האידרא זוטא קדישא

רדל"א פשט שליטה אחת שנכללה במצח

[רדל"א פשיט חד טורנא דאתכליל במצחא]

49. ואותו הראש הסתום שבראש עתיקא שלא נודע, הראש הראשון, כשפשט שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, בטש על ידה בחו"ס דא"א, ונחקק, כלומר שהתמעט לקטנות. ואח"כ קיבל גם הגדלות ע"י אותה השליטה, והאיר בחסדים ובחכמה, וחו"ס הוציאה הארתו ורשמה כמו ההכרעה הזו במצח הזה. ואז נרשם במצח אור שנקרא רצון.

והרצון הזה התפשט למטה, בי"ג (13) תיקוני דיקנא דא"א, עד המקום שהתיישב בדיקנא, שנקרא חסד עליון, וזהו התיקון שנקרא נוצֵר חסד, תיקון שמיני של י"ג תיקוני דיקנא. וכשמתגלה הרצון הזה ע"י התיקון הזה, נוצֵר חסד, מסתכלים בעלי הדין ונכנעים.

רדל"א מעלה המלכות לבינה דא"א, וממעט אותו מג"ר, כדי להמתיק המלכות בבינה בנקודת המפתחא, כדי שע"י זה תוכל המלכות לקבל חכמה בעת גדלות. ואותו הראש הסתום שלא נודע, כשפשט שליטה אחת, כלומר שהעלה המלכות לבינה, ע"י זה מתמעט הראש דא"א מחכמה ובא לחסדים. שליטה אחת שהיא מתוקנת להאיר, שרדל"א תיקן שליטה זו דקטנות, כדי להאיר אח"כ את הגדלות, ויהיו זו"ן ראויים למוחין. ולפיכך ע"י שליטה זו שתיקן, בטש על ידה בחו"ס דא"א, ונחקק. כלומר שמיעט אותו וחקק אותו, כי המיעוט נקרא בשם חקיקה.

אבל ע"י חקיקה זו באה אח"כ הגדלות, ע"י הורדת המלכות מבינה. ואז חזר אליו אור החכמה, והאיר בחכמה ובחסדים, ואז הוציאה חו"ס הארת החכמה והארת החסדים אל המצח דא"א, והמצח הכריע חשיבות אור החסדים, ודחה אור החכמה בשביל זו"ן. והוציא האורות דחכמה וחסדים. וע"י זה שהמצח הכריע לקבל החסדים ולדחות החכמה, נרשמה הכרעה זו במצח, ואז נרשם במצח אור שנקרא רצון.

הכרעה זו שעשה, להעדיף את החסדים על החכמה, אע"פ שיש לו חכמה, היא נקראת בשם רצון. כלומר, אותה קבלת החסדים, שהיו בתחילה ע"י שליטה של עליית המלכות לבינה, נעשתה עתה לרצון.