השם אהו"ה
196. בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. את השמיים ואת הארץ, ראשי תיבות אהו"ה, שבו נבראו שמיים וארץ. א"ה, בו נבראו השמיים. ו"ה, בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה. והוא הנותן תשוקה בכל האילנות והעשבים שבארץ לגדול. וזה מה שאמרו, אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל. התשוקה לגדול, הנמשכת מהשם ו"ה. כמ"ש, הידעתָ חוקות שמיים, אם תשים משטרו בארץ.
הצירוף א"ה מורה על שורשי ג' קווים ימין שמאל אמצע שבבינה. א' צורת ג' קווים. י' עליונה שבה, קו ימין. י' תחתונה שבה, קו שמאל. הקו שבין ב' האותיות י', הקו האמצעי.
ה' בינה, שבה השתרשה צורתה של א'. ו', ז"א, המקבל מהשם א"ה. כל מה שיש בו הוא מקבל מן א"ה. לפיכך נבחן השם א"ה כמו חותָם, שכל הפרטים שיש בחותם עוברים על הנחתם ממנו. כך כל הפרטים שיש בא"ה נחתמים בו', ז"א.
וע"כ א', שהיא ג' קווים שבבינה, היא ראש ושורש לכל פרטי האורות, היוצאים מבינה לז"א. שכל הפרטים שבז"א נחתמים מהא' שבה"ר.
והצירוף ו"ה מורה, שאחר שהו', ז"א, נחתם מהצירוף א"ה, הוא משפיע כל מה שיש בו אל המלכות. וגם כאן הם דומים כמו חותם ונחתם. שכל הפרטים שיש בה"ת, המלכות, נחתמו מו', ז"א. ועד"ז נחתמו ג' עולמות בי"ע. הבריאה נחתמה מהמלכות, והיצירה מהבריאה, והעשיה מהיצירה. ולפיכך נקרא שם אהו"ה, חותם, שנחתמו בו שמיים וארץ וכל אשר בהם.
א"ה, בו נבראו השמיים, כלומר שמצורת א' שבה"ר יצאו כל האורות שיש בשמיים, ז"א, הנקרא ו'. שכל האורות והפרטים שיש בז"א, נחתמו מהצירוף א"ה. ו"ה, בו נבראה הארץ וכל מה שיש בה, כלומר שמהשפעת ו', ז"א, לה"ת, המלכות, יצאו כל הפרטים שיש בארץ, המלכות. וכל מה שיש בה, שהם ג' עולמות בי"ע, שכולם נחתמו ויצאו זה מזה כדרך חותם ונחתם.
וזה מה שאמרו, אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל. אין עליו מלאך מלמעלה, מטעם שהעולמות יצאו בחותם, בשם אהו"ה. נמצא שהצורות והפרטים ופרטי הפרטים עד לפרט האחרון שאך אפשר להיפרט, הם נחתמו בתחתון, מחמת שצורתם היא כך בחותם שבעולם העליון ממנו. ונמצא שהם מופיעים בתחתון משום שהעליון מכה אותו, ואומר לו, גדל בצורה זו, ולא בצורה אחרת.
אין לך עשב ועשב מלמטה, שאין לך פרט קטן ביותר שבעולם העשיה, שאין עליו מלאך מלמעלה, שאין עליו כוח עליון בעולם היצירה. כי הכוחות שבעולם היצירה נקראים מלאכים. כלומר, שאותו הפרט הנמצא בעולם היצירה, מכריח את הפרט שכנגדו, הנחתם ממנו בעולם העשיה, שיקבל צורתו בדיוק, כדרך החותם והנחתם. שמכה אותו, שמכריח אותו, ואומר לו, גדל בצורה המתאימה אליי. שהוא אותו המלאך והכוח שביצירה, שהעשב שבעשיה נחתם ממנו.