איילת השחר

691. כאַיָיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלקים. אע"פ שיש בפסוק זה לשון זכר ולשון נקבה, הכול אחד, כי אייל נקרא בלשון זכר, ונקרא בלשון נקבה. כמ"ש, כאייל תערוג, אשר תערוג לשון נקבה. ולא כתוב, יערוג, בלשון זכר, כי הכול אחד, המלכות. אלא במצב הא', כשהיא עם ז"א, במצב שני המאורות הגדולים, היא נקראת אייל. ובמצב הב', אחר שהתמעטה, נקראת איילה.

692. איילת השחר זוהי חיה אחת רחמנית, המלכות, שאין בכל חיות העולם רחמנית כמוה. כי כאשר השעה דוחקת אותה, והיא צריכה למזון בעדה, ובעד כל החיות, שהן כל צבאות בי"ע, היא הולכת למרחוק, לדרך רחוקה, ובאה ומוליכה מזון. ואינה רוצה לאכול, עד שבאה וחוזרת למקומה. כדי שיתקבצו אצלה שאר החיות, ותחלק להם מאותו המזון.

וכשבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, ומחלקת לכל אחת. כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. וממה שהיא מחלקת להן, היא שְׂבעה, כאילו אכלה יותר מאכל מכולן.

693. וכשיבוא הבוקר, הנקרא שחר, יבואו לה חֶבְלֵי הגלות. ומשום זה היא נקראת איילת השחר. ע"ש שחרות שבבוקר, שאז חבלים לה כיולדת. כמ"ש, כמו הרה תקריב ללדת, תחיל תזעק בחבליה.

694. ומחלקת להן כשהבוקר צריך לבוא, בעוד שהוא לילה, והשחרות מסתלקת להאיר. כמ"ש, ותקם בעוד לילה, ותיתן טרף לביתה. כיוון שהאיר הבוקר, כבר כולן שבעות במזון שלה.

695. אז מתעורר קול אחד באמצע הרקיע, וקורא בכוח ואומר, קרובים, היכנסו למקומכם. רחוקים, צאו. כל אחד יתאסף למקומו הראוי לו. כיוון שהאיר השמש, כל אחד נאסף למקומו. והיא הולכת ביום ומתגלה בלילה, ומחלקת מזון בבוקר. ומשום זה נקראת איילת השחר.

696. אח"ז היא מתגברת כגיבור והולכת. ונקראת אייל, בשם זכר. הולכת שישים פרסאות מאותו המקום שיצאה משם, ונכנסת לתוך הר החושך, והולכת בתוך הר החושך. נחש אחד עקלתון מריח אחר רגליה, והולך לרגליה, והיא עולה משם אל הר האור.

כיוון שהגיעה לשם, מזמין לה הקב"ה נחש אחר, ויוצא, ונלחמים זה בזה, והיא ניצלת. ומשם לוקחת מזון וחוזרת למקומה בחצות לילה. ומחצות לילה והלאה מתחילה לחלק עד שעולה שחרות הבוקר. כיוון שהאיר הבוקר, הולכת לה ואינה נראית.

697. בשעה שהעולם צריך לגשמים, מתאספות אליה כל שאר החיות, והיא עולה לראש הר גבוה, ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה, ומתמלא רחמים וחס על העולם. והיא יורדת מראש ההר, ורצה, ומסתירה את עצמה. וכל שאר החיות רצות אחריה, ואינן מוצאות אותה. כמ"ש, כאייל תערוג על אפיקי מים. מאלו אפיקי מים שהתייבשו, והעולם צמא למים, אז תערוג.

698. בשעה שמתעברת נסתמת, וכשמגיעה שעתה ללדת, צועקת ומרימה קולות, קול אחר קול, עד שבעים קולות, כחשבון המילים של הפסוק, יַעַנךָ ה' ביום צרה, שהוא שיר של המעוברת הזו. והקב"ה שומע אותה, ומזמין לה ישועתה. אז יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים, פיו מלחך בעפר, ומגיע עד האייל הזה, ובא ונושך אותה באותו מקום פעמיים.

699. בפעם הראשונה יוצא דם ממנה והנחש לוחך. בפעם השנייה יוצאים מים, ושותות כל אלו הבהמות שבהרים. והיא נפתחת ומולידה. כמ"ש, וַיַךְ את הסלע במטהו פעמיים, וַתֵשְתְ העדה ובְעירָם.

