חג הפסח

703. ובחודש הראשון, בארבעה עשר יום לחודש, פסח לה'. חודש ראשון, ניסן, ששם הולידה אותה החיה את אורות הגאולה, לקיים כמו שלומדים, שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. ובי"ד (14) שלו, כמ"ש, ויאמר, כי יד על כס יה, שם נשבע להעביר מהעולם את זרעו של עשיו העמלקים. בעת ההיא כתוב, מִשכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם, ושחטו הַפָּסַח. מִשכו, כמ"ש, משך ידו את לוֹצְצים.

704. בעת ההיא, כה אמר ה' לרועים הפושעים בי, ואל אדמת ישראל לא יבואו, ואלו הם רועי הצאן פַּרְנְסֵי הדוֹר. ומשום זה כתוב עליהם, הנה אנוכי מְפַתֶיהָ, והולכתיהָ המִדְבּר. וכתוב, ונשפּטתי איתכם שם פנים אל פנים, כאשר נשפטתי את אבותיכם, שהרג אותם במכת חושך.

705. ובחודש הראשון, החודש שהחיה, המלכות, מתגלה ומתחזקת בו, ויוצאת לעולם, כלומר שיוצאת מסתימתה בי"ד (14) יום, כמ"ש, ויחשוף יערות. בי"ד יום, הם שאר החיות, חו"ג תו"מ דז"א, המאירים בתוך המלכות, עשרה עשרה לכל צד. חו"ג תו"מ הם ד' צדדים, בד' רוחות העולם, צפון דרום מזרח מערב, שכל אחד כלול מע"ס.

המלכות, י', וספירה אחת מחו"ג תו"מ, הן לכל צד מד' צדדי העולם, והן י"ד. כיוון שארבע חו"ג תו"מ מתחברים ומיתקנים עם העשר שבמלכות מצד ימין, אז הוא י"ד בחודש, להתקין חיה הזו, המלכות, בתיקוניה, בשמחה.

706. מִשכו וקחו לכם צאן. משכו, כמי שמושך ממקום למקום. משכו ימים עליונים, ספירות דז"א, לימים תחתונים, לספירות דמלכות.

ימים עליונים דז"א הם שס"ו (366) כחשבון משכו. שהיא שנה של ימות החמה, ז"א. ימים התחתונים של המלכות, לפעמים הם שנ"ה (355) ימים בשנה, ובזמן שהלבנה, המלכות, מאירה במילואה, עולים הימים שלה להיות שס"ה (365) ימים, כשנת החמה, ז"א, שהוא כחשבון מִשכו, חסר אחד.

707. משכו ימים עליונים דז"א, לימים תחתונים דמלכות, שיהיו כולם אחד, בחיבור אחד. ומי מושך אלו העשר של המלכות, כשהיא בצד ימין, בחסד? שכתוב, בעשור לחודש הזה, כלומר, המלכות, כשהיא בימין. כתוב, בעשור, האם לא היה צריך לכתוב, בעשרה? אלא תשע הם לכל צד, ונקודה אחת שהולכת באמצע כעין זה , ומשלימה לע"ס.

וע"כ כתוב, בעשור, כמ"ש, זָכוֹר שָׁמוֹר, לשון מקור, כי בעשור פירושו, להשתמש בעשר, באופן כזה, שאלו תשעה ימים ישמשו בנקודה ההיא.

לחודש הזה, ניסן, הרומז לחסד, להורות שאלו הימים שממשיכים, יהיו לצד ימין, חסד. כדי לחבר זא"ת, המלכות, בז"ה, ז"א, שיהיה הכול אחד.

708. ובזמן שאלו ד' ימים שלאחר עשרה בחודש, מתקשרים לד' צדדים, דרום צפון מזרח מערב, חו"ג תו"מ, ומתחברים עם עשרת הימים, אז מולידה החיה, המלכות, את אורות הגאולה. והנחש הולך לו.

ובעת ההיא מְקדשים למעלה אותה החיה, וקוראים לה כבוד. ואז מתקדש החג. מה שלא היה עד עתה. כי עתה, בחג, קוראים לה כבוד. כמ"ש, ובהיכלו כולו אומר כבוד.

