האידרא רבא קדישא

הנסירה

323. כל הדינים הנמצאים מהזכר, מז"א, קשים בתחילתם ונוחים בסופם. וכל הדינים הנמצאים מהנוקבא, נוחים בתחילתם וקשים בסופם. ואם לא שהיו נעשים כאחד, לא היה העולם יכול לסבול. עד שעתיק דעתיקין, הסתום מכל, הפריד אותם זה מזה, ואח"כ חיבר אותם שיתבשמו יחד.

ז"א קו ימין, הנוקבא קו שמאל. הקו הימני נמשך מנקודת החולם, י' הנכנסת באור. לכן כל הדינים הנמצאים מהזכר, מז"א, קשים בתחילתם, שהם הדינים דמסך דמלכות שנכנסו בבינה. אבל נוחים בסופם, כי אח"כ מתגלים חסדים על המסך הזה, והדינים נוחים.

וכל הדינים הנמצאים מהנוקבא, נוחים בתחילתם, כי הנוקבא נמשכת מקו שמאל, שתחילתו יציאת הי' מאויר, שהתבטלו הדינים דמסך. אבל לבסוף הם קשים, כי משליטת השמאל נמשכים כל הדינים.

אמנם שניהם מחוברים יחדיו בקו אמצעי, ת"ת. וע"כ הדינים דדכורא נחלשים ע"י הנוקבא, שבה יצאה הי' מאויר. והדינים דנוקבא נחלשים ע"י הזכר, כי נותן אותם לאחוריו ומבטל את שליטתם בזה.

ואם לא שהיו נעשים כאחד, לא היה העולם יכול לסבול. כי ע"י התדבקותם יחד נחלשים הדינים שבהם. ונמשכים הדינים שבהם, עד שעתיק דעתיקין, הסתום מכל, הפריד אותם זה מזה, שהיא הנסירה, שניסר אותם זה מזה, ואח"כ חיבר אותם שיתבשמו יחד, שהתחברו פב"פ, והתבשמו כל הדינים שבהם.

324. וכשהפריד ביניהם, הפיל תרדמה על ז"א, והפריד הנוקבא מאחורי צדדיו, והתקין אותה בכל התיקונים, והצניע אותה ליום שבת, להביא אותה לזכר, לז"א. כמ"ש, ויַפֵּל ה' אלקים תרדמה על האדם, ויִישָׁן. ויישן, הוא כמ"ש, עוּרה למה תישן ה'.

וכתוב, וייקח אחת מצלעותיו, הנוקבא, ועלתה לאו"א, ונתקנה. ובמקומה שקועים רחמים וחסד. כמ"ש, ויסגור בשׂר תַחְתֶנה. וכתוב, והֲסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר.

שורש הנוקבא הוא המלכות דצ"ב, שסיימה ו"ק דנקודים. כלומר, המלך האחרון אשר שם, שממנו ולמטה היה בי"ע דפרודא. ונבחן אז, שז"א היה בחב"ד חג"ת דכלים ונ"ר דאורות. ועולם אצילות דנקודים היה מסתיים בנקודת החזה שבת"ת דז"א, מחמת המלכות שעלתה במקום בינה של ז"א, ת"ת, וסיימה אור האצילות, שלא יתפשט יותר. וכל הכלים, שהם ב' השלישים התחתונים דת"ת דז"א שמחזה ולמטה, וכל ג"ס נה"י יצאו מאצילות והיו לבי"ע.

וכל מה שבבי"ע לקחה המלכות לרשותה, כי היא שהוציאה אותם לחוץ בעת הקטנות דנקודים, וגם היא שהחזירה אותם לאצילות בעת הגדלות שמקודם שבירת הכלים. כי אז ירד הצמצום של המלכות מבינה דז"א, ת"ת, אל מקומה בנקודה דעוה"ז, ובי"ע, שהם תנה"י דז"א, שיצאו ממדרגת ז"א אל מתחת למלכות המסיימת, חזרו שוב לבחינת ז"א דאצילות.

ומתוך שאין היעדר ברוחני, נבחן שגם המלכות המסיימת נשארת גם עתה במקום החזה דז"א, אלא רק כוח הצמצום שבה ירד לנקודה דעוה"ז. ואותם בי"ע, שהיו מקודם לכן בעת קטנות תחת רשותה, התחברו עתה אליה לבחינת אצילות, ונעשו לט"ת שלה.

כי הנקודה המסיימת שבחזה דז"א נעשתה לכתר, ותנה"י דז"א נעשו לחו"ב וחג"ת נהי"מ שלה. באופן, שבעת גדלות נקודים קודם השבירה, נעשו מבי"ע שחזרו לאצילות ב' מדרגות:

א. שחזרו לבחינת תנה"י דז"א, כמו שהיו מטרם צ"ב.