700. באותו זמן שהקב"ה חס עליה על מעשה הנחש הזה, כתוב, קול ה' יחוֹלֵל איילות ויֶחשׂוף יערות, ובהיכלו כולו אומר כבוד. קול ה' יחולל איילות, הם החבלים והכאבים לעורר אלו שבעים הקולות. מיד, ויחשוף יערות, לעורר נחש, ולגלות אותה חיה ללכת ביניהם. ובהיכלו של הקב"ה, שהוא מלכות, כל אלו ההמונים שבבי"ע פותחים ואומרים, כבוד. ברוך כבוד ה' ממקומו. שהיא המלכות, הנקראת כבוד ה'.

הזוהר מבאר לנו כאן עניין אחד עמוק של המלכות, ומבאר אותו בד' בחינות:

א. איך היא מחלקת מזונות מהארת חכמה לכל צבאיה, כמ"ש, ותיתן טרף לביתה.

ב. הזיווג של חצות לילה וסדר התיקונים שמקבלת.

ג. פתיחת שפע המים, חסדים, שבמלכות.

ד. לידת נשמות והכאת הסלע.

ז"א ממשלת היום, ימין, ממשלת החסדים. המלכות ממשלת הלילה, שמאל, ממשלת החכמה שבשמאל. ולפיכך המלכות ביום, שאין החכמה יכולה לשלוט, השעה דוחקת אותה ואין לה המזון שלה, אור החכמה שבשמאל. כאשר השעה דוחקת אותה, בהמשך היום, שאין אז גילוי לאור החכמה, שהוא המזון שלה ושל צבאותיה הנמשכים ממנו. והיא צריכה למזון בעדה, ובעד כל החיות, כי צריכה להמשיך מזון שלה. היא הולכת למרחוק, לדרך רחוקה, כי אין החכמה מושפעת אלא עם דינים.

וכל זמן שאינה מתלבשת בחסדים בזיווג של קו אמצעי, נמשכים ממנה דינים קשים. ודינים אלו המתגלים ע"י הופעתה, נבחנים לרחוק ולדרך רחוקה. כמ"ש, וַתֵיתַצַב אחותו מרחוק, שאחותו רומזת על חכמה. וכן, אמרתי אֶחְכָּמָה והיא רחוקה ממני.

וזה היא עושה תכף בתחילת הלילה. וע"כ מתפשט אז החושך על הארץ. כי הארת החכמה שבשמאל בלי ימין הוא חושך. אבל אז נמשך המזון שלה, הארת חכמה.

אז היא מביאה ומוליכה המזון, החכמה דשמאל. אבל אז בעת שממשיכה החכמה, היא קופאת מרוב הדינים שבחכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להשפיע כלום. ואינה רוצה לאכול, עד שבאה וחוזרת למקומה. שאין המלכות רוצה להיות בשמאל בלי ימין, במקום יציאת החכמה, שהיא דרך רחוקה, עד שתחזור למקומה, בקו אמצעי דז"א, ששם ייחוד השמאל עם הימין. שזהו מקומה התמידי, בין שתי זרועות המלך.

למה היא צריכה לשוב למקומה? כדי שיתקבצו אצלה שאר החיות, ותחלק להן מאותו המזון. כי מטרם שבאה למקומה בקו האמצעי, אורותיה קפואים בה, ואינה יכולה להשפיע כלום לשאר החיות, לצבאותיה הנמשכים ממנה. אבל כשבאה למקומה, מתקבצים אליה כל החיות, ומשפיעה להן מאור החכמה.

כשבאה, מתקבצים אליה כל שאר החיות, והיא עומדת באמצע, בזיווג עם קו האמצעי, ומחלקת לכל אחת. כי כשהיא בקו אמצעי, אורותיה נפתחים ויכולה לחלק לכל אחד. וקבלת הארת החכמה מכונה קימה. כמ"ש, ותקם בעוד לילה, שמקבלת אז חכמה, המכונה קימה. ותיתן טרף לביתה, שמשפיעה לכל צבאיה.

ונודע שבעת שהחכמה מאירה בשמאל בלי ימין, מאירה בג"ר דחכמה. אבל אחר שקו אמצעי מייחד השמאל עם הימין, התמעטו הג"ר דחכמה דשמאל, ואין החכמה דשמאל מאירה, אלא מלמטה למעלה, שהוא ו"ק דחכמה. נמצא, שמטרם שבאה המלכות למקומה, לקו האמצעי, הייתה מאירה בג"ר דחכמה דשמאל. ועתה, כשבאה ממקומה לקו האמצעי, התמעטה לו"ק דחכמה.

