שֶׁבַע על חטאותיכם

46. התוספת היא כדי לייסר אתכם, כמ"ש, וייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם. שבע, הרי אם הקב"ה היה גובה את המגיע לו, אם היה מעניש באותו משקל כפי החטא, לא היה העולם יכול לסבול אותו אפילו רגע אחד. כמ"ש, אם עוונות תשמור יה, ה' מי יעמוד. ואיך כתוב, שבע על חטאותיכם?

47. אלא שבע לנגדכם. שבע היא שמיטה, מלכות הממותקת בבינה. ונקראת שבע, כמ"ש, מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. וע"כ כתוב, שבע על חטאותיכם. ונקראת המלכות שבע, ונקראת גם בת שבע.

כשכתוב, שבע, הוא לעשות שמיטה ודינים, להוציא בה חירות הכול. כלומר שבע לבד, מורה על המלכות, בעת שהיא בדינים דבינה, שדינים אלו הם הכנה שתוכל לקבל המוחין של הארת חכמה מהבינה. שהמוחין האלו הם חירות הכול. אבל היא עוד בהכנה, ובדינים ולא במוחין.

בת שבע נקראת, כשהתחברה בז"א, יחד להאיר ולשלוט במלכותה, להודיע המלכות בארץ ובכל, שכבר יצאו בה המוחין. ואז נקראת בת שבע. שכתוב, על כן שֵׁם הָעיר באר שבע עד היום הזה. באר שבע, היא בארו של יצחק, המוחין של הארת חכמה.

שבע ובת שבע הם דבר אחד, שניהם מורים על הדבקות שלה בבינה שנקראת שבע. אלא שבע הוא בקטנות, בעת הדינים. ובת שבע הוא בגדלות.

48. וייסרתי אתכם אף אני שבע על חטאותיכם. וייסרתי אתכם, ע"י ממונים אחרים. אף אני, הרי אני ז"א, מתעורר אליכם להציל אתכם. הרי שבע, מלכות, תתעורר עליכם להציל אתכם. שז"א ומלכות ייכללו עימהם בגלות, וע"כ יוציאו אותם מהגלות.

49. אהבה עליונה של הקב"ה לישראל, בדומה למלך, שהיה לו בן יחיד, והיה חוטא לפני המלך. יום אחד חטא לפני המלך. אמר המלך, כל אלו הימים הכיתי אותך, ולא קיבלת, מכאן ואילך, ראה מה שאעשה לך. אם אגרש אותך מהארץ, ואוציא אותך מהמלכות, אולי יקומו עליך דובים שבשדה, או זאבי השדה, או רוצחים, ויעבירו אותך מהעולם. מה אעשה? אלא אני ואתה נצא מהארץ.

50. אני ואתם נצא מהארץ, שנלך בגלות. כך אמר הקב"ה לישראל, מה אעשה לכם, הרי הכיתי אתכם ולא הטיתם אוזניכם. הרי הבאתי עליכם בעלי מלחמה ומלאכי חבלה להכות אתכם, ולא שמעתם. אם אוציא אתכם מהארץ לבדכם, אני מפחד עליכם מכמה דובים ומכמה זאבים, שיקומו עליכם ויעבירו אתכם מהעולם.

אבל מה אעשה לכם? אלא אני ואתם נצא מהארץ ונלך בגלות. כמ"ש, וייסרתי אתכם, ללכת בגלות. ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני, עימכם. שבע על חטאותיכם, כלומר שבע, מלכות, שתגורש עימכם. ולמה? על חטאותיכם.