ב. שנבנה מהם כל פרצוף המלכות דז"א, ונעשו מאותם תנה"י דז"א, ט"ס חו"ב חג"ת נהי"מ שלה.

ומכאן, בעולם התיקון, כאשר ז"א מברר נה"י שלו וקונה נה"י חדשים דכלים, שהם ג"ר דאורות, באותו זמן משיגה גם הנוקבא ט"ס חו"ב חג"ת נהי"מ דכלים. ונבנית לפרצוף שלם של ע"ס. וכן אם חטאי התחתונים גורמים חזרת ז"א לבחינת ו"ק ומתבטלים הנה"י החדשים שנבררו לו מבי"ע, הנה באותה העת מתבטלים ג"כ ט"ת דמלכות, כי שורש אחד לשניהם.

ועד כאן דיברנו מנוקבא הנפרדת של ז"א, ששורשה הוא מלכות המסיימת דנקודים. והיא אינה בחינת שמאל דז"א, אלא מלכות המסיימת אותו לגמרי. ונקראת מלכות הנפרדת מז"א, שהיא מדרגה אחרת שמתחת לז"א, ומקבלת ממנו כל ט"ס חו"ב חג"ת נהי"מ שלה, מבחינת תנהי"מ שלו.

ושורשה הקבוע בז"א הוא נקודת החזה שלו מבחינת הכלים. ומבחינת האורות, שהם רק נ"ר, חג"ת נה"י, נבחן שורש המלכות הקבוע בז"א בנקודה תחת היסוד שלו. וב' יחסים אלו הם רק מטעם ערך ההופכי בין כלים לאורות, אבל הן נקודה אחת, נקודת הסיום דו"ק שלו, על דרך שהיו בנקודים בעת הקטנות.

ויש ג"כ נוקבא שבגופו דז"א, ואינה נפרדת ממנו לעולם, והוא צד השמאל שלו. כי הדעת כלול מימין ומשמאל, מטעם שמכריע ב' הקווים ימין ושמאל. הימין שבו הוא ז"א עצמו, והשמאל שבו הוא המלכות, נוקבא שבגופו.

וכן בת"ת וכן ביסוד. כי הקו האמצעי בכל מקום שהוא, כולל בתוכו ימין ושמאל, אשר הימין הוא ז"א, והשמאל הוא נוקבא שבגופו, ושניהם הם מדרגה אחת וקומתם שווה. וכל מה שאמרנו בנוקבא הנפרדת, אינו נוהג בנוקבא זו שבגופו.

ובתחילת התיקון של הנוקבא הנפרדת, חיבר אותה המאציל עם הנוקבא שבגופו דז"א, שת"ת התפשט מטבור הלב, מבחינת נקב החזה, שנקרא טבור הלב, ששם מלכות הנפרדת דז"א, העומדת בפָנים דז"א. ועשה אותה בית קיבול והעביר אותה לצד האחר, לצד האחור דז"א. שהיא נעשתה בזה לשמאל שלו, הנקראת נוקבא שבגופו.

ובזה עירב נוקבא הנפרדת בנוקבא שבגופו, ונעשו שתיהן לנוקבא אחת. שמקום מצבה אינו עוד בנקב החזה, נקב הפנים שבז"א, אלא בקו האמצעי בנקב האחור, שהיא עירוב של נוקבא שבגופו עם נוקבא הנפרדת. ובמצב הזה יצאו נ"ר דנפש דנוקבא בכלים דחב"ד חג"ת, ותיקן פרצוף הנוקבא עד הטבור, עד החזה שלה מבחינת נפש.

ואח"כ, כשיצאו ג"ר דנשמה דז"א עם נה"י חדשים דכלים, אז כלולים בנה"י אלו, ט"ת דאור הרוח דנוקבא, ונבנו כל ע"ס דרוח דנוקבא, גם המוחין דרוח, שהם מוחין דשמאל. כלומר, שקיבלה אור החכמה, הנמשך בקו שמאל.

ואם הנוקבא לא הייתה עוברת לצד האחור, להתאחד עם נוקבא שבגופו דז"א, אלא הייתה עומדת במקומה בנקודת נקב החזה בצד הפנים של ז"א, היה יוצא, שבעת שיצאו לנוקבא המוחין דשמאל, ג"ר דרוח, הייתה מקבלת אותם מז"א, ככל מדרגה תחתונה המקבלת מעליונה. ומכ"ש שט"ס שלה באים מתנה"י החדשים דז"א. ואז היה השמאל ממותק בחסדים, כי ז"א קו אמצעי, שימין ושמאל מיוחדים בו. ואז הייתה הנוקבא יכולה לקבל אותם.