709. אמר משה, דברים אלו סתומים, וצריכים לפתוח אותם בשביל החברים, שמי שסותם להם סודות התורה הוא מצער אותם. שלרשעים, האורות של הסודות נעשו להם חושך. והוא דומה לכסף שגנוז. מי שחופר עד שמגלה אותו, ואינו שלו, מתהפך בשׂכלו לחושך ואפלה. ולמי שהוא שלו, הוא מאיר לו. ומשום זה, יש לאדם לגלות סודות התורה הסתומים, לחברים.

710. בעשור, כי ט"ס לכל צד, כנגד ט' חודשי הריון של היולדת. כחשבון א"ח (9) מהמילה אחד. היולדת היא ד' מאחד. א"ח הוא ט"ס לד' צדדים של האות ד', והם ארבעים. א"ח כנגד זכור, ז"א. ד' כנגד שמור, המלכות. ועימהם הם 42.

711. נשאר כבוד, שנאמר בו, בשכמל"ו. והוא כבו"ד (32) ול"ב (32), שבגי' ס"ד (64), ד"פ לכל צד של ד', הרי ס"ד לד' צדדים, בגי' רנ"ו (256). כבוד למעלה ולב למטה. ומשום זה מייחדים בכל יום פעמיים שמע ישראל, שאנו אומרים בהם פעמיים כבוד, שהם ס"ד. ועם פעמיים ד' ד' מאחד, הרי ע"ב (72).

הרי ד' שבאחד שלמות של מ"ב (42) שמות, ושלמות של ע"ב שמות. ומשום זה אומרים במזמור לדוד, מי זה מלך הכבוד, ה' עיזוּז וגיבור. ובפעם השנייה אומרים, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות.

יש שני ייחודים, עליון ותחתון. ייחוד העליון, כמ"ש, ייקָוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותיראה היבשה. שפירושו, שיתכנסו המדרגות שמתחת השמיים אל מקום אחד, להיות בשלמות לו"ק, שהם א"ח דאחד.

ותיראה היבשה, לקשור במדרגות אלו דז"א שהתגלו, גם ד' שבאחד, הנקראת יבשה, כשהיא מחזה ולמעלה, ששם היא סתומה וכל אורותיה קפואים. והייחוד הזה הוא ייחוד של שש מילים שמע ישראל, שמגלה החסדים לז"א.

אבל ד' שבאחד עוד לא קיבלה תיקונה, שהחכמה שבה תוכל להאיר, עד שנעשה הייחוד התחתון, כמ"ש, תַדְשֵא הארץ דשא, שהייחוד הזה נעשה בבשכמל"ו. ואז מה שהייתה יַבּשה מחזה ולמעלה דז"א, בייחוד העליון, עתה, כשירדה מחזה ולמטה בבשכמל"ו, נעשתה ארץ לעשות פירות ותולדות. כי מחזה ולמטה מתגלה החכמה שבד' שבאחד, וכל הספירות דז"א, שהם א"ח שבאחד, מאירים בכל הצדדים של ד' שבאחד במילואם.

כתוב, בעשור, כי ט"ס לכל צד, כנגד ט' חודשי הריון של היולדת. כחשבון א"ח (9) מן אחד. שבייחוד העליון של שמע ישראל, ד' שבאחד מקבלת מט"ס דז"א, שהן א"ח, בבחינת עיבור, שהם ט' ירָחים, ט"ס.

היולדת היא ד' מאחד, שאח"כ, כשנעשה ייחוד התחתון שמחזה ולמטה, בבשכמל"ו, אז היא יולדת הט"ס, שמתגלים בה. אבל בייחוד העליון ט"ס דז"א, שהן א"ח דאחד, עוד מכוסים וסתומים בה כמו מעוברת. כי אז היא יבּשה.

א"ח מרמז לשם מ"ב, כי מחזה ולמעלה דז"א, ששם הייחוד העליון, שולט שֵם מ"ב, שאורות החכמה מכוסים בשם הזה. ואחר שנעשה ייחוד עליון, בשם מ"ב, נשאר לייחד הייחוד התחתון שמחזה ולמטה דז"א, בבשכמל"ו.

