מ"ב (42) קורבנות בלק

[מ"ב קרבנין דבלק]

65. הכול נתקן ונגלה לפני הקב"ה. ואע"פ שבלק ובלעם לא התכוונו בקורבנותיהם אל הקב"ה, הכול מיתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעוה"ז כלום. בזמן ההוא שלטו על ישראל ע"י שגרם הקורבן שלהם, שיסתלקו מישראל 24,000 איש, חוץ מכל אלו שנהרגו. ואמר ה' אל משה, קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה'. ועד עתה תלוי הקורבן ההוא להיפרע מישראל. שבעה מזבחות בנו והקריבו עליהם בקורבנות, בחשבון מ"ב (42).

66. אלו מ"ב קורבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מס"א אל הקב"ה. וע"כ היה תלוי הקורבן שתיטול אותו מישראל הס"א, שנקראת קללה. ועד עתה עוד לא לקחה מהם.

וכתוב באלישע, וייפן אחריו ויראֵם את הנערים שהתקלסו בו, ואמרו לו עלה קירח. וייפן אחריו, אחורי השכינה, כי הס"א עומדת לאחור. ויראם, הסתכלה וראתה, באותם מ"ב ילדים, ס"א הנקראת קללה, וראתה אותם שראויים לעונש. וע"כ, ויקללם בשם ה'. בשם ה', להוציא שם ה' מהחיוב של קורבן, שהקריבו בלעם ובלק. והכול מיתקן לפני הקב"ה, ודבר לא אבוד. כעין זה, מיתקן הכול לפני הקב"ה, הן לטוב והן לרע.

67. דוד, שברח מפני שאול, וע"כ גרם שנאבדו כל הכוהנים של עיר נוב, ולא נשאר מכולם חוץ מאביתר לבדו, שברח. וזה גרם כמה רעות לישראל, שמתו שאול ובניו, ונפלו מישראל כמה אלפים ורבבות. ועכ"ז החטא ההוא היה תלוי על דוד להיפרע ממנו, עד שכל בניו של דוד נאבדו ביום אחד, ולא נשאר מהם אלא יואש בלבד, שנגנב ע"י יהושֶׁבע בת יורם, כמו שלא נשאר מאחימלך אלא אביתר בלבד. ועד היום תלוי החטא ההוא, לעשות דין על נוב, על החטא ההוא של נוב, שכתוב, עוד היום בנוב לעמוד.