שיר השירים אשר לשלמה

324. שיר השירים אשר לשלמה. כשברא הקב"ה, שהוא בינה, את עולמו, עלה בחפץ לפניו, וברא את השמיים, ז"א. בימינוֹ החסדים, ובשמאלו הארץ, הנוקבא, הגבורות. ועלה בחפץ לפניו לנהוג היום והלילה, שיבואו לידי זיווג, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

וברא המלאכים הממונים בחסדו, הנמשכים מז"א ביום. וברא המלאכים והממונים לומר שירה בלילה. כי השירה היא הארת חכמה, הנמשכת ע"י הנוקבא, הנקראת לילה. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ע"י המלאכים הממונים על החסד. וכתוב, ובלילה שירֹה עימי, ע"י המלאכים הממונים על השירה.

מימין הממונים על החסד, משמאל הממונים על השירה. ואלו שמימין מקשיבים שירת היום, שירתם של ישראל קדושים. כי ישראל אומרים שירה ביום. אותם שאומרים שירה בלילה, מקשיבים שירתם של ישראל ביום, כמ"ש, חברים מקשיבים לקולךְ.

325. כיתה אחת מקו שמאל הכלולה משלוש כיתות, מג' הקווים, אומרת שירה בלילה, כמ"ש, ותָקָם בעוד לילה ותיתן טרף לבֵיתה. אם קו שמאל הוא לבדו, ואינו כלול מכל ג' הקווים, אין השירה נמשכת ממנו, אלא להיפך, שכל הדינים נמשכים אז ממנו.

326. עשרה דברים נבראו ביום ראשון. מהם מידת לילה, המלכות, ומידת יום, ת"ת. ועל מידת לילה כתוב, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. טרף הוא דינים, כמ"ש, וטָרַף ואין מציל. וחוק הוא ג"כ דינים. כמ"ש, שָׁם שָׂם לו חוק ומשפט. וכן, חוקיו ומשפטיו לישראל. כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. מכאן נשמע, שמדה"ד שולטת בלילה.

327. אלו האומרים שירה בלילה, אלו הם שרים המתעלים על כל בעלי השיר. וכשפותחים החיים, התחתונים, בשירה, מוסיפים העליונים כוח, לדעת להכיר ולהשיג מה שלא השיגו. שמיים וארץ, זו"ן, גם הם מוסיפים כוח ע"י שירה זו.

שירה היא המשכת המוחין דהארת חכמה, ששורשה רק מקו שמאל ומהנוקבא, הנקראת לילה. והיא נמשכת בעניין גזר דין. ונאמר, אלו האומרים שירה בלילה, אלו הם שרים המתעלים על כל בעלי השיר. כמ"ש, ותקם בעוד לילה, שגילוי המוחין דהארת חכמה נקרא קימה. וקימה זו נוהגת רק בלילה, שאז זמן הדינים בנוקבא. כמ"ש, ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. כי טרף וחוק משמעותם דינים.

ונודע שאי אפשר שהתחתונים ימשיכו מוחין, אם לא יתגלו המוחין ההם מקודם בכל הפרצופים שבעולם האצילות ובבי"ע שקדמו להם. ונאמר, וכשפותחים החיים, התחתונים, בשירה, מוסיפים העליונים כוח, לדעת להכיר ולהשיג מה שלא השיגו. כי כשהתחתונים פותחים בשירה, שהיא השגת המוחין דחכמה, הנה בהכרח שאותם המוחין כבר התגלו בזו"ן ובמלאכים הקודמים להם. שבדרך זו התחתונים מוסיפים כוח והארת מוחין בעליונים.

328. אשרי הזוכה לדעת באותו שיר, באלו המוחין דהארת החכמה. הזוכה באותו שיר, יידע בענייני התורה והחכמה, ויאזן ויחקור ויוסיף כוח וגבורה במה שהיה ובמה שעתיד להיות. ובזה, זכה שלמה לדעת.

329. דוד ידע בזה, שהשיג את המוחין דחכמה בתוך הדעת. וע"כ תיקן שירות ותשבחות הרבה. ורמז בהם העתידות לבוא, והוסיף כוח וגבורה ברוח הקודש, הנוקבא, בשעה שמקבלת רוח מהקודש, חכמה. ידע בענייני התורה והחכמה, ואיזן וחקר והוסיף כוח וגבורה בלשון הקודש, הנוקבא, בשעה שמקבלת דעת מהקודש, חכמה.

330. ושלמה זכה יותר באותו השיר, וידע החכמה, ואיזן וחקר ותיקן מְשָׁלים הרבה, ועשה ספר מאותו השיר ממש, כמ"ש, עשיתי לי שׁרים ושׁרות. כלומר, קניתי לי לדעת שיר, מאותם השירים העליונים, ואשר תַחְתָם. כמ"ש, שיר השירים. כלומר, שיר של אותם שׁרים של מעלה. שיר, שכולל כל ענייני התורה והחכמה וכוח וגבורה, במה שהיה ועתיד להיות. שיר, שהשׁרים של מעלה משוררים.

331. אלו השׁרים, המשוררים של מעלה, עמדו מלשיר שירה. עד שנולד לוי. אבל משנולד לוי ואילך, אמרו שיר, אבל עוד לא היה בשלמות. כיוון שנולד משה ונמשח אהרון והתקדשו הלוויים, נשלם השיר. ועמדו השׁרים של מעלה על משמרותם.