נשאר כבוד, שנאמר בו, בשכמל"ו. שנשאר לייחד הייחוד התחתון, כדי שהד' שבאחד תלד ותגלה הט"ס שקיבלה לכל צד שלה בייחוד העליון. וזה כבוד לב, כלומר שהיא נקראת כבוד, ומתגלים בה ל"ב (32) נתיבות החכמה. כבו"ד (32) ול"ב, שבגי' ס"ד (64), ד"פ לכל צד של ד', בגי' רנ"ו (256), רמז לרנ"ו כנפי החיות.

כבוד למעלה ולב למטה. למעלה מחזה נקראת המלכות כבוד. אמנם גילוי הכבוד, שהוא ל"ב נתיבות החכמה המתגלים ע"י המלכות, זהו רק מחזה ולמטה דז"א, בייחוד של בשכמל"ו.

ומשום זה מייחדים בכל יום פעמיים שמע ישראל, שאנו אומרים בהם פעמיים כבוד, שהם ס"ד. ועם פעמיים ד' ד' מאחד, הרי ע"ב (72). שבייחוד התחתון מרומז שֵם ע"ב, השם, שהחכמה מתגלה בו. הרי ד' שבאחד שלמות של מ"ב שמות, ושלמות של ע"ב שמות. השלמות של זיווג העליון שמחזה ולמעלה לשליטת החסדים, השם מ"ב, והשלמות של הארת החכמה שמחזה ולמטה, השם ע"ב. שיוצא מג' הפסוקים וייסע ויבוא ויֵט.

ומשום זה אומרים במזמור לדוד, מי זה מלך הכבוד, ה' עיזוז וגיבור. ובפעם השנייה אומרים, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות. שמלך הכבוד הראשון הוא למעלה מחזה, ששם המלכות נקראת כבוד, בשם מ"ב, שאין שם גילוי ל"ב נתיבות החכמה. ומלך הכבוד השני, הוא הכבוד שלמטה מחזה, השם ע"ב, שיש בו גילוי חכמה.

712. כתוב, ובהיכלו כולו אומר כבוד. זהו היכל עליון הפנימי, ששם מתקדש הכול, בינה. שם מקדשים למי שראוי להתקדש. איך מקדשים אותו ההיכל? בתחילה נפתחים השערים ע"י הדעת, ז"א, שבעת שליטת השמאל בבינה הוא עולה לבינה, ונעשה קו האמצעי, דעת המייחדת ימין ושמאל, חו"ב, זה בזה. ופותח שערי בינה מסתימת השמאל. וע"י זה מקבל ממנה גם ז"א ג' קווים.

מַפתח סתום אחד, דעת, התקין ופתח שער אחד לצד דרום, קו ימין, אז נכנס כוהן גדול, חסד, בפתח ההוא, ומזדרז באבנט שלו, המלכות, ותיקוניו, שהם ד' בגדי כוהן הדיוט, מצנפת כותונת אבנט מכנסיים. כנגד ד' אותיות אדנ"י, המלכות.

ואח"כ מתעטר בעטרה של הקדושה, ולובש חושן ואפוד, ומעיל של שבעים פעמונים ורימונים, שהם כמ"ש, פעמון זהב ורימון, המוחין דהארת החכמה, הנמשכים מה"ר דהוי"ה. וציץ, נזר הקודש על מצחו, שנקרא ציץ נזר הקודש, י' דהוי"ה. ומתקשט בד' בגדי זהב וד' בגדי לבן, כנגד ח' אותיות שבשמות הוי"ה אדנ"י. ועל אותו הציץ מלהטות מ"ב (42) אותיות, השם מ"ב, ומתנוצצות עליו. וכל אותו ההיכל מאיר באורות עליונים.

713. הסתובב המפתח, הדעת, ופתח צד של הבינה שבצד צפון. אז נכנס לוי, גבורה וקו שמאל, המַעשׂר של יעקב, שהפריש מבניו להקב"ה. ועימו כינור של עשרה נימים, ע"ס דקו שמאל. ומתעטר בעטרותיו, במוחין דג"ר, שנקראים עטרות.

ואז הסתובב שוב המפתח ופתח שער אחד באותו היכל, השער העומד באמצע, העמוד שלצד מזרח, ת"ת, קו האמצעי. נכנס הת"ת ומתעטר באותו השער, בע' (70) עטרות, השם ע"ב, ובארבע אותיות שהן י"ב (12), בי"ב צירופים של ארבע אותיות הוי"ה, חו"ג תו"מ שבכל אחד ג' קווים.

