אוצר הנשמות
11. אמר רבי אבא, פעם אחת היינו הולכים במדבר, ונכנסנו במערה אחת, ומצאנו שם ספר אחד ישן מהימים הראשונים. פתחנו אותו ומצאנו כתוב בתחילת דבריו, הראשונות הִנֵה באו וחדשות אני מַגיד. וביאר הכתוב בנשמות הצדיקים, מיום שעלה ברצון המחשבה לברוא העולם.
12. כי מטרם שנברא העולם, כל רוחות הצדיקים היו גנוזים במחשבה לפניו, כל אחד בצורתו. כיוון שצייר העולם, התגלו כולם ועמדו בצורתם לפניו, שם במרומי רקיעים. אח"כ נתן אותם באוצר אחד בגן עדן של מעלה. והאוצר ההוא אינו מלא לעולם, ותמיד הוא קורא, הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד. כולם אני מגיד בשמותיהם. ואין תשוקה וחמדה לאוצר ההוא, אלא שתבואנה בו הנשמות.
13. כמו שהגיהינום אין לו חפץ, אלא לקבל בו נשמות שייטהרו שם. וכל יום הוא קורא הב הב, אשרוף אשרוף. שתשוקתו רק לשרוף ולטהר הנשמות. וכך אותו אוצר שבגן עדן אין לו תשוקה אחרת, אלא לקבל הנשמות.
14. האוצר שומר כל אלו הנשמות שבו, עד הזמן שמלביש אותן, ויורדות לעוה"ז. ומפני החטא של האדה"ר, שהחשיך העולם, והמשיך הצד האחר הרע לעולם, צריכות הנשמות להתלבש בלבוש זה, מטרם שיורדות לעולם, כי לבוש אחר הכין להן הקב"ה להלביש הנשמות. ונאמר בספר ההוא, עד כאן. שתקו. וראיתי מכאן והלאה מילים מתוקות בלתי נודעות.
15. ואח"כ ראיתי הדברים בחלום. ואמרו לי, שתוק, ולא תגלה אלא לרבי שמעון. וכך עשיתי. ומצאתי בו.
ואם לבוש אחר הכין הקב"ה להלביש הנשמות לעוה"ב, א"כ, המתים שהֶחיה יחזקאל, מהו הטעם שלא עשה להם אותו הלבוש?
16. אלא בגלל שעוד לא הגיע הזמן להעביר בעולם אותו האוויר הטהור העושה לבושים. ומשום זה לא הלביש אותם, אלא שעמדו לתחייה, כמו שהיו מקודם לכן. וכך יהיה לתחיית המתים, חוץ משהזוהמה של הגוף הראשון לא תימצא שם.
17. וכשאדם יוצא מהעוה"ז, כולם, צדיקים חסידים תמימים רשעים, כולם עוברים בדרך לראות את האדה"ר, הנראה לכל בני העולם. ושם לוקחים הדרך, אם לגן עדן או לגיהינום.
18. כל אלו שדרכם לגן עדן, מתקרבים לחומה שמחוץ לאלו שלוש החומות אשר שם, הסובבות את גן העדן. אז יוצא ממונה אחד, ומתעורר לפניהם, קורא ואומר, אשריכם הצדיקים בכל העולמות. והממונה יעזריאל מלמד אותם הדרך, והולכים לפניו, עד שַׁער אחד של הגיהינום, ואותו הממונה קורא בכוח, קררו העשן, קררו השריפה.
באותה שעה בחיפזון מקררים אותו, ונכנסות כל הנשמות וטובלות בגיהינום ועוברות. והרשעים כולם נמסרים בידי המלאך דוּמה ונכנסים בגיהינום. והצדיקים אינם נמסרים בידיו, אלא בידי הממונה יעזריאל.
19. כיוון שטובלים בגיהינום ועוברים בו, אותו הממונה הולך לפניהם עד שמגיעים לגדר חוֹמה של גן עדן. ואותו ממונה קורא בפתח ואומר, פִּתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. אז פותחים הפתח ומביא אותן בפנים. וכך עושה לכל פתח.
20. כיוון שהנשמות נכנסו לבפנים, למקום שהצדיקים האחרים עומדים, כמה חדווה על חדווה, וכמה שמחה על שמחה על הצדיקים. וכל בני הישיבה שמחים. לסוף שלושה ימים שהסתתרו בהיכלות ידועים, הן יוצאות, ואווירים נושבים, ומצטיירים כולם בצורתם. ומכאן והלאה יורשים אחוזת נחלה, כראוי לכל אחד.
21. המראֶה שנראה בגן עדן, ממראה כבוד הצורה של כל הצורות, והגוון של כל הגוונים של המלך הקדוש, אינו מתגלה בהיכל ולא במקום אחד. אלא שנפתח רקיע מרוקם על הגן לארבעה צדדים, והתמלא מזיו הכבוד הקדוש, וכל הצדיקים נראים שם ומאירים. מי ראה שמחה זו ותשוקה של נועם ה' ההוא.
22. עד כאן הייתה לי רשות לראות בספר הזה. בעוד שהסרתי עצמי לראות יותר, פרח הספר מידי, ולא ראיתי אותו. נשארתי עצוב ובכיתי.
ישנתי באותה מערה וראיתי את גבריאל שלבוש בדים. אמר לי, רבי, מה לך לבכות, אל תהיה עצוב. כי מי שאותו הספר שייך לו, הספר פרח אליו ולקח אותו. ומטרם שנפטר מהעוה"ז, גנז אותו במערה ההיא שבמדבר הזה. ועתה שהספר נגלה לאנשים חיים, פרח באוויר ולקח אותו.
23. מכאן והלאה לך לדרכך. ומאותו יום עד עתה לא נגלה לי הספר. ולא זכיתי לשמוע ממי הוא. ובכל זמן שאני נזכר בו, אני נשאר עצוב. אולי הקב"ה רוצה בכבודו, שלא יתגלה בעולם.