ראובן שמעון לוי הם חג"ת, ג' קווים, ימין שמאל ואמצע. ולכן אע"פ שנולד שמעון, קו שמאל, שממנו נמשך השירה, הארת החכמה, מ"מ עמדו מלומר שירה, כי קו שמאל אינו יכול להאיר מחוסר חסדים. עד שנולד לוי, קו אמצעי, המקיים את שניהם, ומלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבימין. הנה אז מאירה החכמה שבשמאל, השירה.

אמנם עוד אינה בשלמות, כי הקו האמצעי עצמו צריך להתחלק לימין ולשמאל, ששבט לוי התחלק לכוהנים בימין וללוויים בשמאל. והלוויים, החכמה שבקו שמאל, צריכים להתלבש באור החסדים של הכוהנים שמימין. ואז מאירה החכמה בלוויים, שהלוויים מתקדשים ע"י הכוהנים, כי קודש הוא חכמה.

ואז השירה, המשכת החכמה, היא בשלמות, כיוון שנמשכת ע"י קו שמאל שבקו אמצעי, הלוויים, המחוברים תמיד בכוהנים, ונתונים אליהם.

וכיוון שנולד משה ונמשח אהרון, שמשה הבדיל את שבט לוי לכוהנים מבני אהרון, והשאר ללוויים, ימין ושמאל. והתקדשו הלוויים, מטעם שהחכמה שבהם התלבשה בהארת החסדים שבכוהנים. נשלם השיר, להיותו נמשך מבחינת השמאל שבקו אמצעי, ולא מקו שמאל ממש.

ואז עמדו השׁרים של מעלה על משמרותם, כלומר במשמרות שבלילה, שהמלאכים אומרים בהם שירה.

332. בשעה שנולד לוי, פתחו למעלה ואמרו, כלומר השכינה אמרה לז"א, מי ייתנך כאח לי, שתשפיע בי חכמה. כי מבחינת החכמה זו"ן נקראים, אח ואחות.

יונק שדי אימי. שאז יונקים שניהם מהבינה. והם במדרגה אחת.

אמצאךָ בחוץ אֶשָׁקְך. כי הארת החכמה בלי חסדים, החיצוניות, ביקשה ממנו, שתוכל לנשק אותו ולהאיר ממנו, גם בהיותה בחיצוניות.

גם לא יבוזו לי. כי בחיצוניות מתעוררות הקליפות לבזות את השכינה, כמ"ש, לפֶּתח חטאת רובץ. וביקשה ממנו שלא יוכלו לבזות אותה.

וכל זה היה מטרם שקו האמצעי, לוי, הכריע וקיים את שני הקווים ימין ושמאל, שמחמתם יורש גם הוא אותם שני הקווים בעצמו, כוהנים ולוויים.

כיוון שיצאו משבט לוי המשוררים של מטה, אחר שהתחלקו לימין ולשמאל, לכוהנים וללוויים, שאז התקדשו כולם, שחכמה שבלוויים התקדשה ע"י התלבשותם בחסדים שבכוהנים. ועמדו השרים של מעלה על משמרותם. והתקדשו המלאכים כנגד הלוויים, חברים כאחד, כי מעשי התחתונים משלימים את העליונים. אז נעשו העולמות אחד, ומלך אחד שוכן עליהם. לאחר כל אלו התיקונים בא שלמה ועשה ספר מאותו שיר של אותם שׁרים, ונסתמה החכמה בו.

333. השׁרים של מטה נקראים לוויים על שנלווים ומתחברים למעלה כאחד. ומטעם שהשומע את השירה, נלווה ונדבק נפשו למעלה בה'. וע"כ אמרה לאה, יילווה אישי אליי. ע"כ נקרא לוי, מטעם שזרע לוי כולו נלווה עם השכינה, במשה באהרון ובמרים ובכל זרעו אחריו. והם הנלווים אל ה' לשרת אותו.

334. בשעה שעמדו המשוררים למעלה, לא עמדו על משמרתם, עד שנולדו שלושת האחים, משה אהרון ומרים. מילא משה ואהרון, ומרים למה? אלא שכתוב, עשיתי לי שׁרים ושׁרות. וכתוב, ותען להם מרים, שירוּ לה' כי גאֹה גאה.

335. באותה שעה שנולד לוי, נטל אותו הקב"ה, ובחר אותו מכל אחיו, והושיב אותו בארץ. והוליד את קהת, וקהת הוליד את עמרם, והוא הוליד את אהרון ואת מרים. פרש מאשתו, והחזיר אותה. באותה שעה היו המשוררים של מעלה עומדים ומשוררים, גער בהם הקב"ה, ושכך השיר. עד שנטה קו ימינו, והושיט לעמרם.

336. למה נקרא עמרם? שיצא ממנו עם רם על כל רמים, ולא נזכר שמו. למה לא נזכר שמו? מפני שבצנעה הלך, ובצנעה חזר לאשתו, כדי שלא יכירו בו. כמ"ש, וילך איש. ולא נאמר, וילך עמרם, בפרהסיה. וייקח את בת לוי. אף היא בצנעה חזרה, ולא נזכר שמה.