד לא המשיך אותם אל הנוקבא, לא ייתכן שום זיווג, שאין שם מה לייחד.

721. לא השרה הקב"ה את ישראל בגלות בין העמים, אלא כדי שיתברכו שאר העמים בזכות ישראל, כי הם מושכים ברכות מלמעלה למטה בכל יום.

723. יהי דן נחש עלי דרך. דן היה נחש בימיו של ירבעם, כי נחש הוא עבודה זרה. עלי דרך, שיימנעו מלעלות עליו לירושלים. ודן זה היה נחש לישראל עלי דרך, למנוע עליית הרגל, לחוג חגיהם ולהקריב קורבנות ועולות ולעבוד שם.

724. בשעה שהגיעו הברכות ליד משה, לברך את כל השבטים, ראה את דן, שהיה קשור בנחש, חזר וקשר אותו באריה, חסד. כמ"ש, ולדן אמר, דן גור אריה יזנק מן הבשן. כדי שיהיה ההתחלה והסוף של ד' הדגלים קשורים ביהודה, שהוא מלך, כמ"ש, גור אריה יהודה, התחלה של הדגלים, ובסוף הדגלים, שהוא דן, כמ"ש, דן גור אריה. כדי שיהיה ההתחלה והסוף קשורים במקום אחד, באריה, חסד.

725. לישועתך קיוויתי ה'. כמ"ש, והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלישתים. לישועה זו של שמשון אמר יעקב, לישועתך. למה אמר קיוויתי, הרי כבר היה יעקב נפטר מן העולם, ולמה אמר שמחכה לאותה ישועה? אלא, כמ"ש, והיה כאשר ירים משה את ידו, וגבר ישראל. ישראל סתם, ז"א. אף כאן, והוא יחל להושיע את ישראל. ישראל סתם, ז"א, מידתו של יעקב. ונמצא, שישועה זו של שמשון נגע ליעקב, אע"פ שכבר היה נפטר מן העולם. משום זה אמר, לישועתך קיוויתי ה'.