וממה שהיא מחלקת להן, היא שׂבעה, כאילו אכלה יותר מאכל מכולן. שאע"פ שהתמעטה עתה לקו אמצעי, בו"ק דחכמה, ואינה יכולה לאכול, לקבל ג"ר דחכמה, אין לה צער מזה, אלא להיפך. כי ממה שיכולה עתה לחלק שפע החכמה לכל צבאותיה, היא שׂבעה יותר משאכלה יותר מאכל מכולן, משאכלה הג"ר דחכמה, שהוא מאכל חשוב וגדול. וזהו משום כי מקודם היו אורותיה קפואים, ולא הייתה יכולה להשפיע כלום, משא"כ עתה היא משפיעה לכל צבאותיה.

וכשצריך לבוא השחר, בחצות לילה, יבואו לה חבלי הגלות, הדינים של השמאל בלי ימין, משום זה היא באה למקומה לקו אמצעי בחצות לילה. כי אינה רוצה לעמוד בדינים האלו. ומשום זה היא נקראת איילת השחר, ע"ש השחרות של הבוקר, שיש לה חבלים כיולדת. כי חבלי לידה הם מדינים דשליטת השמאל.

ומחלקת להן כשהבוקר צריך לבוא, בעוד שהוא לילה, והשחרות מסתלקת להאיר, מחצות לילה עד הבוקר, שאז הזמן שמשפיעה חכמה לצבאות שלה. אמנם אין הארת החכמה נשלמת, אלא ע"י התלבשות בחסדים, שזמנם בממשלת היום, שהוא אור הבוקר. כיוון שהאיר הבוקר, שמאיר אור החסד, כבר כולן שבעות במזון שלה, כי אז מתלבשת החכמה בחסדים, ונשלמת.

אז מתעורר קול אחד באמצע הרקיע, קול מקו האמצעי, ז"א, ששליטתו מתחילה עתה, בממשלת היום, חסדים. וקורא בכוח ואומר, קרובים, היכנסו למקומכם. אותם שנמשכים מימין, חסד, נקראים קרובים. ע"כ אומר להם, שייכנסו למקומם, לקבל חסד. שעתה מתחילה השפעת החסד. ואותם הנמשכים מקו שמאל, ששם השפעת החכמה, נקראים רחוקים, ע"ש החכמה, שהיא רחוקה. להם אומר, רחוקים צאו, כי אין עתה השפעת החכמה, שהרחוקים צריכים, כי ממשלת היום הוא. כל אחד יתאסף למקומו הראוי לו. כל אחד יקבל לפי שורשו שבג' קווים.

כיוון שהאיר השמש, אחר שיצא השמש, המושל ביום, כל אחד נאסף למקומו, כל אחד מתדבק בשורשו לקבל שִׁפעו. כי המלכות הולכת לה ביום, שאין זמן השפעה שלה, ומתגלה בלילה, שהשפע שלה, חכמה דשמאל, מתגלה רק בלילה. ומחלקת מזון בבוקר, בזמן הכנת אור הבוקר, מחצות עד השחר.

ומשום זה נקראת איילת השחר, משום שזמן הארתה הוא בשחר, המתחיל מחצות. אבל אחר שזרח השמש, הולכת לה, ואינה משפיעה כלום כל היום מחכמה דשמאל, המיוחדת לה. ואע"פ שמשפיעה חסדים, אין זה נחשב לשפע שלה, אלא לשפע ז"א.

אחר שממשלת היום מסתיימת, היא מתגברת כגיבור והולכת. שחוזרת ומתדבקת בקו שמאל, גבורה, והולכת. הולכת שישים פרסאות מאותו המקום שיצאה משם, שעולה ממקומה, מחזה ולמטה דז"א, אל מקום שמחזה ולמעלה דז"א, ששם מאיר קו שמאל מאמא, ויכולה להידבק בקו שמאל ולקבל חכמה.

כי קו שמאל דאמא מאיר בז"א עד החזה. ומחזה ולמטה דז"א, נה"י, כלולים ג"כ מחג"ת, ויש שם ו"ס חג"ת נה"י, המכונות שישים פרסאות.

ולכן הולכת שישים פרסאות מאותו המקום שיצאה משם, שהולכת ונפרדת מכל שישים פרסאות שמחזה ולמטה דז"א, שהם חג"ת נה"י, שכל אחת כלולה מע"ס. ובאה למעלה מחזה דז"א, ומתדבקת שם בהארת החכמה שבשמאל דאמא.