משא"כ, עתה, שעומדת בצד האחור דז"א, שפירושו, שהתערבה יחד עם הנוקבא שבגופו, נמצא בעת שיצאו המוחין מקו שמאל מאמא, לקחה אותם הנוקבא הנפרדת ישר מקו שמאל דאמא, כמו הנוקבא שבגופו של ז"א. ונעשו בזה לשני פרצופים, שפרצוף ז"א כולו ימין, שמקבל רק מקו ימין דאמא, ופרצוף נוקבא הנפרדת, שהתדבקה בו באחור, כולו שמאל, כי לוקח רק קו שמאל מאמא, כמו הנוקבא שבגופו.

והבן היטב, כי נוקבא שבגופו דז"א לפי עצמה, אע"פ שמקבלת מאמא שמאל בלבד, אין זה פוגע כלום בתיקון קו אמצעי. כי כל צד שמאל שלו בא לו מחמת שהוא מייחד קו ימין וקו שמאל באמא, שמתוך כך יש לו עצמו ג"כ ימין ושמאל. הרי שהנוקבא שבגופו, צד השמאל, כבר ממותקת יפה בימין, ואין בה שום דין. שהרי אפילו הזרוע השמאלית דז"א נקראת ג"כ ימין ה'.

משא"כ נוקבא הנפרדת, שקיבלה עתה מוחין דשמאל מחדש, מחמת שנעשתה כנוקבא שבגופו, הנה מוחין אלו עוד לא קיבלו שום מיתוק מחסדים דקו אמצעי, כי עוד לא הגיעו אליו כלל, אלא הגיעו ישר מקו שמאל דאמא אל הנוקבא הנפרדת הדבוקה באחור. וכיוון שאין בה הייחוד דקו אמצעי, היא נמצאת בבחינת שמאל בלי ימין, שהם דינים קשים, ולא הייתה יכולה לעמוד בהם.

כל התיקון שצריכים כאן, אינו אלא להפריד הנוקבא מאחורי ז"א, ולהחזיר אותה לפנים דז"א, בנקב החזה דז"א, כדי שכל מה שתקבל לא תקבל אלא מז"א, קו האמצעי, ואז יהיו לה חכמה וחסדים יחדיו, שהם כל השלמות.

והזוהר מבאר, איך הפריד הנוקבא מאחורי ז"א, והשיב אותה לפנים. כשהפריד ז"א ונוקבא מדבקות של אחוריים, הפיל תרדמה על ז"א, שהסתלקו ממנו המוחין דנשמה, שהם חכמה וחסדים, שז"א נאחז בהם. והשאיר בו רק צד השמאל של המוחין, שהם בינה וגבורה, אשר הנוקבא נאחזה בהם. שמוחין אלו הם שינה וסתימת עיניים, מפני שנסתמת החכמה, העיניים, מחמת שאינם יכולים להאיר בלי חסדים. כמ"ש, ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן.

והפריד הנוקבא מאחורי צדדיו דז"א, שהמאציל עורר את המסך בהחזרת הי' לאור, והסתלקו המוחין דאחור של הנוקבא, שזה נבחן ללקיחת הצלע מז"א, כי התבטלה הארתה. ואז חזרה לנקודת החזה, כמו שהייתה מטרם העברתה לאחורי ז"א. כמ"ש, וייקח אחת מצלעותיו. ואח"כ עלו ז"א ונוקבא לאו"א. כמ"ש, ויִיבֶן ה' אלקים, או"א, את הצלע, הנוקבא, שהמשיכו מוחין חדשים לז"א ולנה"י חדשים, שמהם כל המוחין דנוקבא החדשים. והצניע אותה ליום השבת, שהכין אותה לזיווג ביום השבת, שאז יש לזו"ן מוחין דחיה, הראויים להולדה.

325. ובשעה שהשבת רצתה להיכנס, בשעת בין השמשות, היה בורא מזיקי עולם, רוחות ושדים וסערות. ומטרם שגמר אותם, באה המלכה בכל התיקונים שלה מהשבת, וישבה לפניו. כי ביום הזה משיגה ג"ר דחיה, המכניעות ומבטלות כל המזיקים והס"א, שאין אז ממשלה בעולם חוץ ממנה.

בשעה שישבה לפניו, הניח אלו הבריות ולא נשלמו. כי מאחר שהמלכה יושבת עם המלך והתחברו פב"פ, מי ייכנס ביניהם, ומי יתקרב אליהם?

וכשהתחברו, התבשמו זה בזה, משום שהשבת היא יום שהכול התבשם בו. ומשום זה התבשמו הדינים אלו באלו. כי דינים דדכורא, הקשים בתחילתם, מתבשמים בתחילת הנוקבא, ששם הדינים נוחים. ודינים דנוקבא, הקשים בסופם, מתבשמים בסוף דדכורא, ששם הדינים נוחים. ונתקנו העליונים והתחתונים.