"ואבא היום אל העין וכו' ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב" (בראשית כד מב מד). פירוש, שבהיותו מתחת לחזה באומ"צ, לא היה לו לשתות, כי גם שם היה העבד אברהם בבחינת ו"ק. וגם לגמלים לא היה לשתות כי היה סתום מכל צד. לכן אמר העבד בלבו שהעלמה היוצאת ותשקהו וגם תשקה את גמליו היא האשה וכו'.
"אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכו' ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי, ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין (מבנות ישמעאל) או על שמאל" (מבנות לוט). הודיעם שכולם כשרים לפניו.
"ויען לבן ובתואל ויאמרו מהוי' יצא הדבר" וכו'. בתואל הרמאי לא רצה להודות האמת כי כל חסדו אל בתו, אשר עשה את בתו אלוה, לכן לבן הקדים והודה, ואחר כך בתואל. ומיד מת כלפי דברי העובד הוי' האמיתי.
"ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור". כי רצו עוד להנות מהחסד בלי אמת. "ויאמר אלהם אל תאחרו אתי וכו' ויאמרו נקרא לנערה ונשאלה את פיה" וכו'. כי סברו אולי תרצה שיצחק יבא אליה וינהג כמעשה ארם למראית עין עכ"פ. "ותאמר אלך וישלחו את רבקה" וכו'. פירוש, מדעתם. "ותקם רבקה ונערתיה", מכח הידיעה היתה לה תקומה. "ותרכבנה על הגמלים", המפותחים מתבן ומספוא של בית אביה. "ותלכנה אחרי האיש" וכו'. פירוש, שסיבבה כל עבר הנהר, עד אשר באה בחזרה לעין המים אשר על דרך שור של אלילים. ואז, "ויקח העבד", הנברר לעובד ה' אמיתי. "את רבקה וילך", וחזר שם על יחוד ההליכה להמית את בתואל ארמי. (איזה חידוש לשמא דהוי' רואה ואינו נראה).
"ויצחק בא מבוא באר לחי ראי". מחזה שמתחת לאומ"צ, שמשם באים לבאר לחי רואי. "ויצא יצחק לשוח בשדה". אחד השיחים לחשבונו של הקץ.
"לפנות ערב", שינסו הצללים. "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", שהם כל טוב בית אביו, המגיע לו בירושה בלי שום התעוררות. "ותשא רבקה את עיניה", דהיינו, עין המים שלה, על דרך שור ארמי ובמקום שור ראתה "את יצחק ותפל מעל הגמל". כי פסק כחה מלריב עוד ופסק ברכתה ונפלה מעל הגמל שלה. "ותאמר אל העבד מי האיש הלזה", שכחה וקא סברה בו, שבתואל ארמי הוא ורצתה לשמוע דבר מה ממנו, אבל עבד אברהם ענה האמת. "ויאמר העבד הוא אדוני" האמיתי. "ותקח הצעיף". צא עייף. "ותתכס". על זמן מרובה. "ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה". בירר לו היטב שז"ס קיבוץ גלויוית האחרון. "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וכו' וינחם יצחק אחרי אמו. ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ותלד לו את זמרן ואת יקשן וכו'. ולבני הפילגשים וכו', נתן אברהם מתנות". דהיינו, כל המתנות שקבל מפרעה ואבימלך אודות שרה ושאר מתנות סדומיים הכנענים כל זה לא רצה אברהם להנות ולהוריש ליצחק. ונתן אותם לבני הפילגשים הגר וקטורה.