עול מלכות שמיים

8. כשמסתכלים בדברים הכול אחד. המוחין של היובֵל, בינה, מאירים בשמיטה, מלכות. כמ"ש, ושבתה הארץ. כי במנוחת הארץ צריכים עבדים להיות במנוחה. כמ"ש, ובשביעית ייצא לחופשי חינם. חינם, שאינו נותן כלום לאדונו.

9. אלא כמ"ש, זכרנו את הדגה, אשר נאכל במצרים חינם. חינם בלי ברכה, שלא היה עלינו במצרים עול שלמעלה. עבדים פטורים מעול מלכות שלמעלה, וע"כ פטורים מהמצוות.

עול מלכות שמיים, כאותו השור, שנותנים עליו תחילה עול, כדי לעבוד עימו, ולהוציא ממנו טוב לעולם. ואם אינו מקבל עליו עול, אינו עושה כלום. כך צריך האדם לקבל עליו עול מלכות שמיים בתחילה, ואח"כ יעבוד בו כל מה שצריך. ואם אינו מקבל עליו העול הזה תחילה, אינו יכול לעבוד.

10. כתוב, עִבדו את ה' ביראה. כמ"ש, ראשית חכמה יראת ה'. זוהי מלכות שמיים, כי המלכות נקראת יראה. ומשום זה, הוא עול מלכות שמיים. וע"כ זהו תחילת הכול. כי המלכות היא ספירה ראשונה מלמטה למעלה.

תחילה מניחים תפילה של יד, מלכות, ואח"כ תפילה של ראש, ז"א. משום שבמלכות נכנס לשאר הקדושה. ואם זו אינה נמצאת אצלו, אינה שורה בו קדושה שלמעלה. כמ"ש, בזאת יבוא אהרון אל הקודש.

11. והעול הזה אינו שורה במי שקשור באחר, וע"כ עבדים פטורים מעול מלכות שמיים, משום שקשורים באדוניהם. ואם פטורים מהעול הזה, הרי הם פטורים מכל שאר המצוות, כי שאר המצוות אינן שורות על האדם, עד שנמצא אצלו העול הזה.

וע"כ היו ישראל במצרים אוכלים חינם. אף כאן, ייצא לחופשי חינם, כי עבד היה. וכל מה שעשה היה חינם, בלי עול מלכות שמיים. ואע"פ שמעשיו היו בחינם, ייצא לחופשי, ותהיה לו מנוחה.

12. ואחרי שהוא בחֵירות ונמצאת בו מנוחה, נותנים עליו עול ממקום שהוציא אותו לחירות, מהשנה השביעית, מלכות. ואם אדם מסרב לצאת לחירות, כמ"ש, ואם אָמוֹר יאמר העבד, אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי, הרי ודאי פגם במלכות, כי עזב עול מלכות שלמעלה וקיבל עול של אדונו.

ע"כ כתוב, והִגישוֹ אדוניו אל האלקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבָדוֹ לעולם. והגישו אדוניו אל האלקים, לאותו מקום שפגם, במלכות.

13. ויקרב אותו אל הדלת או אל המזוזה, משום שמלכות היא פתח שלמעלה, פתח לזכוֹת דרכה לז"א, ונקראת מזוזה. וכיוון שהתכוון לפגום במלכות, נשאר הפגם הזה בגופו. כמ"ש, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם, שהעבד יהיה תחת רגליו של אדונו עד שנת היובל.