וכיוון שהתדבקה בשמאל לבד בלי ימין, הרי התדבקה בחושך, כי שמאל בלי ימין הוא חושך. ונכנסת לתוך הר החושך, כי קו שמאל בלי ימין הוא הר החושך. בעוד שהיא הולכת בהר החושך, מריח אחריה נחש עקלתון והולך לרגליה, שהוא הדינים דנוקבא, הנוספים על דינים דשמאל, עד שהמלכות אינה יכולה לסבול וחוזרת למקומה לקו האמצעי. ע"כ היא עולה משם להר האור, שהוא ז"א, קו האמצעי.

ונודע, שדינים דשמאל ודינים דנוקבא, נוספים זה על זה ואין מי שיעמוד לפניהם. אמנם ע"י תיקון קו האמצעי, הם מבטלים זה את זה, להיותם שני הפכים. כיוון שהמלכות הגיעה להר האור, לקו האמצעי, מזמין לה הקב"ה נחש אחר, מדינים דשמאל, ויוצא, ונלחמים זה בזה, הדינים דשמאל עם הדינים דנוקבא, להיותם הפכים זה לזה. וע"כ מבטלים זה את זה. והמלכות ניצלת מכל הדינים, הן מדינים דנוקבא והן מדינים דשמאל.

תיקונים אלו נעשים לה בחצות לילה. ומהר החושך, ששם הארת החכמה, לוקחת מזון וחוזרת למקומה, לקו האמצעי, בחצות לילה. שאז הזמן של כל התיקונים. ומחצות לילה והלאה מתחילה לחלק, כי אז מתדבקת בקו אמצעי, ואז האורות שלה נפתחים מקפיאתם. וע"כ יכולה להשפיע ולחלק לכל צבאותיה. עד שמסתלקת שחרות הבוקר. כיוון שהאיר הבוקר, הולכת לה ואינה נראית. כי כשהאיר היום, מתחילה ממשלת ז"א, חסדים. וממשלת המלכות, חכמה, הולכת לה ואינה נראית כל היום.

ובשעה שהעולם צריך לגשמים, בשעה שהתחתונים בעוונותיהם גורמים פירוד בין ז"א ומלכות, והמלכות אינה דבוקה בקו האמצעי, אז חוזרים האורות שלה להיות קפואים, ואין טל ומטר נמשך ממנה למטה. אז מתאספות אליה כל שאר החיות, ותובעות שפע ממנה. והיא עולה לראש הר גבוה, להר החושך, קו שמאל בלי ימין, ועוטפת ראשה בין ברכיה. שהג"ר שלה, שנקראים ראש, ירדו להיות ברכיים, אחוריים ודינים. וצועקת צעקה אחר צעקה, מחמת החבלים והדינים השורים שם.

והקב"ה שומע קולה, ומתמלא רחמים וחס על העולם. שפותח הארת החסדים, הנקראים מים. והיא יורדת מראש ההר, יורדת מקו השמאל, ורצה, ומסתירה את עצמה. מחמת שהקב"ה פתח שליטת החסדים, מים, מסתתרת המלכות מהארת השמאל שבה, כמו שמסתתרת ביום.

וכל שאר החיות רצות אחריה, ואינן מוצאות אותה, כי מחמת שנפתחה ממשלת החסדים לתת מים לעולם, ע"כ הארת החכמה שבמלכות אינה נמצאת. כמ"ש, כאייל תערוג על אפיקי מים, בעת שנדבקה בשמאל, ואפיקי מים שלה התייבשו, והעולם צמא למים, אז היא תערוג אחר שפע המים, החסדים.

בשעה שמתעברת נסתמת. כי כשהמלכות מתעברת בנשמות הצדיקים, היא מקבלת ממנו מ"ד, ומעלה מ"ן, שמשניהם מתהווה הנשמה. ואז המלכות מעוררת הארת החכמה דשמאל לצורך הנשמה. וכיוון שעוררה שליטת השמאל, אורותיה חוזרים וקופאים. והיא נסתמת, ואין יוצא ממנה לתחתונים כלום. וכשמגיעה שעתה ללדת, צועקת ומרימה קולות, מחמת שאינה יכולה ללדת, כי הכול קפוא בה, מהדינים שנמשכים מחכמה דשמאל.

אז יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים, שהקב"ה מעורר עליה דינים דנוקבא ממסך דחיריק, הממעט את הג"ר דשמאל, שזה נבחן כמו נשיכה. ומגיע עד האייל הזה, ובא ונושך אותה באותו מקום פעמיים.