ומתעטר בחקיקות של ר"ע אלף (270,000) עולמות, שהם מקום הגילוי של הארת החכמה, שמחזה ולמטה. הארת החכמה מכונה אלף, ושם ב' שלישֵי ת"ת, שהם ע', ונו"ה, שבכל אחת ע"ס, והם ר"ע (270) ספירות. ומתעטר בעטרות המאירות מסוף העולם עד סופו, במלכות, הנקראת עולם. ובכמה לבושי כבוד, ובכמה עטרות קדושות.

714. שוב הסתובב המפתח, הדעת, ופתח כל השערים הגנוזים, וכל השערים הקדושים הנסתרים. ומתקדש בהם ז"א, ועומד שם כמלך במלכות שבקו אמצעי דבינה. מתברך שם בכמה ברכות, ומתעטר בכמה עטרות.

אז יוצאים כולם מבינה למקומם בז"א. כלומר, חו"ב דז"א משני השערים שבדרום ובצפון דבינה, וחצי הימני דדעת מהשער האמצעי דבינה, וחצי השמאלי דדעת מהמלכות שבשער האמצעי. ויוצאים כולם בחיבור אחד, מתעטרים בעטרותיהם כראוי. כיוון שיצאו מבינה למקום ז"א, הם מעוררים את הז"א, שיתקשט בקישוטיו, בד' מוחין.

715. וחיה זו, המלכות, שהיא במצב א', ועודנה דבוקה בשמאל, מתעוררת וממעטת את עצמה מתוך אהבת השירה, מחמת תשוקת החסדים. כי להיותה בשמאל בלי ימין, יש לה חכמה בלי חסדים, שזה מסבב לה צער גדול, ומשתוקקת מאוד אחר חסדים.

ומשום זה מיעטה את עצמה למטה מחזה, כדי שתוכל לקבל ממנו חסדים. מתוך אהבת השירה, ממעטת עצמה לאט לאט עד שנעשית נקודה תחת היסוד דאורות, ונקודה תחת החזה דכלים.

וכיוון שמיעטה את עצמה, אז כתוב, וילך איש מבית לוי, הקב"ה, וייקח את בת לוי, המלכות, שנקראת בת לוי כשהיא בשמאל. והוא מושיט יד שמאל תחת ראשה מתוך אהבה, שיד שמאל דז"א נעשית לה לג"ר, לראש, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.

716. כיוון שהיא נקודה קטנה עתה, איך יכול ז"א להתאחד בנקודה קטנה? אלא כלפי מעלה, כל מה שהדבר קטן זהו שבח וזוהי מעֲלה. והיא גדולה בגדלות העליון, כי כשהיא קטנה, מיד מתעורר לה הכוהן הגדול, חסד דז"א, ואוחז אותה ומחבק אותה. ואילו הייתה גדולה, לא היו יכולים ז"א ומלכות להתאחד כלל.

אבל כיוון שהמעיטה את עצמה, והיא נקודה קטנה, אז אוחזים בה הספירות דז"א, ומעלים אותה למעלה, בין שתי זרועות דז"א, שהם חו"ג. כיוון שהעלו אותה ויושבת בין שני צדדים אלו, חו"ג, אז עמוד העומד באמצע, ת"ת, קו אמצעי, מתחבר עימה באהבת הנשיקות, באהבה של חיבור אחד. אז כתוב, ויישק יעקב, ז"א, לרחל, המלכות, כי באהבה של הנשיקות, מתדבקים זה בזה בלי פירוד, עד שמקבלת נפש של תענוגים כראוי.

כל זמן שהמלכות במצב א', בשני מאורות הגדולים, ששניהם מקבלים מבינה, ז"א מלביש קו ימין דבינה, חסדים, והמלכות מלבישה קו שמאל דבינה, חכמה, אז אין המלכות חפצה להתייחד עם ז"א ולקבל ממנו החסדים, והיא רחוקה ממנו כרחוק השמאל מהימין.

וכדי לקבל מז"א חסדים צריכה למעט את עצמה לנקודה תחת יסוד דז"א, למדרגה תחתונה מתחת ז"א, ואינה יכולה עוד לקבל מבינה, אלא מז"א, העליון שלה. וכשהיא נקודה תחתיו, מתייחדת עימו לאחד ומקבלת ממנו כל המוחין דגדלות.

