ג' אותיות טו"ב
[ג' אתוון טו"ב]
324. וירא אלקים את האור כי טוב. כל חלום, העומד בפתרון של כי טוב, מראה, ששלום לו למעלה ולמטה, בעולם העליון, שאין שם שום מקטרג עליו, ובעולם התחתון.
כל אחד רואה אותיות בחלומו, לפי דרכיו ומעשיו. ראה ט' בחלומו, טוב לו וטוב לחלומו, שהרי התורה פתחה לכתוב אות ט' במילים, כי טוב. כי מקודם זה אין אות ט' בתורה, והיא סובבת על האור, שהאיר מסוף העולם עד סופו. לפיכך ט' הוראתה שהיא טוב. וטוב פירושו, הארה המאירה בכל השלמות.
325. אות ט' היא תשיעית לכל, כלומר יסוד, שהוא תשיעי לע"ס. והיא אות המאירה ע"י העליון, הנקרא ראשית. ונכללה בא"א, שנקרא ראשית, מטעם היותו הפרצוף הראשון, הנושא לנקודה דמפתחא, שעל נקודה זו מתגלים כל המוחין. וכיוון שט' מקבלת מא"א, הנקרא ראשית, נמצאת גם היא מאירה בנקודה דמפתחא, וכל המוחין מתגלים על ידה.
ובכוח הסיתום, שיש בנקודה דמפתחא, נעשה עניין הי', הנכנסת באור ונעשה אויר, שהיא נקודה אחת. כלומר, שעניין הי' הנכנסת באור דישסו"ת ונעשו אויר, הוא שי' זו נעשתה מהנקודה דמפתחא. והנקודה השנייה, מנעולא, אינה מגולה בה.
וע"כ לעת גדלות יוצאת הי' מאויר, והישסו"ת חוזרים להיות אור. אבל אם גם הנקודה השנייה, המנעולא, הייתה מחוברת בי', אז לא יכלה הי' לצאת מאויר, כמו שנוהג באו"א. והיא נקודה אחת, כי לא התחברה בה הנקודה השנייה, המנעולא.
הו', ז"א, מכוחה של הט' יצא. השמיים, ז"א, כשמסתיים, נעשה בנקודה אחת, מנעולא. ונגנזה בו בפנים. ואח"כ האירה בו הנקודה השנייה, הנמשכת מט', מפתחא.
פירוש. ז"א, ו' דהוי"ה, שמיים, יצא מכוחה של ט', מנקודה דמפתחא. אמנם תחילה נתקן הז"א בנקודת מנעולא. ואחר שהסתיים בנקודת החזה דז"א, ששָׁם מסתיים פרצוף ז"א הגדול, מכוחה של ט', נגנזה שָׁם נקודה דמנעולא, ונמשך המֵחזה ולמטה של הז"א בהארת הנקודה השנייה, בנקודת המפתחא. באופן, שסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמעלה, בנקודה דמנעולא. וסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמטה, ז"א הקטן, בנקודת המפתחא.
מז"א יוצאות ב' נוקבאות, עליונה, למעלה מחזה, ותחתונה, למטה מחזה. העליונה נעלמה, להיותה יוצאת מנקודה דמנעולא שבז"א. והתחתונה התגלתה בב' הנקודות, דמנעולא ודמפתחא. אבל עומדת רק בכוח הנקודה העליונה, דמפתחא, ונקודה דמנעולא גנוזה בה, ואינה ניכרת. וע"כ מתגלים בה המוחין.
326. וזהו טו"ב. ג' האותיות ט' ו' ב'. הט' יסוד דישסו"ת. הו' ז"א. הב' הן ב' הנוקבאות עליונה ותחתונה. אלו ג' אותיות טו"ב, נכללו אח"כ בצדיק יסוד עולם, הכולל הכול למעלה ולמטה, יסוד דז"א, הכולל ג' בחינות אלו. כמ"ש, אִמרו צדיק כי טוב. כי הצדיק, יסוד, נקרא כך, משום שג' בחינות אור העליון, המרומזות בט' ו' ב', נכללות בו.
כתוב, טוב ה' לכל. המילה, לכל, אינה מפרטת למי הוא טוב. שהוא משום להאיר יום אחד המאיר לכל, כלומר היסוד, היום השישי, להיותו כלול מכל חמשת הימים. וע"כ היסוד נקרא, כל. וכתוב, טוב ה' לכל, שהטוב מאיר ביסוד.