שני מיני דינים דנוקבא יש במסך דחיריק, מנעולא ומפתחא, כדי למעט קו השמאל ולייחדו עם הימין. עיקר הכוח הממעט הוא המנעולא, מסך דחיריק ממלכות דצ"א. אמנם כדי שתהיה ראויה לקבל ו"ק דחכמה, צריכים לעורר עליה כוח המסך דחיריק מבחינת מפתחא, שהיא דינים ממותקים בבינה. וע"כ נושך אותה באותו מקום פעמיים, מִתחילה מדינים דמנעולא, ואח"כ מדינים דמפתחא.

בפעם הראשונה, שהיא ממסך דמנעולא, יוצא דם ממנה והנחש לוחך. שמוציא ממנה האורות ולוחך אותם, שאין בזה אלא רק מיעוט הג"ר. אבל אינה ראויה לקבל ולהשפיע אורות התיקון, מים. כי המנעולא מסלקת כל האורות במגע שלה. וכדי לתקן אותה שתהיה ראויה להשפעת המים, היא צריכה לדינים דנוקבא מבחינת מפתחא.

וע"כ בפעם השנייה, שהיא נשיכת הדינים מדינים דמפתחא, יוצאים מים, ושותות כל אלו הבהמות שבהרים. כי ע"י הנשיכה השנייה דמפתחא, קיבלה תיקונה להשפעת המים, החסדים, וכן קיבלה תיקונה, שתוכל ללדת, כי נפתחה מסתימתה.

כמ"ש, וַיַךְ את הסלע במטהו פעמיים, ע"י שני מיני דינים דמנעולא ודמפתחא. וַתֵשְתְ העדה ובְעירָם. והיה צריך פעמיים, כי המנעולא פועלת למיעוט הג"ר דשמאל, אבל אינה ראויה עוד לשום אור מחמתה. וע"כ צריך למפתחא, שממנה נעשית לה בית קיבול לאורות התיקון, למים. וע"כ היה צריך להכאת הסלע פעמיים.

כי הסלע היא מלכות, והצימאון למים נעשה מחמת עוונות התחתונים, שהיטו את המלכות להתדבק בשמאל. וכדי להחזירה לקו אמצעי שתחזור ותיתן מים, היה צריך משה, קו האמצעי, להכות במטהו פעמיים, במנעולא ובמפתחא.

כתוב, קול ה' יחולל איילות, הם החבלים והכאבים, הדינים מחמת הדבקות בשמאל. מיד, ויחשוף יערות, לעורר נחש, לעורר הדינים דנוקבא ממסך דחיריק, ולגלות אותה חיה ללכת ביניהם, שע"י זה מתגלה כוח השפעה של המלכות לתחתונים. ואז אומרים כל הצבאות, ברוך כבוד ה' ממקומו.

701. לע' (70) שנה תחיל חבלי לידה, ולב' שנים תוליד הגאולה, אחר 1200 לחורבן ביהמ"ק. כלומר, אחר האלף החמישי, שכולו חורבן, ועוד מאתיים לאלף השישי, ועוד ע' שנה לחבלי לידה וב' שנים ללידה. כחשבון רע"ב (272) לאלף השישי.

והרי כתוב, בטרם תחיל יָלָדה. וכתוב, והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע. אלא בטרם שיושלמו ע"ב (72) שנה אחר 1200, שאלו ע"ב שנה הן חבלי לידה, יתגלו שני משיחים בעולם. ובעת ההיא כתוב, ובהיכלו כולו אומר כבוד. וכתוב, כָּבוד חכמים יִנְחָלוּ, שבהיכלו כולו אומר כבוד, פירושו כבוד החכמים יהיה בהיכלו כולו.

702. בעת ההיא בעלי תורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדת, והיו מבוזים בין עמי הארץ, יהיו נכבדים. ומיד, ה' למבול יָשב, בשביל הרשעים.

אין מבול אלא דינים דמבול, שנפתחו מעיינות תהום, וארובות השמיים נפתחו בימי המבול. אף כך, יתעוררו אז דינים על הרשעים, למעלה ולמטה, עד שאין סוף ותכלית אל הדינים שלהם, וכל ביזיון וקלון שעשו אוה"ע עכו"ם לשם הוי"ה ולעמו, וכמה חֲרָפוֹת שסבלו ישראל מהם על שם ה', מכולם ייטול הקב"ה נקמה. וע"כ נקרא נוקם ה' ונוטר ובעל חֵמה, אליהם.