717. בשעה שלוקחת נפש של תענוגים כראוי, והיא רוצה לפקוד צבאותיה, מתאספים כולם וקוראים לה, כבוד כבוד כבוד, מההיכל הקדוש דאו"א. ובהיכל הקדוש, או"א, חו"ב, פותחים ואומרים, מקוּדש מקוּדש. שמשפיעים למלכות מאורותיהם, הנקראים קודש. אז החודש, המלכות, מתקדש כראוי. ואז כתוב, ובחודש הראשון. כי הוא ראשון ודאי.

כי כשהייתה המלכות דבוקה בשמאל בלי ימין, לא נחשב לה זה למציאות, מחמת שאורותיה קפואים ואינה יכולה להשפיע. אלא עתה, אחר שהתמעטה לנקודה וחזרה ונבנית ע"י או"א באורות של קודש, שתהיה מתחת למדרגת ז"א, נחשב זה למציאותה הראשונה.

וע"כ כתוב עליה אז, ובחודש הראשון. ועל זה כתוב, מִשכו וקחו לכם, שתמשיכו ימים עליונים דז"א אל המלכות. ועל זה כתוב, בעשור לחודש הזה, שהתחברה הלבנה, המלכות, בשמש, ז"א, שט"ס דז"א ישמשו ויאירו במלכות. ומה שהייתה נקודה אחת אחר המיעוט, כשיורדת מהיכל או"א, מתפשטת מעט ומתמלאת ונעשית ה"ת דהוי"ה, שמלאה שפע מכל ארבעת הצדדים ומתקדשת כראוי.

718. הסתובב ההיכל ההוא ופתח שער בצד דרום, בקו ימין, בע"ב עטרות, שהוא השם ע"ב המאיר בקו ימין. ואח"כ פותח שער שלישי לצד מזרח, קו האמצעי, בחמישים אורות, של חמישים שערי בינה. אח"כ פותח שער אחר של צד מערב, המלכות, בע"ב עטרות של השם ע"ב, ובכל רמ"ח (248) חסדים, שבחשבון המילים שבפרשיות של ק"ש.

ומה שהחיה הזו, המלכות, הייתה בתחילה קטנה, ואחר שמקבלת ע"ב עטרות ורמ"ח חסדים, גדלה, כמ"ש, מלוא כל הארץ כבודו. שהיא כבוד עליון וכבוד תחתון, שכל זה המלכות מקבלת בייחוד של ק"ש.

719. כשמגיע לח"י (18) עולמות, שבו ח"י ברכות התפילה, תפילת העמידה, שפותח אותה במילים, אדנ"י שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך, אז עמוד האמצעי, ז"א, מתחבר עימה בחביבות נשיקות שפתיים, נו"ה, והלשון, צדיק, יסוד, ביניהם, לשון לימודים. בעת ההיא, ויישק יעקב, ז"א, לרחל, מלכות.

אז קוראים לאותה החיה, למלכות, כבוד כבוד. ואו"א אומרים, מקודש מקודש. שאו"א משפיעים לה אורותיהם, הנקראים קודש. ואז החודש, המלכות, מתקדש כראוי. ואז נקראת ובחודש הראשון, ראשון ודאי.

720. ואז מִשכו, ימים עליונים דז"א אל המלכות. וע"כ כתוב, בעשור לחודש הזה, שט' ימים דז"א יאירו אל המלכות, שהתחברה הלבנה הקדושה, מלכות, בשמש, ז"א, שכתוב בו, כי שמש ומָגן ה' אלקים. ומה שהייתה המלכות נקודה קטנה, היא התמלאה כלבנה במילואה. ואז הוא חודש מלא, שהלבנה, המלכות, התמלאה, ומלוא כל הארץ כבודו. מתחילה הייתה חסרה, ועתה היא בשלמות במילואה.

721. בארבעה עשר יום לחודש, פסח לה'. שׂה לקורבן פסח, למה? היראה של המצרים ואלוהים שלהם היה שה, משום שהמצרים עובדים למזל טלה. ומשום זה עובדים לשה.

כתוב, הן נִזְבּח את תועבת מצרים. מהו תועבת מצרים? האם על ששונאים אותו, כתוב, תועבת מצרים? אלא, יראת המצרים ואלוה שלהם נקרא תועבת מצרים. כמ"ש, כתועבות הגויים, שפירושו, היראה של הגויים.

