החדר הרביעי שגן העדן ניזון ממנו
277. החדר הרביעי מהחדרים, שגן העדן ניזון מהם, הוא צורת יעקב סָבָא, ז"א, יה"ו, המקבל ירושת או"א, שהם י"ה, וז"א, ו', התגדל ביניהם, בין י"ה, והולך לפניהם, כלומר יה"ו, שו' הולכת לפני י"ה.
278. דרך הצניעות של כל העולם נראה, כמו סידור אותיות השם של ריבון הכול, כמו שהן מסתדרות י"ה ו"ה. דרך הזכר, לשים תמיד הנוקבא שלו לפניו, כדי להשגיח בה, ולהסיר ממנה חשד וקנאה, ולא ייתן עיניו באישה אחרת.
כך אותיות השם, י' זכר, אבא. ה' נוקבא, אמא, שבשם י"ה נמצאת הנוקבא לפני הזכר, כדי שיסתכל בה תמיד. הבן, ו', הולך לפני אימו, ה"ר, כדי לכסות עליה מעין זרים, בשביל כבודו וכבוד אביו. כמ"ש, בן פוֹרת יוסף. וכתוב, ואחַר ניגש יוסף ורחל, שיוסף הלך לפני אימו. לכסות אותה מעינו של עשיו הרשע. ה' לפני י', ו' לפני ה', שהן אותיות יה"ו שבשם.
279. יעקב, ו', ז"א, לקח נוקבא שלו, ה', מלכות, ושם אותה לפניו, כדי להשגיח בה תמיד, ולא באחרת. כמ"ש, תמיד עינֵי ה' אלקיך בה, כדי שלא תסור מהעין אפילו רגע אחד. וזהו סדר האותיות הקדושות, שסדר זה יהיה למעלה ולמטה.
280. אותיות אלו נרשמו ברושם שלהן, לאחר שיצאו מחוץ לכוחו ולעוזו של השופר, בינה. אז, כשיצאו מכוחו ומעוזו של השופר, מתוך הדחק, מחמת שנעשה קול כלול מאש מרוח וממים, התגלמו האותיות, שנעשתה בהן ממשות, ונרשמו בפרצופים שלהן, כל אחת כראוי לה, והתיישרו במקומן.
281. גנוזות היו האותיות בתוך השופר, בבינה, בלי רשימה נראית כלל. כיוון שיצאו, התגלמו כולן ונרשמו בצורתן, כל אחת כראוי לה, כמו שנראה בנקודות שמתחתיהן.
האותיות הם הכלים להתלבשות האורות, הנותנים גבול לכל אור בשיעור התפשטותו. כ"ב אותיות, עיקרן שבע אותיות, שבעה כלים, חג"ת נהי"מ. אלא לפי שיש בהם ג' קווים, יש ג"פ שבע אותיות, שהן כ"א (21) אותיות. ובקו אמצעי יש תוספת אות אחת, המסך דחיריק שבו, שורש הייחוד והגבולים, היוצאים מקו האמצעי. וע"כ יש בקו האמצעי שמונה אותיות, ועם י"ד (14) שבב' קווים ימין ושמאל, כ"ב אותיות.
סדר יציאת האותיות הוא כסדר יציאת ג' קווים, שבב' קווים ימין ושמאל הייתה מחלוקת ביניהם, עד שיצא הקו האמצעי ותיקן אותם על מקומם.
וזהו ששבע האותיות, חג"'ת נהי"מ דימין, וחג"ת נהי"מ דשמאל, היו לחים, שהיו נדחקים כל אחד בגבול של חברו, שהייתה ביניהם מחלוקת. עד שבא הקו השלישי, ונקרשו.
כי הוא סידר גבולו של כל אחד, שהכלים דשמאל לא יאירו אלא מלמטה למעלה, והכלים דימין יאירו מלמעלה למטה, ולא התערבו עוד כל אחד בגבול של חברו, ונשקטה המחלוקת, שנקרשו ע"י הקו האמצעי.
כוח הקו האמצעי להשקיט המחלוקת הוא בכוח הדינים של מסך דחיריק שלו. ונודע שכל דין אינו שולט אלא ממקום יציאתו ולמטה. וכיוון שהמסך דחיריק הוא ז"א, שלמטה מבינה, איך שולט להכריע בכוח הדין שלו את קו השמאל שבבינה, ולייחד אותו עם הימין? זהו מחמת שז"א עלה למ"ן לבינה, שדבוק בבינה ובתו"מ דבינה, ע"כ נחשב כגוף הבינה, ויש לו כוח לייחד הימין והשמאל דבינה, ולקבוע שם צורת כ"ב האותיות.
ועכ"ז, כיוון שאין מקומו של ז"א בבינה, אלא הוא שם בעליית מ"ן, אין האותיות נשלמות בבינה, כי כוח הדין המגביל שבמסך דחיריק אינו שם בכל כוחו. אלא אחר שז"א חוזר למקומו עם ג' הקווים שקיבל מבינה, אז מתעורר כוח הדין שבמסך דחיריק שבו, ומשלים גבולן של האותיות, ואז נשלמות לגמרי.
ולפני שהאותיות, שהם ג' קווים, יוצאות מחוץ לבינה למקום ז"א, אין בהן שלמות, משום שכוח הדין שבמסך דחיריק שבקו האמצעי, אינו יכול לשלוט למעלה ממקום מציאותו.
כשיצאו מכוחו ומעוזו של השופר, מתוך הדחק, מחמת שנעשה קול כלול מאש רוח ומים, מתוך דחקות הדינים שבמסך דחיריק שבקו האמצעי, ז"א, הנקרא קול, כי במקום ז"א יש לו כוח לשלוט בכל כוחו, להיותו במקומו, אז התגלמו האותיות, שנעשתה בהן ממשות, ונרשמו בפרצופים שלהם.
אז נשלמו חקיקת ורשימת האותיות, כל אחת כראוי לה, והתיישרו במקומן, כי אז נקבעו גבולותיה של כל אות ובאו במקומן כראוי להן.
ובעודן בבינה לא נרשמו האותיות כל אחת בגבולותיה, מחמת חולשת כוח הדין שבמסך דחיריק, שלמעלה ממקום מציאותו. כיוון שיצאו מהבינה ובאו למקום ז"א, התגלמו כולן, קיבלו ממשות מהדין שבמסך דחיריק, ונקבע גבולה של כל אות.
282. וזה כמ"ש, הֱביאני המלך חדריו. חדריו, חדרים נסתרים, שהביא אותה באותיות הגנוזות שבבינה, שהדין דמסך דחיריק אין לו כוח שם. הביאני, בתוך אותיות דבינה, להיות בהתנשאות ביניהן בחיבור אחד. כדי שתהיה לנו שמחה בך, כמ"ש, נגילה ונִשמחה בך.