722. חכמתו של יוסף, שכתוב, ומִקְצֵה אחָיו לקח חמישה אנשים, ולימד אותם לומר, אנשי מִקְנֶה היו עבדיך. והייתכן שמלך שהיה שולט על הארץ, והוא אב אל המלך, יעשה כזאת, שיעשה לאחיו שישנאו אותם המצרים ולא יחשיבו אותם? שהרי תועבת מצרים כל רועה צאן. אלא ודאי, תועבת מצרים, היראה והאלוה שלהם נקרא כך. וע"כ כתוב, הן נזבח את תועבת מצרים, שהוא האלוה שלהם.

723. אמר יוסף, כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס, ואותה הארץ, הבדילו בשביל האלוה שלהם, הצאן, שירעה וילך שם בכל תענוגי העולם. וכל המצרים החשיבו אלו שרוֹעים את אלוהיהם כמו אלוהיהם. אמר, אעשה לאחיי שיירשו אותה ארץ, וישתחוו להם המצרים, ויחשיבו אותם כראוי. כמ"ש, כי תועבת מצרים כל רועה צאן. שיחשיבו אותם, משום זה, כאלוהיהם.

724. כמו שהקב"ה נפרע מאלו העובדים עבודה זרה, כך הוא נפרע מעבודה זרה עצמה. וא"כ, איך עשה יוסף את אֶחיו עבודה זרה, שהמצרים ישתחוו להם כמו לאלוהיהם? לא עשה יוסף את אחיו עבודה זרה, אלא עשה אותם שישלטו על עבודה זרה של המצרים, ולהכניע העבודה זרה שלהם תחת ידי אחיו, ושיכו אותם במקל.

אמר יוסף, אם ישלטו אחיי על עבודה זרה שלהם, כש"כ שישלטו עליהם עצמם, ומשום זה הושיבם במיטב הארץ, והִשליטם על כל הארץ.

725. השה לפסח, משום שהיראה של המצרים ואלוה שלהם, היה שה. אמר הקב"ה, מבעשור לחודש קחו האלוה של המצרים, ותִפסו אותו, ויהיה אסור ותפוס בתפיסה שלכם יום אחד ושניים ושלושה, וביום הרביעי הוציאו אותו לדין, והתקבצו עליו.

726. ובשעה שהמצרים היו שומעים קול יראתם, שתפוס בתפיסה של ישראל, ולא יכלו להצילו, היו בוכים, והיה קשה עליהם, כאילו הם עצמם נעקדו להיהרג. אמר הקב"ה, יהיה תפוס ברשותכם יום אחר יום ארבעה ימים, כדי שיראו המצרים אותו כשהוא אסור, וביום הרביעי הוציאוהו להורגו. ויראו המצרים, איך אתם עושים בו דין. ואלו הדינים שהיו עושים ביראתם, היו קשים להם יותר מכל המכות שהביא עליהם הקב"ה.

727. אח"כ דנים אותו באש, כמ"ש, פסילי אלוהיהם תשרפון באש. אמר הקב"ה, אל תאכלו ממנו נא. שלא יאמרו המצרים, שברצון ובתשוקה אל אלוה שלנו אוכלים אותו כך, בלתי נצלה כל צורכו, אלא הַתקינו אותו צלי. ולא מבושל, כי אילו יהיה מבושל, יהיה מכוסה בסיר תחת המים, ולא יראו אותו. אלא התיקון שלו, שיראו אותו שנשרף באש, משום שריחו מתפשט למרחוק.

728. ראשו כפוף עליו על כרעיו, שלא יאמרו, שחיה או דבר אחר הוא, אלא שיכירו אותו, שהוא האלוה שלהם. שלא יאכלו אותו בתאווה, אלא על השובע, בדרך קלון וביזיון. עצם לא תשברו בו, אלא שיראו עצמותיו מוטלות בשוּק, ולא יוכלו להצילו. וע"כ כתוב, ובאלוהיהם עשה ה' שפטים, דינים רבים. ומַקֶלכֶם ביֶדכֶם, ולא חרב ורומח ושאר כלי מלחמה. להראות, שאינכם יראים מפניהם.

729. המצרים היו עובדים למזל טלה, ומשום זה עבדו לשה. א"כ, הלוא לטלה קטן היו צריכים לעבוד, ולא לשה. אלא לַכּׂל היו עובדים, אלא מזל טלה יורד ועולה, פעם נראה כטלה, ופעם כשה גדול. ומשום זה היו עובדים לכל.

כל בהמה גדולה הייתה אלוה שלהם, וע"כ הרג הקב"ה כל בכור בהמה. שהיו מדרגות שלמעלה, כוחות רוחניים עליונים של הטומאה, שנקראים בכור בהמה. וע"כ היו עובדים להם.

730. כתוב, כל מַחְמֶצֶת לא תאכֵלו. וכתוב, ולא ייאכל חמץ. השינוי בין מחמצת לחמץ, שחמץ זכר, ומחמצת נקבה. למה לא כתוב גם בחמץ, לא תאכלו? אלא הנקבה דקליפות, שהיא מקלקלת דרכיה ביותר, כתוב בלשון אזהרה, לא תאכלו. אבל הזכר דקליפות, הנאחז בחוט של טהרה יותר מהנקבה, כתוב בלשון בקשה, לא ייאכל, ולא לשון אזהרה וציווי. וע"כ כתוב כאן, לא ייאכל, וכאן, לא תאכלו.

731. והרי כתוב, לא תאכל עליו חמץ, הרי שגם בחמץ, שהוא זכר דקליפה, כתוב ג"כ לשון אזהרה? אלא הִרבּה הכתוב מילים יתרות לכבוד הקורבן, ע"כ כתוב, לא תאכל. אבל בתחילה כתוב בחמץ לשון בקשה, לא ייאכל. אבל אח"כ, במחמצת כתוב באזהרה, לא תאכלו. כי הנקבה דקליפות קשה מזכר דקליפה. ונקראת מחמצת, משום שריח מוות יש שם.

חמץ רומז על זכר, וע"כ לא נרמז בו מוות. מחמצת נקבה. וכתוב, רגליה יורדות מוות. ע"כ בראש המילה מחמצת, ובסופה, תמצא אותיות מת. משום זה, מי שאוכל חמץ בפסח, הנקבה מקדימה לו המוות, ויידע, שהוא מת בעוה"ז ובעוה"ב. כמ"ש, ונכרתה הנפש ההיא.

732. למה נקראת מצה? שַׁד"י, פירושו, מי שאמר לעולמו די, יאמר לצרותינו די. כלומר, שמבריח הדינים והצרות ממנו. אף מצה כך, משום שהיא מכריע ומכניע, שמבריחה כל הצדדים הרעים, ועושה מריבה בהם, כעין השם שד"י של המזוזה, שמבריח שדים ומזיקים שבשער. אף כך מצה מבריחה אותם מכל משכנות הקדושה, ועושה מריבה וקטטה בהם, כמ"ש, מסה ומריבה. ע"כ כתוב השם מצה. והרי מסה היא עם סמך ולא עם צ', אלא תרגומו של מסה, היא מָצוּתָא. ע"כ נקרא מצה, עם צ'.

733. כמו הלשון שהוא מקל לכל אנשי הבית, כי מייסר אותם בלשונו, ודומה עליהם כאילו מייסר אותם עם מקל. והלשון הוא אות ו', ז"א, הוי"ה. והוא מטֶה שבו עשר אותיות, כי הוי"ה במילוי היא עשר אותיות, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. ובו היכה הקב"ה על ידו עשר מכות.

ומשום שכל המכות היו מצד אותיות ה' ה' של השם הוי"ה, ע"כ אומר רבי עקיבא בהגדה של פסח, מִנַין שכל מכה ומכה, שהביא הקב"ה על המצרים במצרים, הייתה של חמש מכות? ואות ה' עולה באות י' לחמישים מכות. וחמש פעמים חמישים הן ר"נ (250). ומשום זה נאמר, ועל הים לָקו ר"נ מכות.

734. כל מיטב ארץ מצרים הוא רעמסס. ואותה ארץ הבדילו לאלוה שלהם, לרעות וללכת בכל תענוגי העולם. וכל המצרים החשיבו את אלו שרועים את אלוהיהם כמו אלוהיהם. וזהו שביקש יוסף מפרעה את ארץ רעמסס לרעות צאנם, כדי להשליט אחָיו על אלוהי מצרים, שיהיו נכנעים תחת ידיהם כעבדים תחת מלכם, שיהיו כולם נכנעים תחת שם הוי"ה מצידם, ולא ישלוט בעולם אלא שם הוי"ה. ונכנעו כל השרים הממונים תחת ידו.

735. ולהראותם, שהוא עתיד להיפרע מהם, כמ"ש, ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים, אני ה'. משום שהם מַטעים את הבריות ועושים עצמם אלקות. ומשום שהטלה, הממונה שלו גדול על כל הממונים של אלוהים אחרים, ציווה הקב"ה לישראל, וייקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית. והשליט אותם עליו. ותָפסו אותו תפוס בתפיסה שלהם יום ושניים ושלושה. ואח"ז הוציאו אותו לדין לעיני כל מצרים, להראות, שאלוה שלהם הוא ברשות ישראל, לעשות בו דין.

736. משום זה כתוב, אל תאכלו ממנו נא וּבָשֵל מבושל במים, כי אם צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קִרְבּו, כדי שיהיה נידון באש צלי. וציווה להשליך עצמותיו בשוק בביזיון. משום זה כתוב, ועצם לא תשברו בו.

וציווה על היום הרביעי, שלאחר שיהיה שלושה ימים קשור, לעשות בו דין. וזה היה קשה למצרים מכל המכות, שהיכה אותם הקב"ה ע"י משה.

ולא עוד, אלא שציווה שלא לאוכלו בחשק, אלא על השובע. ומיד שרואים עצמותיו בשוק ואינם יכולים להצילו, קשה להם זה מכל. ולא עוד, אלא שכתוב בהם, ומקלכם בידכם, להכניע כל אלוהי מצרים תחת ידיהם. ומשום שאלוהיהם הם בכורות ממונים, כתוב, וה' היכה כל בכור.

737. אחר כל זה כתוב, לא ייאכל חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. וכתוב, כל מחמצת לא תאכֵלו. אמר משה, למה ציווה שלא לאכול חמץ שבעת ימים ולאכול בהם מצה? ולמה פעם כתוב, לא ייאכל, ופעם, לא תאכלו? אלא שבעה כוכבי לכת הם, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב ולבנה, שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שבכלים דאחוריים דמלכות. והם מצד טו"ר, שהאור שבפְנים הוא מצה, והקליפה שמבחוץ היא חמץ.

חמץ זכר, מחמצת נקבה, זו"נ של אותו הקליפה שמבחוץ. ועל הזכר דקליפה, שאינו כל כך חמור, כתוב, לא ייאכל. ועל הנקבה דקליפה, שהיא חמורה, כתוב, לא תאכלו.

738. המצה שמבפנים, שִׁבעת כוכבי הלכת, שמוּרה מהקליפות. והן שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, שהן הכלים דאחוריים של המלכות דאצילות, שהחכמה מתלבשת בהם בעת גדלות המלכות. וכתוב עליהם, ושמרתם את המַצות. המצה שמורה מהקליפות, לבעלה, שהוא ו', ז"א, ו' דהוי"ה. ובו עם ו' המצה נעשית מצוה.

739. מי ששומר אותה על י"ה, הגנוזים באותיות מ"צ מן מצה, כי בחילוף הא"ב של א"ת ב"ש, הם י"מ ה"צ, שהאות מ' של מצה מתחלפת באות י', והצ' של מצה מתחלפת בה'. שזהו, י"ה הגנוזים במ"צ של מצה.

וציווה הקב"ה לברך את המלכות בשבע ברכות בליל פסח, שבע הנערות שלה, שבעה כלים חג"ת נה"י דמלכות דאצילות מבחינת האחוריים, הנקראים: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה.

וציווה להעביר מהם הקליפות, חמץ ומחמצת, שהם עננים חשוכים המכסים על האורות של שבעת כוכבי הלכת. שכתוב בהם, ותבואנה אל קִרְבֶּנה, ולא נודע כי באו אל קִרְבּנה ומראיהן רע, חושך כאשר בתחילה. כי כל כך חזק החושך של העננים שלהם, עד שהאורות שבשבעת כוכבי הלכת, אינם יכולים להאיר להם. ומשום זה, לא נודע כי באו אל קרבנה.